שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המטרה: להיות חמודה
    לקח לדנה פאר מעט מאוד זמן להבין שאידיאל היופי היפני שונה לחלוטין מזה המערבי. זה מתחיל בברבי המקומית, שהיא ממש לא בלונדינית עם גוף חטוב וחזה גדול - אלא ילדה בת 11, ממשיך בהרבה צבע ורוד ומסתיים במילה אחת: קוואי

    זה לא סוד שנשים בכל רחבי העולם משקיעות שעות ארוכות בטיפוח המראה החיצוני שלהן, אבל לפעמים נדמה לי שביפן מדובר בסוג של אובססיה שכמותה לא ראיתי בשום מקום אחר.

     

    לא בלי קנאה אני חייבת להודות שהנשים היפניות יפהפיות. נכון שתמיד יש יוצאות דופן, אבל ככלל מדובר בנשים רזות, בעלות שיער שחור חלק ומבריק ועור גוף יפהפה ונטול שיער יחסית לאחיותיהן במערב או בארצות אחרות במזרח. ואם כל זה לא מספיק, הרי שהנשים היפניות התברכו גם במתנת נעורי הנצח. קחו את זה ככלל אצבע: הדרך הטובה ביותר לנחש את גילה האמיתי של אישה יפנית הוא להוסיף בין חמש לעשר שנים לגיל שבו היא נראית לכם.

     

    לפני שהגעתי ליפן פינטזתי על מסעי הקניות המענגים שאערוך בימי החופש שלי, בהם אקנה שלל בגדים יפהפיים ואיפור מחמיא. אלא ששיטוט קצר במספר קניונים במרכז העיר גרם לאשליה הזו להתנפץ לרסיסים, כשכל מה שמצאתי בהיצע הבגדים למכירה היו חצאיות קצרות מדי, חולצות מלמלתיות מדי וטוניקות רחבות שנראות כמו בגדים לתקופת ההריון – וזה עוד לפני שאמרתי מילה על הצבעים, הדוגמאות והאקססוריז.

     

    אחרי ששיטוט בשלושה קניונים שונים לא הביא את הישועה, סופסוף נפל לי האסימון: אידיאל היופי של האישה היפנית שונה באופן דרמטי מזה של נשות העולם המערבי.


    אובססיית טיפוח יוצאת דופן (צילום: Gettyimages Imagebank) 

     

    מיהי האישה המושלמת?

    "האישה המושלמת היא חמודה", אמרה לי תלמידתי מנאמי, ובכך דומה שכיסתה, במשפט קצר אחד, את תמצית אידיאל היופי היפני. מנאמי בת ה-18 מגיעה מדי שבוע לשיעור אנגלית ביחד עם חברתה סאקי. השתיים, סטודנטיות באחד הקולג'ים היפניים המקומיים, מעידות על עצמן שהמראה החיצוני חשוב להן מאוד והן משקיעות בו זמן רב מדי יום. מנאמי וסאקי נוהגות להגיע לשיעור כשהן לבושות בטוניקות פרחוניות בצבעים בהירים ועדויות בשרשרות נוצצות ובעגילים גדולים מפלסטיק, בדרך כלל בצורת לבבות או פירות.

     

    בהתחלה נראה היה לי שחוש הסטייל של השתיים לקוי לחלוטין ומתאים יותר לילדות קטנות מאשר לסטודנטיות בקולג', אבל זאת מפני שהסתכלתי על זה בעיניים מערביות. מי שרוצה להבין ולהעריך את האופנה היפנית חייב לצאת לרגע מהראש המערבי ולהיכנס לזה היפני.

     

    נשים בכל רחבי העולם שואפות להיראות צעירות, חיוניות ונטולות קמטים, אך בחורות ונשים מערביות רוצות בד בבד להיתפס כנשים בוגרות, יפות, מושכות ומתוחכמות. בניגוד לכך, הנערה והאישה היפנית שואפות לא רק להיראות צעירות, אלא גם להיתפס בתודעת האחר כילדות קטנות, תמימות, ובעיקר – חמודות. זוהי לדעתן התדמית האולטימטיבית עבורן, ומה שימשוך בצורה הטובה ביותר את בני המין הגברי אליהן.


    אפילו נשים מבוגרות לובשות בגדים ילדותיים (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

     

    תרבות הקוואי

    המילה היפנית ל"חמוד" היא "קוואי" (kawaii, לא להתבלבל עם kowai, שמשמעו "מפחיד"!) – אלא שביפן טומנת המילה קוואי בתוכה משמעות רחבה בהרבה מסתם "חמוד". ביפן מייצגת המילה הזאת גם קוליות, וגם משהו אהוב ויקר ללב. ביפן, קוואי זו אחת המחמאות הגדולות ביותר שאדם או חפץ יכולים לקבל.

     

    ניואנס נוסף של המילה קוואי טומן בתוכו גם תחושות אהבה של הורה כלפי ילדו, והגנה ודאגה כלפי החלש והתמים. נובויושי קוריטה, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת מוסאשי בטוקיו, אף הרחיק לכת וטען ש"קוואי" הוא מעין "מונח קסם", המכסה את כל מה שמקובל ורצוי בתרבות היפנית.

     

    אכן, תרבות הקוואי בהחלט אינה מתחילה ומסתיימת באידיאל היופי הנשי. את תרבות הקוואי ניתן למצוא בכל תחומי החיים ביפן, היא ניבטת אליך מכל פינה
    גם אם אתה לא מתאמץ לחפש אותה: החל מדמויות ענק של פיקאצ'ו המצויירות על מטוסי חברת התעופה All Nippon Airways, דרך בובות פרווה גדולות בתחנות משטרה וכלה במונקיצ'י, קוף חמוד שדמותו המצויירת מעטרת ליין של חפיסות קונדומים. ואם כבר בסקס עסקינן, הרי שליסה, מורה אמריקאית שמלמדת איתי, סיפרה לי לאחרונה על חנות אביזרי מין שנתקלה בה באחד מביקוריה בטוקיו. לדבריה, "כל החנות היתה מעוצבת בצורה חמודה, וגם אביזרי המין עצמם היו חמודים – דילדואים עם פנים חייכניות, קונדומים ורודים וכדומה".

     

    ואיך אפשר לדבר על הקוואי היפני מבלי להזכיר את היסטריית הקוואי ארוכת השנים "הלו קיטי", שאת דמותה החמודה, שנוצרה בשנת 1974 על ידי חברת "סאנריו", ניתן למצוא עד היום כמעט על גבי כל אביזר שתעלו על דעתכם?


    אלופת הקוואי - קיטי ממונה לשגרירת תיירות של יפן (צילום: איי פי)

     

    תזכורות נוספות לתרבות החמידות היפנית אני מוצאת מדי יום באביזרים שתלמידי בית הספר, הן הבנים והן הבנות, מביאים לשיעורים שלהם איתי. נדיר למצוא ביפן קלמר, עפרון, מחק או סרגל שאינם מעוטרים בדמויות חמודות כלשהן (דמויות של דיסני, בעיקר סטיץ', מאוד פופולריות כרגע, וכך גם Anpanman – דמות אנימה יפנית העשויה מ... לחם וממרח שעועית אדומה).

     

    יש הטוענים כי תופעת הקוואי כל כך נפוצה ביפן דווקא מפני שמדובר בתרבות מאוד נוקשה והיררכית. "החמידות מאפשרת לרכך את הנוקשות התרבותית", מסביר בריאן מק'ווי, מומחה למזרח אסיה מאוניברסיטת אריזונה. "היא משתמשת לריכוך יחסי הכוחות ולהצגת סמכות בצורה בלתי מאיימת".

     

    הקוואי הנשי

    לאחרונה שמתי לב לתופעה מוזרה: כשאני שואלת את התלמידות שלי מהו הצבע האהוב עליהן, התשובה שאני מקבלת, ב-95 אחוז מהמקרים לכל הפחות, היא: "ורוד". אם מדובר היה רק בילדות קטנות ניחא, אלא שבסטטיסטיקה הזו נכללות גם בחורות בגילי ואפילו פנסיונריות בעלות נכדים. באחד מהשיעורים האחרונים שהעברתי ביקשתי מחבורה של ארבע פנסיונריות לתאר לי באנגלית את הלבוש האולטימטיבי. שלוש מבין הארבע ענו לי: "שמלה ורודה" (הרביעית ענתה "שמלה כחולה"...).


    נחשו מה הצבע האהוב על נשים (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

     

    אז כאמור, האישה היפנית שואפת להיות קוואי. אבל מה זה בעצם קוואי? מה מאפיין משהו "חמוד"? לכל מה שקשור באופנה ובאביזרים שהופכים את האישה היפנית לקוואי אתייחס בפירוט בחלק ב' של הכתבה. בשלב זה אסתפק בלציין שמשהו שהוא קוואי יתאפיין בדרך כלל באלמנטים הבאים: קטן, רך, בעל צבעים פסטליים בהירים (בדגש על ורוד כמובן), נוצץ, מעוטר בציורים של דמויות חמודות ומשדר בכלליות מסר של מתיקות, תמימות ואפילו חוסר אונים. קשת נוצצת לשיער זה קוואי. חצאית מיני ורודה וקצרצרה המקושטת בציורים של מיקי מאוס זה קוואי. תינוק שמנמן שזוחל על הרצפה, גם זה קוואי.

     

    הבובה ליקה

    מי אינו מכיר את את בובת הברבי המערבית: אישה יפה, בוגרת, בלונדינית, בעלת חזה גדול, גוף חטוב ורגליים ארוכות. הברבי המערבית, המיוצרת על ידי חברת "מאטל", מייצגת את אידיאל היופי של האישה המערבית, והילדות הקטנות המשחקות איתה מקוות בסתר הלב להיות ולהיראות כמוה יום אחד. בובת הברבי הזאת, הפופולרית מאוד בארצות המערב, נחלה כשלון חרוץ ביפן, המקדשת את הקטן, המתוק, החמוד והתמים.

     

    לפיכך, בשנת 1986 החליטה חברת "מאטל" לשתף פעולה עם החברה היפנית "טקארה טומי", והחלה לייצר בובת ברבי מיוחדת עבור הילדה היפנית, הלא היא הבובה ליקה (Licca). ליקה-צ'אן (צ'אן הוא כינוי חיבה לילדים קטנים ביפן, ובעיקר לילדות) שונה מאוד מהברבי המערבית, כשהשוני הבולט ביותר בין השתיים הוא שליקה בת 11.

     

    ליקה רזה ונמוכה יותר מברבי המערבית, ובעלת עיניים גדולות בסגנון המאפיין דמויות באנימציה היפנית (למעשה, תמונתה המקורית של ליקה צויירה על ידי אמן הקומיקס היפני הנודע מיאקו מאקי). מערכת הביגוד של ליקה מתאפיינת בדרך כלל בחצאיות קצרצרות ומלמלתיות. על מנת להאדיר עוד יותר את חמידותה הומצא עבורה גם סיפור רקע מתוק ובובות נלוות, שכוללות אח וזוג הורים.

     

    עם ליקה הילדה היפנית הקטנה אוהבת לשחק, כי איתה היא יכולה להזדהות וכמוה היא רוצה להיות. ליקה היא קוואי.

     

    מה לובשת האישה היפנית המודרנית כיום, כיצד היא מתאפרת ובאילו אביזרים היא משתמשת על מנת להיות קוואי ככל האפשר? כל זאת ועוד בשבוע הבא.

     

    • לכתבות הקודמות:

    יפנית שפה קשה

    המדריך לשירותים היפניים

    קארושי: עבודה עד מוות

    זן ואמנות זריקת הזבל

    אונסן: הספא היפני

    להיות מורה ביפן

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לומדת להיות קוואי. הנסיכה אייקו
    צילום: AFP
    מומלצים