שתף קטע נבחר

הגליל התחתון: "ההר הירוק"

מגן לאומי בית שערים, עד קבר שיח' אברק, בתוך פריחה מרהיבה

פריחה לצד הדרך 



האזור: הגליל התחתון



איך מטיילים: משולב ברכב וברגל



משך הטיול: כארבע שעות



תחילת הסיור בגן לאומי בית שערים, הנמצא ליד קריית טבעון. לבאים ממרכז הארץ מומלץ להגיע דרך כביש החוף צפונה ולפנות במחלף זיכרון יעקב לכוון צומת פארדיס, ולהמשיך ישר לכיוון יקנעם. אחרי יקנעם פנו שמאלה לכיוון צומת מגידו, ומייד ימינה וישר על כביש מספר 722 (מול מושב שדה יעקב פנו שמאלה, לכיוון גן לאומי בית שערים).
אפשר לקבל במקום סיור מודרך מקצועי, על ידי מדריכים מתנדבים מקריית טבעון, במערות התת קרקעיות המרהיבות מתקופת המשנה ובקברו של רבי יהודה הנשיא, שהיה ראש הסנהדרין והמנהיג המדיני והרוחני באותה תקופה. הוא גם זה שערך וחתם את המשנה.
העתיקות מוקפות במרחבי דשא וחורש טבעי מלבלב – ואחרי הביקור במערות אפשר לצאת לאור היום ולערוך פיקניק במקום, המוקף בכלילי חורש, ברושים ואווירה שלווה. לאחר מכן נחזור לכביש הגישה לגן הלאומי.
בכיוון היציאה, לצד הכביש, נעלה ברגל ימינה לפסל השומר אלכסנדר זייד (על פי השילוט).
מכאן נהנה מתצפית מרהיבה על כל אזור עמק יזרעאל, על הקישון, המוחרקה והר הכרמל.
מתחת לפסל נמצא קבר שיח' אבריק. הקבר הוא מבנה אבן עתיק, דו כיפתי וחד קומתי. לסיפור שמאחורי אותו אבריק יש כמה גרסאות. זו שתובא להלן היא המפורסמת שבהן.
האגדה מספרת על פועל שהיה ירא אלוהים והיה מקפיד וחרד לגבי מספר מועדי התפילה – חמש פעמים ביממה. לפי המאמינים המוסלמים על הפועל לרחוץ ידיו ורגליו לפני כל תפילה, ולכן כד המים (האבריק), היה תמיד איתו.
יום אחד ירד מעבידו, האפנדי, אל שדהו, ומצא את עבדו מאריך בתפילה. כעס המעביד על הפועל שאינו עובד כמצופה, נטל ממנו את כד המים וניפצו אל הקרקע. בהגיע שעת התפילה, והעובד המאמין בא להיטהר – מצא הכד שבור, הצטער על כך, הרים את מטהו, היכה באדמה וקרא בקול: "בגזירת אללה". והנה החלו המים השפוכים מבעבעים ועולים וזורמים, וכך רחץ המאמין ידיו ורגליו, התפלל ופנה לעבודת יומו.
לאחר מספר ימים חלה האדון, עצמותיו כאבו ודאבו ולא היה לו מרפא. כל זקני הכפר וסביבתו, המלחשים ובעלי הקמיעות לא עזרו. הביאו את הדרוויש אל האדון, שאל אותו הדרוויש הקדוש, "מה עשית?" סיפר האפנדי על מעשיו כל יום ביומו, וגם על שבירת הכד סיפר. אמר הדרוויש: "יד אללה היתה בך. צא ולך אל המאמין ופייס אותו".
הלך האדון אל עבדו, וזה אמר לו: "במקום החטא – שם המחילה". יצאו אל השדה, והנה המקום כולו בוץ ורפש, המים מבעבעים עדיין וזורמים. פילס לו האדון בידו מוצא למים, פשט בגדיו וקרב אל מקור המים, במקום בו נופץ הכד. כרע ברך, השתחווה והתפלש בבוץ עד הערב. התפלל ורחץ גופו בנחל הסמוך, אשר מקומו במעיין יצחקייה, ושב לביתו בריא ושלם.
סיפור המעשה התפרסם באזור כולו ואנשים זרמו מכל קצוות הארץ כדי למצוא מרפא בבוץ המופלא ולתרום לאיש הקדוש. כשנאסף העבד המאמין אל אבותיו, קבר אותו אדונו והקים לכבודו מבנה קבר נאה על ראש הגבעה. זהו קברו של שיח' אבריק עד עצם היום הזה.
המקום בו נופץ הכד ובו נוצרה ביצת המרפא נקרא בעבר בפי המקומיים "מטבעה", ועם השנים, בגבור השימוש במימי הסביבה על ידי חברת המים "מקורות", יבשה הביצה ומאז היו הבאים להירפא עוברים דרך מעיין יצחקייה, שואבים מים אל הפחים ונושאים אותם על גבי חמור, אל הביצה. שם היו מושחים את גופם בבוץ ואחר כך רוחצים במים שהביאו.
מכאן נמשיך לכוון צומת השומרים: ישר או ימינה לכיוון צומת אלונים, ומשם שמאלה לבית לחם הגלילית – זהו יישוב מתקופת הטמפלרים. היישוב הירוק והפסטורלי הוקם על ידי גרמנים נוצרים, הטמפלרים, שבאו לישראל במטרה לכנס את "עם האל" לקראת גאולה. ניסע עד לבית העם שבמרכז, שם מסופר סיפור המקום. כמו כן, במקום קיימות מספר גלריות לאמנות ואוספים היסטוריים.
לחובבי הפינוקים: בדרך חזרה תוכלו להיכנס לאחת מדרכי העפר שבדרך, להחנות את הרכב ולצאת אל חורש האלונים המלבלב כעת. שם אפשר לפרוש שמיכה, להוציא תרמוס עם שתייה חמה ופשוט לנעוץ עיניים בנוף מרהיב, צבעוני ועשיר בפרחים מכל הסוגים האופייניים לעונה.
אם נשאר לכם כוח, סעו חזרה לצומת אלונים, פנו שמאלה וברמזור הבא (צומת ישי) שוב שמאלה, בכביש לצומת המוביל. אתם נוסעים עכשיו באחד הכבישים שמהם נשקף אחד הנופים היפים ביותר בעונה הזאת. מעט לפני צומת המוביל, פנו ימינה לפי השילוט, לשמורת יער הסוללים. החנו את הרכב במגרש החניה וצאו להליכה במסלול היקפי, נוח, משולט ומסומן באורך של כ-800 מ'. המסלול עובר בין צמחייה עשירה, עצי אלון עתיקים ומערות קבורה.

פריחה לצד הדרך

רקפות

פריחת הרקפות מתחילה זמן קצר לפני החנוכה ונמשכת עד לאחר הפסח. בנוף פרחי הבר בארץ, הרקפת נמצאת בשלישייה המובילה, ובתקופה זו היא מכסה חלקים ניכרים מהרי ישראל. הרקפת נפוצה מאוד. ריחה נעים וצבעיה נעים מלבן עד ורוד עז.

יש בארץ שני מינים של רקפות: רקפת מצויה, הנפוצה יותר, ורקפת יוונית, שנמצאת בשטחים מוגבלים בישראל - בגליל העליון, בצפון הגולן ובחרמון. לרקפת היוונית פרח קטן יותר, ושיא פריחתה בחודש ינואר.

לרקפת פקעת בעלת גוון סגול, עליה דמויי לב, והם מעוטרים בדגמים שונים של ירוק בהיר על רקע ירוק כהה. לכל פרח גבעול נפרד, שראשו כפוף כלפי מטה, כך שחזית הפרח פונה ארצה ולא כלפי השמים. צורתו צורת כתר בשל עלי הכותרת הפונים מעלה ויוצרים מבנה הפוך. מבנה הפוך זה נועד כנראה למנוע פגיעה והשחתה של איברי מינו של הפרח על ידי גשמי החורף, שהם מועד פריחת הרקפות.

הרקפת זכתה לעושר רב של שמות, במיוחד בשפה הערבית, שבה יש לה למעלה מעשרה שמות שונים. בעברית זכתה הרקפת לשירים רבים.

לרקפת גם שימושים רבים ברפואה העממית וברפואה המודרנית. כיום מנסים להפיק מן הפקעת שלה חומר אנטי-סרטני - לאחר שנתגלה לאחרונה כי בפקעת הרקפת קיימים חומרים שמעכבים סוגים מסוימים של תאים סרטניים בתנאי מעבדה.

נרקיס מצוי

ראשו הלבן של הנרקיס המצוי מעוטר בכתר זהב והא פורח מתחילת נובמבר עד פברואר, בשטחים סלעיים בהרים, באזורים לחים ובביצות.

גובה הגבעול מגיע עד 40 ס"מ והוא נושא 3-10 פרחים בעלי שישה עלי כותרת לבנים. עטרת הנרקיס היא בצבע צהוב חלמוני בצורת קערית, כשבמרכז – הכותרת הלבנה.

הנרקיס הוא מן הידועים שבפרחי מדינת ישראל, ובעבר הוא גם היה מן הנפוצים שביניהם. ריחו הנעים והחזק הפך אותו לאחד הפרחים המבוקשים והנקטפים ביותר בארץ, וזו אחת הסיבות להתמעטותו. לכך יש להוסיף את השימוש בטכניקות חדשות של עיבוד קרקע ואת צמצום השטחים הפתוחים: ייבוש הביצות והשטחים הלחים שהם בית חיותו העיקרי של הנרקיס המצוי. כל אלה הביאו להתרוקנות שטחים נרחבים, שהיו בעבר לבנים מפרחי נרקיס ומשכרים בניחוחו המיוחד.

אתר הקישון הוא בין האתרים האחרונים של נרקיסי הביצה בארצנו. גם עליו איימה סכנת הכחדה, אך ביוזמה משותפת של רשות הטבע והגנים, והחברה להגנת הטבע וחברת החשמל, מסתיים בימים אלה מבצע הצלה רחב, שבו מועתקים בצלי שדה של הנרקיסים ליד הקישון לשטח דומה בתנאיו באזור קיבוץ יגור.

מרוות ירושלים

צמח רב-שנתי בעל עלי שושנת גדולים מאוד, שאורכם 15-40 ס"מ והוא שייך למשפחת השפתניים. בישראל ובשכנותיה נפוצים כ-39 מיני מרווה, כמו למשל המרווה הארץ ישראלית, מרוות יהודה, מרווה דגולה, מרווה משולשת ועוד.

בחורף גדלים עלי הצמח, צבעם ירוק כהה והם מכוסים בגבשושיות קטנטנות. בחודש מארס מתפתח מאמצע שושנת העלים עמוד תפרחת מרובע. גבעול מרובע הוא אחד ממאפייני משפחת השפתניים.

הכפריים נוהגים לאסוף את עלי מרוות ירושלים בחורף, עוד לפני התפתחות עמוד התפרחת, כדי להכין ממולאים.

עמוד התפרחת של מרוות ירושלים דומה למנורת בית המקדש בעלת שבעת הקנים. בחנוכה רואים את עלי המרווה בתחילת צמיחתם ובפסח יופיע עמוד התפרחת בשיא יופיו והדרו.

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע
בית לחם הגלילית
צילום: דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע
צילום: דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע
פסל השומר אלכסנדר זייד
צילום: דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע
צילום: דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע
בית שערים
צילום: דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע
מומלצים