למה עוד לא יצאנו למלחמה בערסים?

עוד לפני שהאיראנים יעשו את זה, אנחנו נעשה את זה לעצמנו. האויב האמיתי מכרסם בנו מבפנים, כמו סרטן ממאיר ויש לו שם - ערסים. לא, בניגוד למה שנהוג לחשוב, הם לא שייכים לעדה מסוימת. יש בהם מכל טוב ומכל העדות והעמים. הם גדלים כפרחחים חסרי תרבות, מקצתם הופכים לעבריינים, שהופכים את חיינו בפיסת הארץ הזו לגיהינום עלי אדמות. הם מתחילים בזלזול בבית הספר, בגיבוי ההורים, עוברים לאלימות קלה, להשחתת רכוש ציבורי, ואחר כך מקבלים רישיון נהיגה ומסכנים חיים. הסוף נגמר בדקירות ובירי בחפים מפשע.

איך קרה שחברה המתיימרת להיות תרבותית ושוחרת חינוך ומדע, הפקירה את גורלה בידי חבורת בריוני רחוב שמאיימים על קיומו של כל אחד מאיתנו ועל קיום ילדינו? הסיבה העיקרית היא שבמשך שנים, נמנע דיון ציבורי אמיתי בבעיה, בעיקר מסיבות "פוליטיקלי-קורקט". אף אחד הרי לא רוצה שיאשימו אותו חלילה בגזענות, ולכן - עדיף לא לטפל בסיבות לאותה עבריינות פרחחית, שצמחה למימדי ענק. במדינה שחיה בהדחקה, לא מדברים על הבעיות. מחכים שהן יתפוצצו לנו בפנים. מישהו אמר חיזבאללה? חמאס? אה, סליחה. יש "רגיעה". עוד מונח פוליטיקלי-קורקט שמאחוריו עומדות מילים מאיימות כמו התחמשות והתעצמות, שאותן רצוי לשמור למועד אחר.

מי שמחרבים כל פיסת אדמה במדינה הזו, לא צמחו משום מקום. הם צמחו בבתים המקדשים תרבות וולגרית על חשבון הוצאות לחינוך ולתרבות, הם צמחו במקומות שבהם הסמל על האוטו חשוב מהציון בתעודה. הם צמחו במשפחות שבהן אמא ואבא מדברים באלימות לשכנים, למורים ולרופאים, וגם מכניסים אגרוף פה ושם או הופכים שולחן, כי בישראל זו הרי חובה להפוך שולחן, "אחרת לא מקבלים שירות". הם רואים את אבא "שודד רמזורים". לא לדאוג. הכל בסדר, וייגמר בצחוקים.

אחר כך הם יגדלו, יזלזלו במורים, כמו שלמדו מאמא ומאבא, ישרטו מכוניות, יצפרו, ישחיתו ספסלים ציבוריים ובבוא היום - יחזיקו סכין ויילכו לשדוד עורכת דין מרמת השרון, או קשישה חסרת ישע מחיפה. בסוף ייצמדו למשפחת פשע. מי צריך שירות צבאי או אוניברסיטה כשיש משפחת פשע? זה הרי הביטחון שתמשיכו להתפרנס בכבוד וגם תשרדו.

אז לפני שנתאבד קולקטיבית, יש להכריז מלחמה על אותם עבריינים. כפי שעשה רודי ג'וליאני, ראש העיר המיתולוגי של ניו-יורק, שאימץ את תורת "החלונות השבורים", הדוגלת בהשלטת מדיניות שיטור אגרסיבית, שראשיתה בסיכול עבירות קלות. תחילה יש להחזיר את כושר ההרתעה למורים, המגלים רפיסות מול תלמידים אלימים ומול הוריהם האלימים לא פחות. לחזור לעונשים מרתיעים, כפי שעושים במידה לא מבוטלת של הצלחה בפרויקט "עיר ללא אלימות", שהתחיל באילת.

את המגמה הזו יש להמשיך מבית הספר - לרחובות העיר - ביישום מדיניות קשוחה ובלתי מתפשרת נגד הערסים. שוטרים יידרשו להתעמת עם עברייני רחוב ועם חבורות רחוב קולניות שאיבדו כל רסן. נראה כי למשטרה יש את כל האמצעים בעולם נגד שמאלנים ופלסטינים בנעלין ונגד מתנחלים סוררים, שצריך לפנות מאיזה חבל ארץ. את אותם אמצעים יש להתחיל להפעיל במוקדים המוזנחים, שיד החוק רועדת להיכנס אליהם. גם בתי המשפט יידרשו לשתף פעולה. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו איננו חוק יסוד כבוד העבריין וחירותו. גם לקורבנות יש זכויות.

ככלות הכל, ואולי בזה צריך להתחיל - יש להפנות משאבים עצומים לאיום העיקרי על עתידנו. מערכות חינוך ואכיפת חוק חולות ומדורדרות. יש להזרים כספים ומשאבים למערכת החינוך, למשטרה ולבתי המשפט, גם על חשבון הפחתת מספר אוכלי החינם בצה"ל. למנוע בכל מחיר בריחת מוחות מישראל, שאם לא כן - באמת נישאר מוקפים באויבים ובערסים. ביום ההוא, אפשר יהיה לומר שלום לחזון הציוני, לנעול את מפעלי ההיי-טק ולעבור לאוגנדה.

אורן רייס, ראש דסק חדשות ב-ynet