אני מאשימה: הדיאטנים גורמים להשמנה

אנחנו, אנשי המקצוע, תורמים רבות להשמנה מצד אחד ולבעיית האכילה מצד שני. הכיצד? תנו לי הזדמנות להסביר. לעולם לא אשכח את הילדה בת ה-12 שישבה מולי ואמרה בכאב: "יושב לפניך מקרה חסר תקנה, אין לי אופי." התברר כי בביקורה אצל דיאטנית בגיל 10, קיבלה תפריט שכלל ירקות, פירות, לחם וכו', אבל "שכח" לקחת בחשבון שהיא ילדה, וילדים (וגם אנחנו!) צריכים משהו גם לנשמה. בביקור הבא כשהילדה סיפרה בתמימות על איזה חטיף שאכלה, נדהמה מעוצמת הכעס של הדיאטנית. וכך, שנתיים לאחר מכן היא עדיין מאמינה שהיא חסרת תקנה. נדמה לה שצריך להתנזר לחלוטין ממשהו טעים, וברגע שהיא נוגעת בחטיף מרגישה אשמה וכישלון. אגב, אני משוכנעת שהדיאטנית עצמה לא מצליחה ליישם את אשר היא מטיפה לו.

בואו נעקוב אחרי גב' ישראלי. אישה ממוצעת שהתחילה את הדיאטה הראשונה שלה כשלא בטוח שהיא באמת צריכה לרזות. לשבוע הראשון קיבלה תפריט שכלל ירקות ומוצרי חלב בלבד, ןייאמר לזכותה שעמדה בו וירדה ק"ג וחצי. בשבוע השני התפריט כלל ירקות וטונה, נו, כמה זמן אפשר לאכול ירקות וטונה. ביום רביעי, בחתונה, שמשום מה לא הגישו במזנון טונה, אירע "השבר" הגדול ומול המזנון הבשרי התחילה הזלילה הגדולה. כיצד הרגישה גב' ישראלי? כל אלה שמנוסים בדיאטות מכירים ודאי את הרגשת הכעס, הייאוש, התסכול, הדיכאון ורגשות האשמה. רגשות אלה מובילים למקום אחד בלבד – למקרר.

וכך, הק"ג וחצי שירדו - עלו בתוספת ריבית. החלק העצוב הוא שבמקום לומר – הדיאטה הזאת לא ריאלית, אין סיכוי לעמוד בה, היא אמרה לעצמה "אני לא בסדר, אין לי כוח רצון".

מתכננים דיאטה? אולי הפעם משהו שפוי, לשם שינוי (צילום: פוטוס) 

מרוב עצים לא רואים את הדיאטה

בתוכניות הבוקר ובכל אמצעי התקשורת מופיעים אנשי מקצוע, ואני תמיד תוהה כיצד יכול האיש הממוצע להחליט מה טוב לו. הרי כל המומחים נראים ונשמעים אנשי מקצוע מהימנים, כולם משכנעים, והנה לכל אחד יש תיאוריה אחרת וכל אחד אומר משהו אחר. אחד אומר בלי פחמימות בכלל, האחר אומר שמותר ביום אבל אסור בתכלית בערב, והנה מופיע אחר שדוקא בעד פחמימות. יש הטוענים שאסור לערבב פחמימות וחלבונים, יש המטיפים לשש ארוחות ביום

 והנה מי שמשוכנע כי הדרך לגאולה ולרזון הנחשק היא לאכול רק שלוש ארוחות ביום. ואת הדיאטה לפי סוג הדם מכירים? אם יהיה סוג דם המאפשר לאכול שוקולד חופשי, אני מוכנה להחליף את סוג הדם שלי.

אז מה נכון, לכל הרוחות? מה מתאים לי? לא פלא שבעקבות כל התיאוריות והנסיונות יש לרבים וטובים רשימה ארוכה של "אסור" ורשימה קצרה של "מותר". וברגע שנוגעים במשהו מהאסור, ואפילו כזית, עולה המחשבה של "אני לא בסדר, לא עמדתי בציפיות", וקדימה, אוכל...

ונחזור לרגע לגב' ישראלי, שאחרי 20 שנות דיאטה התבוננה בתמונה שלה ושאלה את עצמה בכאב, מדוע התחלתי את הדיאטה אז? הרי נראיתי נהדר.

ואם בדור שלי התחילו דיאטה בצבא, הרי היום ילדים (בעיקר בנות, אבל גם בנים מצטרפים למעגל הנוראי הזה) רוצים לרדת במשקל כבר בגיל 7-8. אני רק מקווה לטובתם שיתחילו את התהליך אצל איש מקצוע שפוי וסלחן, שילמד אותם קודם לאהוב את עצמם.

האם כבר אי אפשר להתייעץ עם איש מקצוע? בהחלט אפשר, אבל חשוב לבחור חכם. לפניכם כמה טיפים לבחירת תוכנית מתאימה.

מה לבדוק בתכנית ירידה במשקל?

• מקצועיות של המנחה. לא להתבייש לשאול מה למדו, מה הניסיון וכו'.
  

• כימיה אישית. תמיד חשובה ובמיוחד במסע אישי כזה.
  

• מה ההבטחות. אם מבטיחים ירידה של 10 ק"ג ב-10 ימים, ברחו. הרי אי אפשר לרדת כך אלא אם שוקלים 300 ק"ג חס וחלילה. אם מבטיחים ירידה ללא כל מאמץ, ללא שינוי בהרגלים, אין לזה כיסוי.
  

• אסור-מותר. אם המטפל מתחיל עם מה לא לאכול, הימלטו. זה מקבע בעולם של דיאטות של אסור ומותר. הכל מותר, זה רק עניין של כמויות.
  

• התייחסות לנקודות השבירה. דווקא כשקשה, אנחנו זקוקים לתמיכה ועידוד. הערות כמו "מה קרה לך? איך העזת, לא יכולת להתאפק?" הן לא נכונות ולא מתאימות. הרי כל תוכנית שינוי מלווה במעידות ויציאה מהמסגרת.
  

מטרות ריאליות. לגבי משקל מטרה, קצב ירידה וכו'.

התוכנית נותנת כלים לחיות בשלום עם האוכל ומאפשרת להמשיך בשגרת החיים. דרכה אנו לומדים לבנות את התפריט האישי - הרי לא יתכן שאותו תפריט יתאים לכל אדם. המנחה צריך לתמוך, לעודד, לכוון, לאתגר, להצביע על טעויות אפשריות, אבל לעולם לא לבקר או לשפוט. השקילה היא לא העיקר. השינוי הוא המטרה.