מלכת המדבר בגלאט-כשר

הכל התחיל בשיטוט תמים באינטרנט, שבו צדה את עיני ההצעה להצטרף למסע "מלכת המדבר". ידעתי במה מדובר, אבל אני? אישה נשואה? עובדת? אמא? דתייה? איך אוכל לצאת לעשרה ימים הרחק מהבית ומהילדים? כל אחת שואלת את עצמה את אותה השאלה.

ואז את נרשמת, ואומרת לעצמך שבטח לא תתקבלי. לאחר מכן מגיע שלב השיתוף (בכל זאת צריך לדבר על משהו בבית הכנסת בשבת), והרבה גבות מורמות - זה בכלל מתאים לדתיות? ומה עם השבת? ועם תפילות ואוכל כשר?

לפני שאת מספיקה לשים לב - יום המיונים מגיע. הבהרת לכולם שאת חוזרת מאוחר ולכן הוא מוציא את הילדים מהגן. את פוגשת המון בנות, קצת אומגה, קצת אתגרים חברתיים, והנה - התקבלת. השלב הבא הוא לשלם עבור התענוג, ועכשיו נותר רק לבחור את המסע המתאים.

בתור אשה דתייה, דווקא התחשק לי מאוד לצאת למסע מעורב של נשים חילוניות ודתיות: קצת לשבור את השגרה ולהכיר בנות מעולמות מקבילים. לבסוף, זה לא מסתדר ואני מוזמנת ליום היכרות ולתדריך למסע: צריך להזמין מנות כשרות לטיסה, להתארגן עם כלים חד פעמיים, נרות לשבת, צריך מישהי שתדע לקנות ולבשל כשר, ובקיצור - מזל שנפגשנו מראש.

מסתבר שאפשר גם לשמור כשרות בשטח (צילומים: מירב אלטרץ) 

החששות מתפוגגים

עוד ערב גיבוש של הצוות לג'יפ, והנה אנחנו אחרי צ'ק-אין. את הילדים השארנו בבית, חבל על הדמעות, והמטוס כבר ממריא בדרך לטורקיה. שש שעות המתנה באיסטנבול (מזל שהכשרות מונעת מאיתנו את השופינג, כי המחירים בשמיים), ואז, טיסת לילה ליוהנסבורג.

אנחנו מתעוררות עם הזריחה ונוחתות ביוהנסבורג ומתגלגלות לאוטובוס לעוד נסיעה של ארבע שעות. במהלך הנסיעה נוצרת השתוללות רבתי באוטובוס לצלילי "דיווה" של דנה אינטרנשיונל (מלכה או לא?) והחששות לגבי המקצה הדתי - שביסים, מניין כל בוקר בהנץ החמה ושירים חסידיים - מתחילים להתפוגג.

הגענו לג'יפים וההתרגשות גדולה. אחרי נסיעת הסתגלות לנהיגה בצד שמאל (למה ההילוכים לא במקום הנכון? איזה כיף שאני שמאלית!) מגיעה ארוחת ערב עם הבונוס המיוחד של שומרות מסורת: יש קייטרינג כל יום. הערב בתפריט: צלעות בקר, תפוח אדמה ושעועית מבושלת. טעים.

למחרת התעוררנו לצלילי "אפריקה, אפריקה" של יהודית רביץ. חלק מהבנות מתבודדות סביב מחנה האוהלים ומתפללות תפילת שחרית. חיש קל אנחנו מתחילות בנסיעה. תפילת הדרך בקשר לכולן, מסתבר שיש כמה גרסאות שלא הכרתי. זהו זה, התחלנו במסע.

הכירו את הפיפי-דאנס

נוף מדהים של אגמים נפרש לפנינו, ובעצירת הפיפי הראשונה מיד מוצא הרדיו דיסק על ידי צוות DJ ומתחילה הרקדה מטורפת שמוגדרת בהמשך כ"פיפי-דאנס". מתברר שדתיות אוהבות לרקוד בכל מצב - ולא רק הורה.

ג'ירפות, זברות, קרנפים וכבר מתחיל להחשיך והקור חודר לעצמות. מתארגנות לשנת לילה באוהלים. קצת געגועים, קצת רגשות אשם ואנחנו בעולם החלומות.

למחרת, קמות לעוד בוקר קפוא ויוצאות למיני-טרק. באמצע המסלול אנחנו מקבלות שיעור ריקודי בטן מצוות תרבות, ממש כיאה לכל בת חובבת דת ומסורת. עולות שוב על הג'יפים ולנוכח הנוף המהמם המשתקף מהחלונות נוצר בקשר הביטוי "שיא המה רבו" על משקל "מה רבו מעשיך ה'". תחושה שליוותה אותנו לכל אורך המסע. עוד פיפי-דאנס משוגע ואחרי מעבר לא קל לרכבים הגיע תורה של "ההלכה היומית" שהועברה בכל יום בקשר באדיבותה של יונית מצוות 3 ועסקה בעולמן של נשים.

בערב מחכה לנו הופעה של שבט הזולו שבאו חצי ערומים על מנת להדגים לנו צניעות מהי. האמת? הצטרפנו בשמחה ובששון.

אוהבות לרקוד בכל מצב

הם לא שמעו על איסור נגיעה?

יום שישי. לקראת שבת כולנו בטוחות שלא יתנו לחבורת בנות דתיות לבלות שבת באוהלים. ענת פוגל, המדריכה מנמיכה ציפיות אבל כולנו בטוחות שזה חלק ממדיניות "אנחנו לא מספרות ואתן מופתעות בכל פעם מחדש". קמנו מוקדם בבוקר כדי להספיק הכל לפני כניסת השבת (שעון חורף פה והשבת נכנסת בחמש בערב).

הגענו ל"אומגה". הגובה מוטרף. המדריכים המקומיים מסבירים שאסור "לשבור" במהלך האומגה על מנת לא לעצור את הטור:"if you brake I give you CHAFA ". במהלך האומגה הם נצמדים למלכות שהעזו "לשבור" תוך שהם מגיחים על גבי הכבל במהירות מפחידה וברגליים פתוחות - לא שמעו באפריקה על "איסור נגיעה"? זאת בלי ספק דרך מיוחדת לחגוג את יום נישואי שחל באותו היום.

נשארו עוד שלוש שעות נסיעה וארבע שעות לכניסת השבת. אחרי נסיעה אתגרית אל תוך ה"בוש" אנחנו מגיעות ל"כפר הנופש" שלנו - camp bush, באמצע שום מקום, בלי חימום, בלי מקלחות נורמליות. על מיטות ושולחנות אין בכלל מה לדבר. אך לא המלכות הדתיות תישברנה: שיחת טלפון אחרונה הביתה (למה אין קליטה פה?) ואחריה הדלקת נרות וחלוקת מכתבים מהבית.

קבלת שבת מרגשת לאור נרות, ולאור מניין הבנות לילי אומרת "קדיש יתום" בסוף התפילה לזכר אימה. קידוש, סעודת שבת, זמירות שבת ושירי ארץ ישראל הישנה עד אור הבוקר. 

הנה, זה כבר נגמר

קמנו לבוקר שבת קר. קפה ועוגה, התארגנות לתפילת שבת שכללה קריאה בתורה בטעמי נוסח ירושלים על ידי ליאורה, הפתענו את כולן בסושי טרי שגולגל מאחורי סככת "המטבח הפתוח" בהדרכת עדי מצוות 10.

אחרי ארוחת הצהריים ירדו חלק מהבנות ל"ויפסאנה" בנחל וכששבו אמרנו תהילים לזכר מיכל ברנובסקי שנפטרה מסרטן והיתה מיוזמות הרעיון של מסע מלכת המדבר לשומרות מסורת. היה מרגש. סגרנו את השבת עם הבדלה בנוסח קרליבך ומסיבת ריקודים ב"מועדון הפתוח" אל תוך הלילה.

יום ראשון ואנחנו חורשות את המחוז לאורך 300 קילומטר ב"דרך הזולו". רק תארו לעצמכן כמה הלכה יומית ניתן להגיד בשבע שעות של נסיעה.

למחרת, ספארי מרגש של חיות בר. אנחנו מגיעות לחניית הלילה, מתמקמות באוהלים ואחרי ספא (מי היה מאמין?) באדיבות צוות דבש מתקפלות לשינה אחרונה בשטח.

את היומיים האחרונים העברנו בנסיעה עד האוקיינוס ההודי ובחזרה ליוהנסבורג, עם עצירות פיפי-דאנס, ריקודים לתוך הלילה, וסחיטת חוויות אחרונות מהשטח: חוויה ראשונית לרוב הבנות שבדרך כלל שרתו בשירות לאומי ולא כמדריכות חי"ר.

טיסה חזרה ואנחנו כבר אוספות את המזוודות. הבעל והילדים רצים לקבל חיבוק ראשון אחרי עשרה ימים. שרות "אנא בכח" במעגל. מברכות "הגומל" וחוזרות לבית נקי באופן חשוד ולקדחת של עבודה ומיילים בלתי נגמרת.

• בימים אלה מתקיימת הרשמה למסע מלכת המדבר בשיתוף הסוכנות היהודית לציון 60 שנה למדינת ישראל. המסע יתקיים בארץ, בחודש ספטמבר ויחבר בין נשים יהודיות מרחבי העולם ונשים ישראליות.

• תמר רחמים סייעה בהכנת הכתבה