שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ירון ברנר

    החיים זה לא רק צ'ורבה: שמחת חיים נוסח רומניה

    ערוץ האוכל חוגג עם המטבח הרומני בשבוע של מתכונים וכתבות עם הרבה שום. רפי אהרונוביץ', רומני גאה, פותח ומספר על המטבח השמח שכולל לא רק צ'ורבה, ממליגה וקבבים, אלא גם הרבה חוש הומור ומצב רוח מרומם. ולא, קוריצה זה דווקא לא תרנגול ברומנית. לידיעתכם

    שר האוצר נכנס למסעדה רומנית... זה, חברים, בטח כבר מפיל אתכם מצחוק וזאת כי הרומנים הם עם שמח. אולי כי זה מתחרז עם "כל מה שרואה לוקח", שזו רק אחת מהסטיגמות שמדביקים לנו.

     

    לזה נצרף את המסעדות שכיכבו בארץ עד לפני כעשר שנים, המוסיקה הצוענית הבוקעת בווליום צורם לרחוב, מצב הרוח המרומם טבעית ואולי גם קצת בעזרת כמה כוסות צויקה, שנשטפות בכמה כוסות שפריץ (יין 'הוק' וסודה. סודה כזאת מכלי זכוכית עם ברז וידית), וכל זה בקושי מצליח להתגבר על אדי השום הנישאים באוויר.


    כמעט בכל מתכון רומני. שום (צילום: נועם לוי)

     

    מן הידוע הוא שכל מתכון רומני מתחיל בשורה "קחי 1 ק"ג שום" ("אבל אל תשכחי לשלם עליו", כמובן - שוב הסטיגמה, אבל לי מותר כי אני מאותה תפוצה), "ותוסיפי אותו לכל מה שאת רוצה", למשל לקילו חציל קלוי, כזה שמועכים אותו בסכין מעץ על מנת שיישאר לבן והרי סלט חצילים רומני, או לארבעה פלפלים קלויים יחד עם טונה חומץ, כזה מהמכולת, שבו היינו משתמשים לפני שידענו שיש בלסמי, בן יין, אדום, לבן, חומץ שרי, חומץ מתובל וכדומה, והרי סלט פלפלים רומני. אודה ואתוודה - טעים לאללה.

     

    אגב, המתכון היחידי שעד כמה שהצלחתי לבדוק אין בו שום, הוא הפאפאנש, אותה לביבת גבינה מטוגנת ומבושלת, שמוגשת עם ריבת דובדבנים חמצמצה ושמנת. במחשבה שנייה, אני לא בטוח לגמרי, יכול להיות שהוא מסווה בפנים בצורה רומנית קלאסית.

     

    אולי אין זה מפתיע שצריכת השום כה גדולה בארץ מולדתו של דראקולה, שהרי ידוע ששום מבריח ערפדים. אבל ערפדים, חברים, הם לא היחידים ששום מבריח. אגלה לכם לראשונה סוד מדינה רומני, שום הוא אמצעי המניעה העתיק ביותר בעולם. פשוט אוכלים אותו ושום דבר לא קורה.


    מנות פתיחה: איקרה, סלט חצילים, סלט פלפלים, חמוצים (צילום: דן פרץ)

     

    קוריצה? 

    מי שהחזיר את הרומנים למפה הלאומית אחרי תור הזהב של המסעדות, היו דווקא חברי 'ארץ נהדרת'. אז לידיעתכם כמה עדכונים. קוריצה זה לא תרנגול ברומנית, לעומת זאת האוירה שהם יצרו, המבטא, השמחה הטבעית מהדברים הפשוטים של החיים, הם בהחלט קלאסיקה רומנית.

     

    אם תעצרו לרגע באחד מפרברי בוקרשט ותצעקו בקול רם 'מישו' או 'ינקו', יש סיכוי שארבע חשמליות, שני אוטובוסים, שלוש כרכרות, עשרים מכוניות ושלושים הולכי רגל יעצרו בחריקה וישאלו בחיוך, "מה?". באחד מביקוריי במולדת הייתי בחצר קבב, פשוט חצר עם מוסיקה שמחה שבה מוכרים קבבים, בירה ויין, כל זה ב-9 בבוקר. הגברת, שהייתה קצת בהלם, הסתכלה סביב ואמרה שהיא מרגישה מעין דה ז'ה וו. "נכון", אמרתי, "כל מה שחסר פה זה התרנגולת".

     

    לרומנים יש כמה אמרות שפר שעל פיהן הם חיים. אני שחזרתי חלק, וחלק המצאתי ברוח העדה.

     

    "החיים זה לא רק צ'ורבה" - יש גם מיטטי, כרוב כבוש, מלפפונים פריכים, עגבניות חמוצות מעולות, אבטיח, טוקניצה, פטריצ'אן, אה וגם פאפאנש.

     

    "החיים זה לא רק ממליגה" - ההמשך אותו דבר. 


    בלי שום. פפנאש (צילום: אפי דור)

     

    האוכל הוא מוטיב מרכזי בחיי הרומנים. והוא טעים. לא סתם נחשבים הרומנים כספרדים שבין שבין האשכנזים. הוא לא אנמי, הוא מתובל בפלפל שחור, שום כבר אמרנו ופלפל חריף.

     

    ההשפעה העותומנית ניכרת היטב באוכל ובקינוחים. הרומנים יודעים להכין עוגות מעולות, לא מתוחכמות, אך מצוינות. הם עושים מן סוג של בקלאווה שנקרא ברומנית סרליאה - הרבה אגוזים קצוצים דק עם פירורי לחם והכל מגולגל בבצק פילו וספוג ברוטב מתוק. ומצד שני, הם עושים עוגות קרם מצוינות, הודות להשפעה האוסטרו-הונגרית.

     

    רומני לוקח הכל בקלות

    נכון, חוש ההומור מפותח במיוחד בקרב יוצאי רומניה. אז אולי זה נכון שרומני לוקח הכל בקלות, אבל לא תרתי משמע. הוא לוקח את החיים בסבבה. כבר שנים שמופעי מוסיקה, מחול ותיאטרון רומניים בארץ, היוו נתח הרבה יותר גדול מהמספר היחסי של הרומנים באוכלוסיה. כן, אנחנו גם צרכני תרבות, לא רק אוכל. אולי מה שמאפיין אותנו יותר מהכל, זה הפתגם הרומני המפורסם (בתרגום חופשי) "מה יפים החיים כשאתה קם בבוקר" (ברומנית זה מתחרז).

     

    תחשבו על זה, אחרי לילה של יין וסודה, של קבבים עסיסיים - שאחרי שאתה משתעמם מעשרה כאלה, את העשרה הנוספים אתה טובל בעדינות במיץ של הכרוב

    הכבוש (שנקרא אצלנו גם נקטר האלים), נותן ביס בעגבניה חמוצה ועסיסית, מקנח בכפית ריבת דובדבנים שמוגשת לפי כל כללי הטקס, עם סודה ומים קרים, מתרווח אט אט לאחור ואומר את המנטרה הנ"ל ח"י פעמים, ניגש לכיריים, שורף חציל אחד היטב מכל צדדיו, מקלף בעדינות, מועך באמצעות כלי מעץ, מוסיף מעט שמן סויה (חלילה לא שמן זית. "שמן זית זו תרופה", כך אומרת אימי), מועך פנימה שום בשפע, מעט חומץ (כזה פשוט, של פעם), מלח ופלפל שחור, טובל פרוסת לחם פועלים עבה ונאנח, "תחי הרפובליקה הרומנית ולעזאזל הריח של השום".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איילת בן-יוסף
    "החיים זה לא רק ממליגה"
    צילום: איילת בן-יוסף
    מומלצים