כוכבות פו"פ? זה לא אנחנו

האמת היא שכבר כשהחלטתי לעבור לביצה הירושלמית, נשבעתי לעצמי שאני לא הולכת לעשות מהרווקות שלי קריירה. קרי: אני לא הולכת לכתוב על חוויות מרווקותי הזוהרת באמצעי התקשורת ה"סרוגים" למיניהם. היה זה דווקא בתקופה ש"הגיגי רווקות" היו מצרך די מבוקש במחוזותינו, אבל אני, כך החלטתי, לא מערבבת ביזנס עם פלז'רס.

בדרך כלל איני מצטיינת במשמעת עצמית כה גבוהה, אך ההבטחה הזו, שעשיתי ביני לבין עצמי, החזיקה מעמד כמעט ארבע שנים. עד לשבת האחרונה.

בשנים האחרונות נדמה שכולם מתעניינים ודואגים לנו, הרווקים הדתיים. וכאילו היה חסר לנו רייטינג, הפציעה לאחרונה הסדרה המוצלחת "סרוגים", והציבה אותנו בפריים טיים הציבורי. למה לא, בכיף. אלא שבין אותם הדואגים, נמצאת גם רבנית שאני מאד מעריכה, שכתבה באחד מעלוני השבת דברים שגרמו לי להפר את הבטחתי לעצמי.

וכך היא כותבת: "ט"ו באב חלף לו, ואנו עדיין תקועים עם אלפי צעירים במצוקת הרווקות. הנחדש את מנהג מחולות בכרמים? ספק רב אם לבחורים בימינו המוטיבציה לחולל ו'לתפוס', ואם לבחורות יש רצון 'להיתפס' ולהינשא כך". איני יודעת אם שמעתי בדבריה נימה של ציניות, אני רוצה להאמין שלא. אבל אחרי חוויית ט"ו באב האחרון שלי, שהותיר אותי מהורהרת מאד, אני כבר לא יכולה לשתוק למקרא דברים שכאלו.

נכון, רבנית יקרה, צדקת, בהחלט אין לנו שום רצון "להיתפס" ולהינשא כך. אגלה לכם סוד: למרות גילי ה"מופלג", 27, מעודי לא ביקרתי באתרי היכרויות או במפגשי פנויים פנויות לסוגיהם. תמיד חשבתי שזה לא בשבילי, והאמת, שדי מהר התברר לי שצדקתי. אבל הפעם, חברה שכנעה, והסקרנות העיתונאית שלי גם כן, וכך מצאתי את עצמי, בלי להתכוון, בשבת פנויים פנויות בט"ו באב. ברגע האחרון רציתי כמובן לבטל את בואי, אמרתי לחברתי שאני מרגישה שזה פומבי מדי, לחפש כך חתן, אבל היא רק אמרה שככה זה בט"ו באב. פומבי. בנות ישראל היו יוצאות לחולל בכרמים בפומביות מוצהרת, והופ, מתחתנות.

מישהו רוצה יהלום?

החלטתי לנסות את מזלי, אחרי הכל, את זה עוד לא ניסיתי. ואם חז"ל ממליצים, הם בטח יודעים על מה הם מדברים. אז השבת היתה נפלאה, המארגנים היו מקסימים, הבחורים היו אחלה, והבחורות, עוד יותר. אבל כל זה לא מנע ממני את התחושה שמשהו בשיטה, בפומביות הזו, לא עובר. לפחות לא מבחינתי.

שנים שמחנכים אותנו הבנות להיות צנועות, לא לצחוק יותר מדי בקול, לא להתלבש חשוף מדי. שרק לא יסובבו אחריי את המבט, שלא יתעניינו יותר מדי, כי "זה לא צנוע". לחשוף את עצמי רק בפני "האחד שלי". אבל פתאום, את צריכה להיות מורגשת. תציגי את עצמך, תחייכי את החיוך הכי מתוק, תגידי רק את המילים הנכונות. תהיי בולטת, תהיי מגניבה, שאף אחד לא יפספס שהיית כאן. לכי תדעי, אולי זה הוא?

עשרות בחורים צריכים ללטוש בך עיניים, במודע, כי אולי זו את, האחת שלהם. פתאום זה צנוע, זה לגיטימי, זה אפילו מבורך, בשם ה"פומביות" של ט"ו באב ובכלל.

אבל אני מרגישה שאי-אפשר לחנך אותנו מגיל אפס לצניעות ול"כל כבודה בת מלך פנימה" ואחר כך לצפות מאיתנו שביום בהיר אחד נשיל את כל הלבושים שעטינו על עצמנו בשם השם, ונשווק את עצמנו בחינניות לעיני צופים רבים משל היינו פרסומת בערוץ 2.

הסתכלתי על הבנות והבנים האיכותיים, שכל חטאם הוא רק הרצון להתחתן, והרגשתי שאנו כמו יהלום יקר שהוצא לפתע לשוק, לעיני כל. כל מי שרוצה ישזוף את עיניו, כל אחד יכול לבוא ויטול. מן הסתם הבחורים, כדרכם של בחורים, פחות הרגישו כך, אבל חלק מן הבנות בטוח שכן (אני יודעת, דיברתי איתן).

ומה שעצוב בכל הסיפור הזה, זוהי העובדה שאין את מי להאשים. לא את הבחורים, שהגיעו בהמוניהם, והוכיחו שלמרות שכולם אומרים עליהם ש"הם לא רוצים להתחתן" הם דווקא די מעוניינים. לא את הבחורות שלמרות המבוכה והצניעות הטבעית, שיחקו אותה בגדול, וזרמו עם ה"כללים החדשים". ובטח לא את המארגנים והעוסקים במלאכה, שעשו הכל כדי שייבנו במהרה עוד כמה חורבות מחורבותיה של ירושלים.

רוצות להתחתן בכבוד

התהייה היחידה שיש לי היא על חז"ל. וסליחה מראש. אבל מה עבר להם בראש כשהם המליצו לבנות ישראל החסודות לצאת ולחולל בכרמים ולתפוס בעצמם את החתנים. איך זה בדיוק מסתדר עם צניעות? האם הם ראו בעיני רוחם גם את הדור הזה, כשדיברו על כך? אני לא בטוחה.

את צודקת, רבנית יקרה, אנחנו באמת לא רוצות להיתפס ולהינשא כך, לא מתאים לנו לוותר על הצניעות הפנימית שלנו, שעמלנו רבות כדי להשיגה, ולצאת ולחלל את יופיינו בכרמים. היום, ומחר ובשבוע הבא, ובעשרות מפגשים פומביים עם אלפי בני זוג פוטנציאליים. אנחנו בסך הכל רוצות להתחתן כמו בנות מלך, רוצות להתחתן בכבוד. האם זו בקשה מוגזמת מדי?