מבריידי ועד פארב. פותחים עונה עם בית ה-AFC מזרח
עונת 2008 של ליגת ה-NFL נפתחת ב-4 בספטמבר ו-ynet מצייד אתכם בכל האינפורמציה הדרושה לכם לעבור אותה בהצלחה. והפעם: בית ה-AFC מזרח עם ניו אינגלנד, ניו יורק ג'טס, מיאמי ובאפלו
פרשת 'ספייגייט' היתה אמורה להיות הכוכבית מעל האליפות הצפויה. אולם אחרי ההפסד הבלתי נתפס בסופרבול, הם נשארו איתה בלבד. ולצידה הערת אגב - לוזרים. האם באמת ניתן לכנות כך את בליצ'ק, טום בריידי, טדי ברוסקי והאחרים? בהחלט שלא, אבל ברור שההפסד לג'איינטס ערער את כוח ההרתעה שלהם.

טום בריידי וביל בליצ'ק. כל אחד והסחות הדעת שלו (איי.פי)
הפטריוטס הם אמנם הקבוצה היחיד בהיסטוריה שניצחה 18 משחקים ברציפות. אחרי ההפסד בסופרבול הפכה לאחת משלוש הקבוצות היחידות שהחזיקו במאזן 1-18. מתוכן היא היחידה שלא לקחה אליפות.
כך עשינו מעצמנו צחוק
"...כנראה שלפעמים שווה להכניס ראש חולה למיטה בריאה. גם אם מדובר בראש קטן עטור ראסטות גדולות, ביניהן מקננים ציפורים, זבובים ועקרבים. גם אם ישאיר אחריו כדורי שיער על הסדין. אפילו אם מדובר ברנדי מוס. רק בשבילו, מוכנים הניו אינגלנד פטריוטס להסתכן וליהנות מלילה סוער, גם אם הסיגריה שידליק בבוקר שאחרי לא תהיה מאלו המותרות על פי חוק. 'לכל היותר...' מניחים בפוקסבורו, 'אם ייתפס מוריד כמה ראשים, נוריד את ראשו שלו. דין מיטה, כדין מיתה'...".
מה חזינו: “עם הרכש המאסיבי, כל הישג מלבד סופרבול, ייחשב ככישלון”. לכתבה המלאה מלפני שנה.

אדליוס תומאס. גם הוא פרח בעונתו הראשונה בניו אינגלנד (איי.פי)
מה קרה בסוף?
מוס נקלט מיד ושיתוף הפעולה בינו לבריידי הניב זוג שיאים חדשים במשחק סיום העונה הסדירה מול הג'איינטס. הקווטרבק מסר לטאצ'דאון חמישים במסירה לווייד-רסיבר, ששבר בעצמו את שיאו של ג'רי רייס לתפיסות טאצ'דאון (23 בעונה). מתחילת העונה, הפטריוטס נראו כקבוצה המתואמת והקטלנית ביותר בתולדות הליגה. אחרי עונה מושלמת ונטולה מכל הפסד, הוכח שגם אותם ניתן להכריע ועוד ברגע האמת.
ומה השנה?
ב-NFL מי שמחתים שחקני איכות בחורף אחד, נדרש להיפטר מהם או מאחרים בחורף שאחרי – אי אפשר לשאת את המשכורות של כולם. כך קרה שהפטריוטס נאלצו להיפרד מאסאנטה סמואל, יוג'ין ווילסון, רנדל גיי, דונטה סטולוורת' ואחרים. לא שזה משנה. בליצ'ק, כבר למדנו, הוא נחש. ככזה תמיד ימצא דרך להשיל את עור קבוצתו לטובת עור תחתיה עור חדש, גמיש ואפקטיבי לא פחות.

בריידי ורנדי מוס. רכבו ביחד אל השקיעה (איי.אף.פי)
מבחינת בליצ'ק, כל שחקן כמעט הוא בר החלפה. זאת למעט בריידי. הראש של הפטריוטס לא יעזוב את פוקסבורו בשנים הקרובות, אבל הלב שלו יוצא בעקבות חברתו ג'יזל בונדשן על מסלולי הדוגמנות באירופה. בקבוצה מאמינים בבריידי בעיניים עצומות ולא חוששים מהישנות תקדים טוני רומו-ג'סיקה סימפסון. ובכל זאת, הם היו מעדיפים שישקיע יותר בטיפול הזוגיות עם מוס. בכל זאת, בשביל זה הם נתנו לאחרון חוזה של 27 מיליון דולר לשלוש שנים.

שימו לב ל...
- ג'יזל בונדשן: לא שאפשר לא לשים לב אליה, וזאת עשויה להיות בעיה. אחרי שהאקסית בריג'ט מוינהן גנבה לו זרע, חוששים בהנהלת הפאטס שהמגה-מודל הברזילאית תגנוב לו השנה גם את תשומת הלב.
- ווס וולקר: בניגוד לג'יזל, אף אחד לא שם לב אליו חוץ מבריידי. מדובר בחמקן אמיתי, שמתגלה עם הכדור בדיוק כשמאוחר מדי.
- רודני האריסון, טדי ברוסקי, מייק ורייבל, לארי איזו, ג'ון לינץ' ואולי אפילו ג'וניור סיאו: הגיל הממוצע 36.5, אבל זהו השלד ההגנתי של הפאטס.
ניו יורק ג'טס
שבעה חודשים עברו מאז זכיית הג'איינטס בסופרבול, אולם לקראת העונה הקרובה הג'טס היה הקבוצה הניו יורקית שמעוררת הכי הרבה עניין בעיר. הג'איינטס יכולים להישאר עם התואר שלהם. לג'טס יש עכשיו את ברט פארב. יום יבוא ויקימו בגרין ביי פסל ברונזה של מספר ארבע,
לצד זה של המאמן האגדי וינס לומברדי, אבל בגיל 38 איש הברזל יקרום עור, גידים ושרירים בג'טס. במדיהם גם יפרוש, כנראה עוד שנתיים. כנראה באופן סופי, הפעם.
וודי ג'ונסון, הבעלים עתיר הנכסים של הקבוצה, שם את נפשו וכספו בכפו של הקווטרבק הנערץ. בינתיים כבר הספיק לגבש לו כינויים מתאימים - "ג'ט פארב" ו"ברודוויי ברט". מעבר לשדרוג המשמעותי בסיכויי ההצלחה של הג'טס עם בואו, והמפגשים המרתקים שמיועדים לו מול בריידי והפאטס, פארב נותן לג'טס כוכב-על ראשון.

ברט פארב ואריק מנג'יני. כוכב על המגרש, כוכב על הצג (איי.פי)
למרות שהקבוצה עצמה מוערכת כאחת העשירות בליגה, היא משוללת כוכבים אמיתיים. אם להסתמך על האיזכורים ב'סופרנוס', הרי שהמאמן אריק מנג'יני הוא כזה. בניגוד אליו, פארב אמור לככב גם במציאות.
כך עשינו מעצמנו צחוק
"התפוח הגדול מלא בלא מעט תולעים, אבל כשמדובר בשיקום קריירה הוא יכול להיות פרי עץ החיים. זאת כמובן אם אתה בצד של הג'טס, ולא בזה של הג'איינטס - בית קברות לשחקני פוטבול בשיא אונם. צ'אד פנינגטון למשל, הצליח להתגבר על פציעה קשה וחוזרת בכתפו ולהוביל את הג'טס לפלייאוף". לכתבה המלאה מלפני שנה.
מה חזינו: "הופעה בפלייאוף שנה שנייה ברציפות תהייה עוד צעד של מנג'יני לגדולה, כמו הגורו ביל בליצ'ק או ג'יימס גנדולפיני". לכתבה המלאה מלפני שנה.
מה קרה בסוף?
אנחנו כבר יודעים מה היה גורלם של "בית הקברות לשחקני פוטבול בשיא אונם". הג'טס לעומת זאת כשלו. פנינגטון נפצע שוב, קלן קלמנס שסומן כיורשו לא עשה את העבודה. עם מאזן שלישי 12-4, גם שנתו הראשונה והמבטיחה של "מנג'יניוס" כמאמן הקבוצה (2006) נראית כמו הברקה מקרית.
ומה השנה?
הג'טס קיוו להשיג בדראפט כוכב התקפי בדמותו של הראנינג-בק דארן מקפאדן, אולם נאלצו להתפשר על ורנון גולסטון, טעון האנרגיות. הוא משלים תשתית הגנתית מבטיחה של צעירים כמו דארל רייביס ודייויד האריס. קריס ג'נקינס וקלווין פייס שהצטרפו אליהם, הופכים את הג'טס לאגרסיבים במיוחד בצד הזה של הליין-אוף-סקרימג'.

צ'אד פנינגטון מפנה את מקומו ל'ברודוויי ברט' (איי.פי)
ומה בצד השני? כדי לשמור על רצף המשחקים של ה'איירון-מן' דרוש קו התקפה איכותי וכזה יש לג'טס, במיוחד אחרי הגעתו של אלן פנקה הוותיק. ביחד עם הצעירים ניק מאנגולד וד'בריקשו פרגוסון, פארב יכול להרגיש מספיק בנוח ולהוציא את המיטב מהרסיברים לברניוס קולס, ג'ריקו קוטצ'רי והטייט-אנד דסטין קלר. הראנינג-בק תומאס ג'ונס יתפלל לגעת בכדור.

שימו לב ל...
- אלן פנקה: הגארד הטוב ביותר בליגה בעשור האחרון הובא לניו יורק כדי לשמור על פנינגטון או קלמנס. עכשיו חוזה ה-40 מיליון דולר לחמש שנים לא נראה מוגזם. הוא האחראי הישיר לבטחונו של פארב.
- דסטין קלר: הג'טס ביצעו טרייד בדראפט כדי לשים ידם על הטייט-אנד הצעיר בסיבוב הראשון. הוא אולי תפס את מסירת הטאצ'דאון הראשונה של פארב במדים הירוקים, אבל בניו יורק עדיין שואלים למה?
- קריס ג'נקינס: עד לא מזמן נחשב לאחד מהניידים בין הדפנסיב-טאקלים בליגה. האם הוא כזה גם אחרי עוד שבר ברגל?
מיאמי דולפינס
אחרי עונה קטסטרופלית במיוחד, החליט הבעלים המדוכדך של הדולפינס, וויין הויזנגה ליזום מהפכה. מהפכה אמיתית. את המהלך הרדיקלי התחיל מטבע הדברים בהנהלה עם מינויו של ביל פארסלס. לטונה ניתן התואר הרשמי סגן הנשיא לענייני פוטבול, אולם התפקיד האמיתי שמילא הוא קבלן הריסה
ובנייה מחדש של מיאמי – קצת כמו רענן כץ.
ל"טונה" הוותיק לא נדרש זמן רב כדי ללמוד לשחות בבריכת הדולפינים והוא התחיל לעבוד מיד ובמרץ. תחילה פיטר את המנכ"ל רנדי מיולר, והביא במקומו את חביבו מדאלאס קאובויס, ג'ף איירלנד. הבא בתור היה המאמן קאם קמרון שנשלח הביתה ובמקומו מונה, טוני ספראנו (ואין מדובר בעוד מובאה בממשפחת הפשע הטלוויזיונית, שמעדיפה כאמור את מנג'יני).

המאמן טוני ספראנו. יד ימינו של פארסלס, או הבובה שלו? (איי.פי)
השיפוץ לא הפסיק כאן. טרנט גרין, זאק תומאס ובסופו של דבר אפילו הסמל של הדולפינס ג'ייסון טיילור, נפוצו לכל עבר ובמקומם הגיעו שחקנים מפה ומשם ובעיקר מדאלאס. המהפך הושלם? לא, אבל זה יקרה בשנה הקרובה כשהויזנגה עצמו יפנה את המקום לבעלים חדשים, סטיבן מ. רוס. כך יהפכו הדולפינים את עורם.
כך עשינו מעצמנו צחוק
"קמרון נחוש כל כך להחיות את משחק ההתקפה. הוא ידע שזה לא יקרה עם דאנטה קולפפר, שהתפתח כמו ריקי וויליאמס. גרין קשישא שוחרר מכלאו בקנזס סיטי צ'יפס כדי לעשות זאת במקומו. הבעיה היא שעכשיו זהו הווייד-רסיבר כריס צ'יימברס שהורשע בנהיגה תחת השפעה, בעודו מאיץ על הכביש. במיאמי חרדים...האם גם הוא רוצה לברוח?".
מה חזינו: "השיקום לקח צעד אחורה, צעד קדימה יגיע בעונה הבאה אולי". לכתבה המלאה מלפני שנה.

ג'ייסון טיילור. עונה טראומטית שהסתיימה בעזיבה (איי.פי)
מה קרה בסוף?
צ'יימברס אכן ברח, הרחק לצד השני של ארה"ב ואיתו או בלעדיו הדולפינס היו חסרי סיכוי. הצעד הפך לקפיצה אדירה אחורה וזו עלתה כאמור למאמן קמרון, לגרין ולרבים אחרים במשרתם. ניצחון בודד על בולטימור רייבנס ב-16 בדצמבר הציל את הקבוצה מעונה מושלמת – שלילית.
ומה השנה?
זה כל כך מוזר, אבל דווקא ריקי וויליאמס, שפרש, חזר, הושעה ונפצע וסימן יותר מכולם על נפילת הדולפינס נשאר בקבוצה והוא עומד להיות משמעותי להתקפה לצד מי שהיה אמור להיות יורשו, רוני בראון.

ריקי וויליאמס. נפטר מהראסטות, חזר לעצמו (איי.פי)
שני הראנינג-בק'ס היו אמורים להוות תחליף מאולץ לבעיית הקווטרבקים בקבוצה, שכן ג'וש מקוון, ג'ון בק והרוקי צ'אד הני לא נראו כמו פתרון הולם. למזלם, בואו של פארב לג'טס, שיחרר להם את פנינגטון. פארסלס שהביא אותו בזמנו לניו יורק, בונה עליו. החתמת ג'סטין סמיילי מיד עם פתיחת שוק ההעברות ובחירת ג'ייק לונג ראשון בדראפט, מורה על הצורך שזיהה פארסלס ביצירת סכר בקו ההתקפה, הרבה לפני שידע כי הקווטרבק השברירי יגיע העירה.
כדי לבנות מחדש את הקבוצה, נאלצו פארסלס ואיילנד לוותר על הנכסים הגדולים היחידים שנותרו להם: תומאס וטיילור. השני נשלח לוושינגטון אחרי שרקד עם כוכבים, למורת רוחם של הבוסים החדשים. ג'ייסון פרגוסון, אקין איידלה וקית' דייויס הגיעו במשלוח מדאלאס כדי לעזור לג'ואי פורטר וצ'אנינג קראודר בייצוב ההגנה.

שימו לב ל...
- ביל פארסלס: יש סיבה שהויזנגה שכר את שירותיו. את הג'איינטס, הפטריוטס, הג'טס והקאובויס הוא שיקם בעבר בין לילה כבמעשה כישוף. בהסתמך על ניסיון העבר, יש סיכוי שהדולפינס עוד יעלו לפלייאוף.
- ג'ייק לונג: זו היתה החלטה אמיצה ללכת על האופנסיב-טאקל ראשון בדראפט. יהיה מעניין לבדוק עד כמה הוא באמת יתרום לשינוי במיאמי.
- דולפינס 1972: ותיקי מיאמי היו המנצחים האמיתיים של הסופרבול האחרון. אחרי הפסד הפטריוטס, הם נשארו הקבוצה המושלמת היחידה בהיסטוריה. הם ישארו כך גם שנה.
באפלו בילס
כנראה שאפילו הקנדים לא ממש מתלהבים מליגת הפוטבול שלהם. אפילו ההבלחה המאולצת של ריקי וויליאמס בטורונטו ארגונאוטס (כן, זה ממיאמי), לא ממש עשתה להם את זה. אולי בגלל זה מצא רלף ווילסון, הבעלים של הבאפלו בילס, במטרופולין שמעבר לגבול קרקע פורייה לשיווק הקבוצה שלו.
לא שיש לו יותר מדי ברירות. עם כל הכבוד למסורת הפוטבול העשירה באפ-סטייט ניו יורק, שוק התקשורת קטן מדי, ההפסדים הכספיים רבים מדי. מצפון תיפתח התקווה.
ווילסון סיכם על קיום לפחות משחק עונה סדירה אחד בטורונטו במהלך ארבע השנים הקרובות. יש הצופים כי המהלך הזה יביא את מכירת הבילס בסופו של דבר ללארי טננבאום (הבעלים של הראפטורס). זה לא דבר של מה בכך עבור ווילסון, שייסד את הקבוצה ב-1960. אבל עכשיו אולי הזמן לקבל גמול על השקעתו. סופרבול לא יהיה השנה, קבוצה צעירה, זולה ומבטיחה כן. כך אולי יקבל מחיר מלא, על צבא צעיר, קטן וקומפקטי. הוא יגן על אותו גבול, רק מהצד הקנדי שלו.
כך זה נראה לפני שנה
"Bills, Bills, Bills...Can you pay my Bills"...כך שואלות בשירן ביונסה וה'דסטיני'ז צ'יילד'. זוהי גם השאלה המופנית לעבר רלף ווילסון, שלא שש לשלם את החשבונות על הבילס שלו, הבאפלו בילס. ובארצות הברית, אם אתה לא משלם את הבילס, השחקנים הכי טובים שלך ינדדו הלאה לשדות מראה ירוקים יותר. ממש כמו עדרי הבאפלו...".
מה חזינו: "חלומות על פלייאוף, שיתבדו די מהר". לכתבה המלאה משנה שעברה.

טרנט אדוארדס. לא יכול להרשות לעצמו לפהק בעונתו השנייה (איי.פי)
מה קרה בסוף
חלומות על פלייאוף היו, ודווקא לקח זמן עד שהתבדו. אחרי פתיחה מזעזעת של שלושה משחקים ברציפות, גילה המאמן החדש דיק ג'אורון את האוצר שבידיו - הרוקי טרנט אדוארדס, שהחליף את פי.ג'יי. לוסמן בעמדת הקווטרבק ובעזרת רוקי אחר, הראנינג-בק מרשון לינץ', נמצאה התקפה בבאפלו. אולם כל כך הרבה צעירים והגנה שברירית משהו, תרמו לחוסר הניסיון. העונה הסתיימה כמו שנפתחה עם שלושה הפסדים רצופים. הראייה נשארה לעתיד - אולי כבר העונה?
ומה השנה?
השלד הצעיר נשאר והוא מתבסס על אדוארדס כקווטרבק, לינץ' כראנינג-בק והווייד-רסיברים הנהדרים לי אוואנס, ג'וש ריד ורוסקו פאריש. בעונה שעברה עמל המנכ"ל מרב לוי על בניית קו התקפה משמעותי. ג'ייסון פיטרס הוסב מעמדת הטייט-אנד והפך לכוכב. לנגסטון ווקר, דריק דוקרי ומלווין פאולר התייצבו לצידו. השנה לוי פרש. ראס ברנדון שירש אותו התמקד בעיקר בחיזוק ההגנה. מרקוס סטראוד נותן משקל נגד לקו ההתקפה לפחות באימונים.

שימו לב ל...
- מרשון לינץ': הוא דרס, פגע וברח עם רכבו על כבישי באפלו. האם הוא ימשיך להפגין אותה יכולת גם במגרש?
- לאודיס מקאלווין: הרוקי אמור למלא חלל בעמדת הקורנרבק, אולם את הרעש הגדול יעשה דווקא כמחזיר בעיטות.
- האוהדים הקנדיים: יהיה מעניין לצפות בתגובה שלהם כהבילס יארחו את הדולפינס בטורונטו ב-7 בדצמבר.
