משקה נגד הנגאובר: נסיעת מבחן

עומר: טוב, אה, ליידיז פירסט.

איריס: במבט ראשון זה לא נראה לי מפחיד כל כך. אולי בגלל שאני יודעת מה זה בת קורנית (איריס לוקחת שלוק‭.(‬

עומר: לא! אל תעשי את זה! אני רק מריח את זה, ואין לי שום ספק שזה מעביר לך את ההנגאובר. הצרה היא שיש לי הרגשה שזה מעביר לך יחד עם זה גם את הרצון לחיות.

איריס: הרצון לחיות הוא משהו מוערך יתר על המידה כשמדובר בחיים של עיתונאי, ולפי דעתי הטעם לא נורא. שילוב של סירופ נגד שיעול וריח נשימה של כלב.

עומר (לוקח שלוק‭:(‬ את נורמלית? זה נורא ואיום! אלוהים, זה כמו סויה שעמדה שנתיים יותר מדי בארון. או במקרר. או איפה שלא שמים סויה. ואחרי שזה נהיה ממש מזעזע מגיע טעם הלוואי. אוי, אלוהים. אני לא יודע אם זה מעביר הנגאובר, אבל זה גורם להנגאובר להיראות כמו רעיון לא ממש רע.

איריס: גברים הם כאלה בכיינים. אם היה כתוב על זה סינגל מאלט או משהו חצי קול היית מוריד את זה בשוט ורץ לספר לחבר'ה.

עומר: בואי נגיד את זה ככה - אם הייתי מוריד סינגל מאלט ורץ לספר לחבר'ה, אני חושש שמהר מאוד לא היו נשארים לי חברים.

איריס: הסלט טעים, לא?

עומר: תפסיקי להסיט את הדיון. והצרה האמיתית היא שבעוד שמשפחות יבואו לאכול כאן ארוחת שישי או משהו, אנחנו נשב שיכורים כלוט, ושום תרופה נגד הנגאובר לא תעזור לנו. בטח לא התרופה הזאת.

איריס: השכרות נעימה יותר כשהיא מזעזעת את הבורגנות. זה כמו שפיצה תמיד טעימה יותר בחורף. משהו ברטיבות של השליח מוסיף ארומה מיוחדת.

עומר: כן, והלחות של תוספת הפטריות היא בכלל להיט (עוד שלוק‭.(‬ תקשיבי, אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא יכול יותר לסבול את הטעם של הדבר הזה. מה דעתך שנפתח בליקר אפרסקים?

איריס: אויש, אתה כזאת כוסית. ברמן, תביא לנו שני וויסקי סאוור.

כוס ראשונה

עומר: אוקיי, מודה, הפסדתי בתחרות שתייה. הערב הזה פשוט לא יכול להיות גרוע יותר. אני חושב שאקח שלוק מהתרופה נגד ההנגאובר שלי, ואז אלך לתלות את עצמי איפשהו.

איריס: אל תתבאס, עומר. בשבוע שעבר הלכתי עם החבר שלי ללונה גל. הוא צרח במגלשת הקמיקזה, אני לא. השכרות, בינתיים, ממני והלאה. מזל שהגיעה כוס הוויסקי השנייה.

עומר: בסדר, נו, אבל את הורדת את כל הבקבוק של התרופה הזאת. אני לא מסוגל לגמור חצי. זה פשוט דוחה. הסלוגן של הדבר הזה הוא אולי "ביי ביי, הנגאובר‭,"‬ אבל אני מניח שהסלוגן המלא - שבנסיבות מסתוריות כנראה נפסל - היה צריך להיות "ביי ביי הנגאובר, שלום בגדים בריח שמן קיק וריח פה של סירופ לשיעול‭."‬ מה שכן, זו באמת כבר הכוס השנייה, ואני מרגיש די בסדר. חוץ מהעובדה שגם אני צורח במגלשות הקמיקזה.

איריס: האמת היא שיותר קל לי לשתות את זה מאשר וויסקי. מי שסבל מהרבה מחלות פה וגרון בילדות מכיר את הטעם. אבל סחתיין עליך, מוריד את הוויסקי השני בשנייה. אני מרגישה שאתה וה‭B4-‬ זה קצת כמו קתרין הפבורן וספנסר טרייסי בסרט "רשת שידור‭."‬ כלפי חוץ שנאה, אבל בפנים אתם לגמרי מאוהבים.

עומר: פתאום אני חושב על זה, בעודי לוגם מהכוס השלישית, שאת כזאת נקבה (זה מעליב בחורות כשקוראים להן נקבות‭(?‬ שלא יודעת לשתות. מה אם באמת מצאו את התרופה נגד שכרות? מה אם אני יכול להיכנס לפאב, להוריד אלכוהול כאוות נפשי ולצאת פיכח כלעומת שבאתי. בעצם, כשחושבים על זה, אם אני יוצא פיכח, מה בדיוק הכיף באלכוהול? לא, כי זה בטח לא הטעם.

איריס: הרעיון הוא שלהקיא זה גועל, באחריות. הקאתי לפני שבועיים, לא כיף, וגם עושה חמוץ בפה יותר מהמסטיק ה"חמוץ בטירוף‭."‬ אם אפשר לשתות בלי לעשות הומאז' רטרואקטיבי למערכת העיכול - עדיף. אז מה, מה הדבר הכי מטורף שעשית?

עומר: גברת, אינני שיכור עד כדי כך. למען האמת, אינני שיכור כלל. וזו כבר כוס הוויסקי הרביעית שלי, מיינד יו, בזמן שאת עדיין תקועה בשנייה שלך. חושב לעצמי בינתיים כמה תחרויות שתייה אוכל לנצח ככה, ולעשות לעצמי השלמת הכנסה נאה. ולגבי הדבר הכי מטורף? עשיתי סקס בבית כנסת, אבל זה הייתי מספר לך גם אם הייתי פיכח לגמרי.

איריס: אם לומר את האמת, נהניתי יותר מהמשקה המגעיל מאשר מהוויסקי. לא יודעת אם זה האבץ פיקולינט או הפוטסיום סורבט, אבל גמרתי אותו כמעט בשוט, מה שלעולם איני מצליחה לעשות עם וויסקי, אלא אם כן זה אחרי סקס בבית הכנסת. אמן.

(צילום: יריב כץ)

כוס שנייה

עומר: איזה כוס שנייה, זו תחילת הכוס החמישית. והצרה היא שברגע שאני כותב, הגברת כאן בורחת לטלפון הנייד כדי לסמס לחבר החמוד שלה, איתו היא נמצאת פרק זמן קצר. אני לא חושב שזה יעבוד לה, הזוגיות הכי טובה שגבר יכול לבקש לעצמו היא עם הפלייסטיישן שלו, על אף הקושי הבלתי נסבל לעשות איתו סקס בבית הכנסת. טוב, היא מחייכת אל הנייד במבט אינפטנטילי. אלוהים, תעשה אותי שיכור כבר.

איריס: וואו, יש סיכוי שזה עובד, הדבר הזה. אתה באמת סחי לחלוטין אחרי הכוס החמישית. מצד שני, ריפדת את הקיבה היטב בקלמארי מטוגן, סטייק אנטריקוט, סלט ופוקצ'ה. יכול להיות שאתה שיכור לחלוטין, אבל הכבד מחכה שהקיבה תתרוקן כדי לספר לך את זה.

עומר: תקשיבי, לא יודע איך להגיד לך את זה, אבל הכבד שלי מחכה כבר כמה שנים טובות כדי לספר לי כמה דברים. כמו, למשל, שלא כדאי לי לרפד אותו בקלמארי ואנטריקוט, אלא אם כן אני רוצה למות לפני גיל ‭.30‬ נגמרה לי הכוס החמישית. הדבר היחיד שאני יכול להגיד הוא שהתרופה הזו לגמרי נסבלת עכשיו. בעולם מתוקן, זה כנראה היה הגושפנקה לזה שאני שיכור כלוט. פתאום אני קולט שעוד סלוגן שמוטבע על הבקבוקון הזה (הם הצליחו להטביע כאן הרבה סלוגנים) הוא: "מאפשר לחגוג בלילה ולהרגיש נפלא בבוקר‭."‬ אני חשבתי שזה התפקיד שאלכוהול אמור למלא.

איריס: נפלא בבוקר? הו, קטון. כה מעט יודע אתה על דרכי העולם. האלכוהול מאפשר לך להחליק גלולת חשק אל משקהו של ידידך הטוב ביותר ולצחוק כשהוא אינו מבין מדוע הוא נמשך אלייך בצורה כה חסרת פשרות. האלכוהול מאפשר לך לעשות דברים חודשיים לפני הזמן הנכון, אבל מעולם, מעולם, לא גרם אלכוהול למישהו להרגיש יותר טוב בבוקר. אלא אם כן, כמובן, מדובר בך ובעוד מישהי ובתפילת שחרית.

עומר: תגידי, את חושבת שהבנות שלידנו מסתכלות עליי?

איריס: הבנות שיושבות לבד בערב שישי, במקום בשם טאטי ביהוד, ודאי שואלות עצמן מיהו האוליגרך המזמין חמישה וויסקי מבלי לעפעף ומבלי להשתכר. חבל שהמערכת מכסה רק את הדרינקים שלך. אשכרה יכול היה לצאת לך מזה משהו.

עומר: טוב, כרגע הזמנתי את הג'יימסון השביעי. את לגמרי לא עומדת בקצב. ואני נשבע לך שהן מסתכלות עליי. מה שכן, אני מתחיל קצת להיות מסובב. רק קצת, נגיד ברמת האינני מוצא את הרווח כשאני מקליד. אה. מי שם את הרווח בתחתית המקלדת? הן מסתכלות עליי, נו. אל תגידי לי שלא.

איריס: הן לגמרי מסתכלות עליך. מי לא הייתה מסתכלת עליך? הקצב שבו אתה שותה מרטיט את הדמיון, והשוואות מעולם השלוש נקודות קופצות ומזדקרות מולי. מרשים מאוד. מה שכן, הן שלוש כונפות עם החלקה יפנית. אני חושבת שהמשקה הזה על הפוטסיום והפיקולינט ובת הקורנית שבו קצת הרס לי את החשק לשתות. לדעתי כששותים לא צריך לערבב את זה עם משקה נגד שכרות. לכל דבר יש זמן ועת לכל חפץ. זה מדונה אמרה. או קהלת.

כוס שלישית

עומר: או כוס שמינית, בשבילי. ברמן, תביא לי עוד וויסקי. לא רואה בעיניים, אני נשבע. רוצה. לכתוב. שטויות. בבת אחת השפעת המשקה נסוגה, ואני מדבר על המשקה שאמור להעביר לך את ההנגאובר. בואי נמשיך שיחה שניהלתי היום עם בן משפחה, באופן מפתיע כשהייתי לא שיכור: שאלת את עצמך פעם איך בן אדם מגיע להיות קופץ במוט? אצן אני מבין, קופץ לרוחק גם. אבל מוט? כאילו מה, אתה מתסכל על מקל באורך חמישה מטר ואומר לעצמך: כן, זה מה שאני רוצה לעשות. אני חושב שאני שיכור. אני חושב לקפוץ במוט. אני לא יודע מה יותר גרוע. העיקר שהן עדיין מסתכלות.

איריס: הבחורות שלידך עזבו לפני עשרים דקות. אתה קצת מזיע. למה אתה קורא לברמן? אתה רוצה עוד אחד? משקה תשיעי? החיים קשים, לא צריך להסביר לי, אבל אתה יודע שאני לא סוחבת אותך הביתה על גבי. באיזה קומה אתה גר? ואיפה החנית את המוט? אוף, אני כזאת נקבה. מתמהמהת על המשקה השלישי. מה לעשות, אני שותה רק כשרע.

עומר: הנה הגיע המשקה התשיעי. הברמנית שאלה אותי משהו, אני לא מבין מה. אמרתי כן. אולי היא שאלה אותי אם אני רוצה לבוא איתה הביתה.

איריס: היא שאלה אם אתה מוכן לסגור את הכפתור במכנסיים. זה שהמוט שלך מזדקר ממנו. אגב, אכן לרוחק.

עומר: את, במחילה, תעזבי את המוט שלי בשקט. אני לא חושב שאני לא שיכור. אני לא חושב שזה באמת עובד. זה דיאט קולה? אה, זה ג'יימסון? נו, שיהיה. את מאוד נאה, דרך אגב. זה התשיעי. יש לי קצת בחילה. לא ממך. אז איך באמת אתה מגיע להיות קופץ במוט?

איריס: כמה מילים הכתבה הזאת צריכה להיות? רוצה לנסוע הביתה ולראות 'צחוק מעבודה‭?'‬ דרך אגב, מה אומר לך מהספר ‭?1812‬

עומר: רגע, את רוצה לבוא אליי הביתה? לא סיכמנו שיש לך חבר? גם בג'יימסון התשיעי אני יודע להגיד לא לשלום אסייג. תביאו עוד ג'יימסון, כן? זו הכוס העשירית. אני חושב שאני הולך להתעלף.

איריס: קוראים יקרים, עומר נטש אותנו. הוא מתייחד עם דיאט קולה ועושה פרצופים של חוזר בתשובה כלפי הרצפה. הוא הלך עכשיו לשירותים. פעם שנייה. אני קופסת שימורי שעועית אם הוא לא מדבר שם אל עצמו בגוף שלישי.

עומר: אמרתי להם שיביאו ג'ייסמון. זה העשירי. או ה‭.11-‬ שפכתי דיאט קולה הרגע על המחשב שלי. לא ממש אכפת לי.

איריס: תגיד תודה שאתה לא מנסה את משפטי ההתחלות הטובים שלך על ברז הבירה. כוס עשירית לספירת העומר (אני קצת שיכורה אם הלכתי על הקלישאה הזאת) ורק שני אנשים התלוננו על ההתנהגות שלך. מעט מדי הערכה יש בימינו לפירומני הברים השיכורים, ודאי תסכים איתי.

עומר: אני אסכים כרגע על כל דבר. אני חושב שאני צריך לנסוע הביתה. איריס: בוא נזמין מונית. כשיהיה לך משהו נגד מנצ'יס תתקשר אליי, טוב?

עומר: טוב. זה הזמן ללכת. זה לא באמת עובד. אני שיכור לגמרי. וסקס בבית כנסת זה לא הדבר הכי מופרע שעשיתי. זמן ללכת.

איריס: רק תגיד איך קראו לרב.

עומר: מי זה הרב? יש לי כאב ראש. וסחרחורת. תקראי למונית. אני חושב שאני הולך להקיא. לאן הלכת?

איריס: להקיא.