שתף קטע נבחר

עם הפנים קדימה: 25 שנה ליקב "רמת הגולן"

יקב "רמת הגולן" חוגג 25 שנה להיווסדו ושגיא קופר מנצל את ההזדמנות לתפוס שיחה עם המנכ"ל היוצא, שלום בלייר, ולשמוע על הצלחות העבר ועל התוכניות לעתיד

יקבי "רמת הגולן" חוגגים כעת 25 שנים לייסוד היקב. לאחרונה נערך ביקב אירוע רב משתתפים (שכלל "רק" 1700 איש), שהיה תצוגה מרשימה של מי שבהחלט נושא את דגל האיכות של היקבים הגדולים במדינה. היו אפילו נקודות מרגשות, במיוחד בכל הקשור במנכ"ל היקב היוצא, שלום בלייר.

 

יקבי "רמת הגולן" הם מודל מוצלח ליקב שהבעלים שלו הם גם מגדלי הענבים. "זה לא שאין בעיות, ושלא הייתי עושה דברים אחרת, אם יכולתי", אמר לי לאחרונה שלום בלייר, "אבל במסגרת ניגוד האינטרסים לכאורה, שבין מגדלי ענבים והיקב - אלה רוצים למכור הכי הרבה, ואלה רוצים לקנות רק את הכי טוב - נראה שיקבי 'רמת הגולן' בהחלט במצב טוב".

 

בלייר, שחותם השנה עשור לפעילות שלו כמנכ"ל יקבי "רמת הגולן", ראה ממש עכשיו הרבה שינויים פרסונליים: הוא מפנה את מקומו לענת לוי-רושנסקי, שגם הוותק שלה ביקב אינו מועט. רושנסקי הייתה בעבר מנהלת השיווק ויחד עם בלייר הקימה את חברת השיווק של יקבי רמת הגולן, Yarden Inc, שאותה ניהלה עד לכניסתה לתפקיד הנוכחי. מנהל השיווק, בנצי אלישע, עוזב את היקב אחרי שלוש שנים בתפקיד, וחוזר ל"זיתא", משם הגיע, כמנכ"ל. אותו מחליף שלומי אילון, שהיה סמנכ"ל שיווק וסחר של מחלבות גד. ויקטור שונפלד, היינן הראשי הנצחי של היקב, נשאר ביקב, לידיעת כל המודאגים, אבל גם המחלקה שלו קלטה עכשיו כוח חדש וצעיר, בדמותו של רועי בן בסט, שעזב את אמפורה.

 

שומרים על עצמאות בכל התחומים

בלייר עשה כמה וכמה שינויים ביקבי "רמת הגולן", ובכל השנים האלה שמר בקנאות על עצמאותו של היקב בכל התחומים, כאשר המשמעותי ביותר היה סביב שאלת מכירת החברה ל"קוקה קולה". שנה וחצי של דיאלוג, בין "קוקה קולה" לבין היקב, הסתיימו בהמלצה של בלייר לבעלים (ישובים ברמת הגולן) שלא למכור את היקב. "זה היה עושה להם טוב בטווח הקצר", הוא אומר היום, "אבל פוגע בהם בהמשך, מוריד את הרווחיות שלהם כמגדלים ואולי אף מוציא אותם לחלוטין מהתמונה". "קוקה קולה", עם משה קטן וצביקה בר בראש הפרויקט בתחילתו, הלכו וקנו את "תבור".

 

"חמש השנים הראשונות היו שנות עיקר הפעילות", אמר בלייר: עם רושנסקי, שהייתה זו שבנתה את מערכת ההפצה, הוא זה שהיה אחראי בשנים 1999-2000 להקמתה של זרוע לוגיסטית-שיווקית עצמאית של היקב (פונקציה שמולאה עד אז על ידי חברת האחים שקד). לאחר מכן הוא הקים את יקב "הרי גליל", יחד עם קיבוץ יראון, כמנוע חיצוני לצמיחת היקב, ולאחרונה חנך את המרכז הלוגיסטי של היקב בא' ת' מודיעין, ליד שוהם.

 

מהיקף יצור של 3.5 מיליון בקבוקים לפני עשור, צמח היקב להיקף של 6 מיליון בקבוקים היום, כאשר 600 אלף מהם מיועדים ליצוא; מ-48 מיליון ל-150 מיליון שקלים בשנה. יחד עם זאת, יקב "הרי גליל" הוא ללא ספק ההישג בו בלייר גאה ביותר. כיום, ההמשך הטבעי אותו הוא רואה לפעילות של "רמת הגולן" הוא המשך קניה, או כניסה לשותפות, של יקבים קטנים בגליל או בגולן, כמנועי צמיחה ליקב. כניסה למשקאות חריפים נבחנה בשעתו, אבל לא נראתה כלכלית.

 

מחכים ל"דבר הבא"

נראה שדווקא כניסה לתחום הבירה היא הכיוון שאותו עשוי לקחת היקב. לבד? לא בהכרח: ליקב יש שכנים סמוכים מאוד, שגם הם רוצים להתרחב –" מבשלת הגולן". בלייר מודה שהיה צריך להיכנס לתחומים אחרים כבר לפני שלוש או ארבע שנים, להקים אולי עוד יקב ובכך להגדיל את סל המוצרים. "אלה תהליכים ארוכים, שלוקחים זמן," הוא אומר, "ולא נעשו במועד".

 

בכלל, חצי יובל הוא זמן שבו אפשר לנסות ולעשות חשבון נפש. "ימים נוראים" שכאלה. כבר כמה וכמה שנים שמדברים על כך ש"רמת הגולן" עדיין מובילים, אבל הפערים מצטמצמים. זה נכון: יינות ירדן הם כמעט היחידים ששמרו על המחירים ועל התדמית שלהם בעשור האחרון, הישג מצוין של היקב, אבל יותר ויותר יקבים עושים יין טוב יותר ויותר, משפרים תדמית וסוגרים פערים. בגלל זה, אך לא רק, רמת הגולן מוצאים את עצמם נדחקים מחנויות טובות או מסעדות עילית - מקומות שבעבר היו נחלתם הבלעדית.

 

המתחרים, ויש לא מעט שמזנבים ביקב, הם לא היחידים שמדברים על זה: גם מסעדנים ובעלי חנויות מתלוננים פה ושם על כך שפעם השרות היה טוב יותר, או שהליווי היה מסודר יותר, אבל לא רק. היינות מצוינים, אבל מעל לכל, כולם מחכים ל"דבר הבא". למשהו חדש, מהפכני ומבריק מיקבי רמת הגולן. לוי-רושנסקי, מי שבלייר עצמו מעיד עליה שהאוריינטציה שלה היא בראש ובראשונה איכות ומותג, תצטרך, כך נראה, להמציא את רמת הגולן מחדש.

 

גמלא ברוט NV

לפני כמה שבועות השיקו יקבי "רמת הגולן" את הגמלא ברוט. יין מבעבע בשיטה הקלאסית, ששהה תקופה קצרה יותר על השמרים - שנה -  מאשר יינות הברוט שתחת ירדן. היין הזה הוא יריית פתיחה להעברה של יינות הברוט NV, כולם מסדרת ירדן, לסדרת גמלא.

 

בשעה שה"ירדן ברוט" הראה תמיד את אותם ניחוחות "בריושיים" של יישון על שמרים, והיה תמיד קניה מצוינת - שנה אחת הוא אף עלה על ה-"בלנק דה בלנק", הגמלא ברוט לוקח את מי ששותה ממנו לכיוון הפירותי, הצעיר יותר. זהו כנראה השינוי שהיקב הולך עליו כאן: סדרה נמוכה יותר, עם טעמים וארומות בהתאם. התוצאה היא יין נחמד ונעים ותו לא: חביב, הייתי אומר. בהחלט אפשר לשתות את הגמלא ברוט, אבל הבעיה היא תווית המחיר שלו - 70 שקלים. בימים טרופים אלה, בהם כל יבואן קאוות מביא יינות בארבעים שקלים ופחות, המחיר של הגמלא ברוט הוא מחיר פשוט גבוה מדי ליין פשוט מדי. 11.5% אלכוהול (12/20).

 

ירדן קברנה סוביניון 2004  

היקב ניצל את השקת היין שמיד אדבר בו, והטעים את הירדן ק"ס 2004, לצד הקודם לו, 2003. אהבתי את 2004 יותר מקודמו - בזכות האלגנטיות שהוא מגלה. זהו יין מצוין, בעל צבע יפה, אדום כהה וכמעט אטום, ומעט סגול בשוליים. האף מעקצץ מעט, קצת מתובל, והעץ משולב בו יפה, עם ארומות קלות של אפר. הוא מורכב ורב רבדים גם בפה: טאני, קצת כהיל, אבל מאוד יפה. הסיומת קצת חמה עם שמץ מרירות שמתלווה למתיקות קלה של פרי אדום. היין יצא לשוק באוקטובר 2007; 115 שקלים. 14.5% אלכוהול (15.5 – 16/20).

 

הירדן 2003 שומר על כוחו ויותר מזה: האף מתחיל להתבגר, ואחרי זמן בכוס מוציא מתקתקות קלה. הצבע טוב, יפה ומורכב. מבחינת טעמים וגוף, הוא עשיר, רב פרי ועוצמה אבל פחות מורכב או ממלא את הפה מה- 2004. האם ההבדלים האלה ניכרים גם בין בצירי 2003/2004 של הסינגל ויניארד של היקב - ירדן אלרום?

 

ירדן אלרום קברנה סוביניון 2004, מול גרסת 2003

אין ספק ששני היינות מספקים תמורה מצוינת בעד האגרה - או המחיר במקרה הזה (175 שקלים). האלרום של 2003 הרבה יותר "גדול" מהירדן 2003, למרות שעכשיו ניכרים בו יותר גווני העץ מאשר הפרי. הוא גיימי יותר ועדיין סגור, ובסיומת הארוכה אפשר להבחין בטעמים של דובדבנים, שרק רומזים על מה שמסתתר בבקבוק, ומחכה להתיישנות של היין. מי שיש לו מהיינות האלה, כדאי שיחכה איתם עוד שנה.

 

האלרום החדש, זה של בציר 2004, הוא בעל צבע יפה, אלגנטי ולא אטום. יוצא יחסית מעט עץ ברחרוח הראשון, ומתחת לזה פירות שחורים כהים, ובישום. השילוב האלגנטי הזה נמשך גם בפה: מתובל, קצת ירוק, קצת אפר, אבל טאנינים טובים וחומציות טובה. הסיומת של היין ארוכה ומהנה, והוא בהחלט מרשים. 15% אלכוהול (16/20).

 

סיכום? החגים מתקרבים ובאים, ויש לא מעט התלבטות איזה יין לקנות לחג. הירדן ה"רגיל", בציר 2004, הוא בהחלט קניה ראויה גם למי שמחפש יין חגיגי לערב החג וגם למי שיכול להרשות לעצמו בקבוק יין ב- 100 שקלים, בכל ערב מערבי החול של עונת החגים. לגבי הסינגל ויניארדס, 175 שקלים לא הולכים ברגל, אבל היי, זה יקבי "רמת הגולן" במיטבם, וכשהם במיטבם - מגיע להם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שומרים על התדמית. יינות "רמת הגולן"
מומלצים