דוידוביץ' והאולטימטום - חיקוי דהוי של אוואט

מעגלים סופם להיסגר. במוצאי שבת, שלוש שנים פלוס שלושה ימים לאחר המשחק ההוא באצטדיון סנט ג'ייקוב בבאזל, צפוי ניר דוידוביץ' לעשות את המעשה השכונתי שעשה הצ'ילבה שלו, דודו אוואט. אז, בבאזל, אוואט הודיע על פרישה מהנבחרת לאחר שלא קיבל מקום בהרכב של אברהם גרנט. הפעם, השוער של מכבי חיפה מתכוון לעשות את אותו הדבר בדיוק, לנבחרת של דרור קשטן. אם לא תהיה הפתעה של הרגע האחרון, אוואט יפתח בהרכב ודוידוביץ' יפתח את המזוודה, יארוז את החפצים ויעזוב.

• סדין אדום: הכר את היריבה, נבחרת שוייץ
  

הייתי אז בבאזל בלובי של מלון הילטון, כשאיצ'ה מנחם ניסה לגמד את הסיפור, ושלח את קצין העיתונות שאול אייזנברג לטייח את הפרשה ולטעון שאוואט עוזב את הנבחרת בהסכמה, שכן הוא הבין מהמאמן שסיכוייו לפתוח במשחק מול איי פארו אפסיים. הייתי שם גם כשאבי לוזון, שהיה אז רק ממלא מקומו של איצ'ה, פתח במתקפה חסרת תקדים על המעשה המכוער והפחדני של אוואט והבטיח שכל עוד הוא בהתאחדות, אוואט לא ילבש עוד את המדים הלאומיים. כולנו ידענו היטב איך ערב קודם בישר גרנט לאוואט שהוא לא בהרכב ואיך הקירות בחדר בבאזל רעדו מהצעקות של אוואט.

הפעם זה שונה. הפעם דוידוביץ' לא ממש היסס לאיים במרומז על פרישה מהנבחרת במידה שלא יפתח בהרכב. כך ישב לו השוער במסיבת עיתונאים לצידו של דרור קשטן באמצע השבוע ולא פחד אפילו לרגע מהמאמן הקפדן והקשוח שישב שם לצידו. אותו קשטן שתק ולא אמר מילה, ולא עשה את הצעד המתבקש לאחר הדברים הללו - לזרוק את דוידוביץ' מהנבחרת.

נניח לרגע בצד את העובדה שעקרונית יש צדק בתלונתו של דוידוביץ'. שוער שיש לו מסגרת קבוצתית צריך לקבל עדיפות על שוער ללא קבוצה. לקשטן ולסיני יש את מערכת השיקולים שלהם, שראויה לביקורת, אבל לא מצד שחקנים בסגל, אלא מצד אוהדים, אנשי מקצוע והתקשורת. שחקנים בסגל צריכים לשתוק, ואם הם לא יכולים, אז שיעזבו את הנבחרת לפני שהם מדברים. דוידוביץ' באמת חושב שאולטימטומים מהסוג הזה יעזור לו במשהו?

אוואט ודוידוביץ'. אין הבדל גדול ביכולת של השניים (צילום: אלי אלגרט)

בשורה התחתונה זה לא ממש משנה מי מבין השניים יפתח בהרכב. ראינו שלא היה כל הבדל ביכולות שלהם במשחק האימון נגד פינלנד. ברור לכולנו שהבעיות של הנבחרת עמוקות וקשות יותר בכל המערכים - החל מחולשת המגינים, דרך הכושר הגרוע של תמיר כהן ועד הפציעות המרובות (גל אלברמן) והיעדר דקות המשחק של רוברטו קולאוטי בגרמניה.

מה שצריך להדאיג יותר מכל את קשטן ואת ראשי הנבחרת וההתאחדות, זו הדרך שבה שחקנים תופסים את הנבחרת, כפי שהיא משתקפת בעימות הזה בין דוידוביץ' לקשטן. הקלות הבלתי נסבלת שבה שחקנים מוכנים לוותר על מדי הנבחרת בגלל אגו שנפגע מלמדת על מצב של משבר, שנייה לפני שהקמפיין מתחיל. ולא רק השחקנים אשמים, גם הצוות המקצועי. הקלות שבה מוותרים קשטן וסיני על שחקני ליגה טובים ובעלי ניסיון בנבחרת מסיבות של אגו (מישהו אמר מיכאל זנדברג?) מעצבנת באותה מידה. בסופו של דבר הנבחרת הזו היא של כולנו, היא לא המיזם הפרטי של קשטן, סיני וההתאחדות.

אז מה יהיה? הרבה תלוי בתוצאת המשחק. ניצחון ישראלי יכול לטרפד לדוידוביץ' את כל התוכניות, שכן אף אחד לא יתרגש מהמעשה שלו, כולם יתרכזו בשמחה. תיקו או חלילה הפסד, בתוספת הסלט שמכין שוער מכבי חיפה, ומערכות העיתונים יצטרכו להאריך את הדד-ליין בעקבות הלילה הסוער.