האוכל שלי הכי טעים בעולם

ז'אן פול סארטר לא היה מוכן לנגוע בשום דבר שנראה כמו שהוא בטבע. עדת מטפלות ואמא שלו, ואחר כך גם אהובותיו הכנועות, היו מרסקות לו, טוחנות לו, מועכות לו ומבשלות לו כל דבר שמזכיר שבחוץ יש עולם וצומחים בו ירקות ופירות ויש בו חזירים ופרות: את כולם מעך, עד דק ועד חורמה, ואיש לא התווכח איתו על העדפותיו הקולינריות כי היה גאון.

כשהיה בן שלוש, רועי (שם בדוי) האינטליגנטי להפליא אכל שני דברים: שניצל-כוכבים ומלפפון. למה? הוא לא ידע להסביר. התזונאיות הטובות הציעו הצעות, אמא מיואשת ביצעה הכל למופת, וכלום לא קרה. הוא לא נגע בטחינה והקיא למראה האבוקדו, הוא יצא מהחדר כשהביאו פרגיות בגריל והוא אמר וחזר ואמר שכואב לו הראש בעקבות ניסיונות להראות לו - על להאכיל אותו לא היה מה לדבר - רוטב עגבניות איטלקי נורא בריא ועתיר שום. בשנתיים שלאחר מכן, אחרי התזונאיות והייאוש הגדול, החליטה אמא שלו להקשיב רק לסבתא שלה. הסבתא אמרה: אולי זה לא טוב לו על הלשון? והאמא אמרה, את מתכוונת לרגישות תחושתית? כי דווקא הוא עבר אבחון‭...‬

הסבתא אמרה: תני לי, אני אתן לו אוכל.

לאט ובסבלנות אין קץ גילתה הסבתא את מה שהמרפאה בעיסוק לא יכלה להבין: שבלוטות הטעם של רועי מגיבות בפראיות, באלימות אפילו, למרקמים ולטעמים - והאף שלו מגיב בעוצמה אדירה לריחות. כן, שום עשה לו כאב ראש. הילד צדק. באין מילים, פשוט לא ידע מה לומר. כמוהו לא ידע כנראה חובב הקוץ‭-'‬מוץ' - שזו עיסה צמחונית בלתי מזוהה שפולה בן גוריון הייתה מכינה לראש ממשלתנו הראשון. מבחינתו היה מדובר באוכל, מבחינתה בחובה קדושה, מבחינתי באיכס גמור.

זו הייתה דייסה. אני מקיאה למראה דייסות ולריחן. החלב והדגן שרתחו מזמן מביאים לי ג'ננה. הדייסה היחידה שהייתי מוכנה לאכול היא של בננות מעוכות עד דק בתוך דבש. יוצא משהו רירי כזה. רוב הילדים שונאים אוכל רירי, אבל כמה וכמה חובבי במיה נמוכי קומה יגידו שהיא הכי טעימה בעולם.

סינים זעירים בני שנה יאכלו ראשי תמנונים קצוצים באורז, ועצם המחשבה מעורר תיעוב עמוק ב-ד‭,'‬ הלא הוא בני, עד כדי כך שהוא מאיים להקיא. אבל הוא, מצדו, חובב מג'דרה עם יוגורט, מעורבב כזה, ועל זה קצת מיץ תפוזים. איכס או מתכון משודרג? לכו תדעו. זה טוב ממה שהיה קודם, בתקופה שכל דבר נדחף ליוגורט, כולל גפילטע פיש.

ברשימת הדברים המוזרים שילדים אוהבים לאכול תמצאו פיתה עם אטריות בפנים (יש היגיון. מקרוני זה דבר לא פשוט לאכילה. בתוך הפיתה, יש סדר בכאוס‭,(‬ רוטב של קוסקוס טריפוליטאי עם עוגת דבש אשכנזית (אוהבי מתוק-מלוח‭,(‬ לימונים שלמים על קליפתם (מכורים לחמוץ‭,(‬ אלה שלא מוכנים לטעום מים (עקשנים סתם‭,(‬ ואותי.

אני זו שטובלת כל דבר, מאז גיל שנתיים בערך, בחריף. גם בגיל ארבע, גם בגיל חמישים, בהיכלות גורמה בפריז. זו אני שעמדתי על זכותי לאכול את זה במסעדת שלושה כוכבי מישלן, ואפילו אמרתי, אין לכם? בסדר, תמיד יש לי קצת בתיק, והוצאתי בקבוק ננסי של בושם שפעם ניקיתי ומילאתי באדום הנפלא שלי, שחיי אינם חיים בלעדיו. מה לעשות? האוכל שלי הכי טעים בעולם. שלך - משונה, ושלו ושל סארטר תמיד איכסה.