לא יודע למה הזוגיות אצל הומואים יותר נדירה
יחסית לכמות ההומואים שאני מכיר, כמות ההומואים הזוגיים שאני מכיר נמוכה עד מאוד. בניגוד מוחלט לחברותיי הלסביות, שמגשימות את הסטריאוטיפ של "מה עושות לסביות בדייט שני? מזמינות מובילים". בכל מקרה, נדמה לי שזה משתנה
אני רוצה לשחק איתכם משחק קטן. בדרך לעבודה או הביתה, או לבילוי הבא, או במהלכו, הסתכלו ברפרוף על העוברים ושבים ברחוב, על האנשים הנמצאים מסביבכם במשרד או בפאב, עקבו אחריהם קצת. ראו כמה מהם הולכים בזוגות. כמה מהם הולכים מחובקים עם בחור או בחורה. כמה סתם מחזיקים ידיים. כמה מהם נעמדים סתם ככה באמצע הרחוב ומחליפים נשיקה. ולכמה מתוך כל אותם אלה שתיארתי יש חיוך על הפרצוף, גדול או קטן.
אחד הדברים שאני אוהב לעשות ביום חופשי בתל-אביב, כשיש מזג אוויר נעים (כלומר, יום וחצי בשנה), הוא להסתובב באזורים שבהם מסתובבים אנשים שיש להם זמן. שדרות רוטשילד למשל, או רחוב שינקין. גם אני משחק במשחק הזה שתיארתי קודם, אבל רק בגלל שאני משחק בו כבר שנים ואני ברמת "מתקדם", אני יכול להרשות לעצמי לחשוב ולתהות לעצמי - “איך הם הכירו?”, “הם גרים יחד?”, “כמה זמן זה כבר?” ועוד שלל שאלות שהייתי מרשה לעצמי לשאול אותם בפניהם אילו רק הייתי הדודה שלהם שהגיעה לביקור. מקראקוב.
את מירב הנקודות במשחק הזה מקבלים זוגות חד-מיניים. כשאני רואה ברחוב זוג הומואים או לסביות הולכים מחובקים באמצע הרחוב בלי שהדבר ייראה להם מוזר או חריג, זה ממלא את ליבי הקטן והזקן אושר צרוף, והאושר הצרוף הזה מתגבר כאשר האירוע מתרחש מחוץ לגבולות שדרות רוטשילד-נחלת בנימין בתל אביב.
זוג על מרפסת תל-אביבית (ציור: רפי פרץ)
הנה, לדוגמה, לרגל חתונתה של חברתי פנינה ביליתי עם חברתי סיתוונית בקניון בעיירת הולדתנו, שהרי אין תירוץ מוצלח יותר מחתונה בשביל להוציא 500 שקל על בגדים חדשים באחת מרשתות האופנה הספרדיות. כבר בכניסה הבחנתי באחד המוכרים, שכיאה וכנאה לז'אנר, היה לבוש בצורה מתוקתקת בבגדי המותג, וקשה היה לפספס את העובדה שהוא, איך נאמר, מחולל רעידות אדמה בזמנו הפנוי. לפתע נכנס חייל נחמד לחנות, התבונן סביב, הגניב נשיקה על פיו של המוכר, והם יצאו מחובקים להסתובב בקניון, בעודי עומד המום ומצפצף באסטמתיות לסיתוונית שאני כל כך מתרגש ו"שיו, איזה קטע", ו"וואו, איזה מגניב".
אבל האמת, לא עם העובדה שאני לא יכול ללכת מחובק עם בחור ברחוב יש לי בעיה, את זה נשאיר רגע בצד. אני חושש שהבעיה העיקרית שלי היא העובדה שיחסית לכמות ההומואים שאני מכיר, כמות ההומואים הזוגיים שאני מכיר נמוכה עד מאוד. זאת, בניגוד מוחלט לחברותיי הלסביות, שמגשימות את הסטריאוטיפ הידוע של "מה עושות לסביות בדייט שני? מזמינות מובילים". מדוע? האם צדקה מר"ן דנ"ש אינטרנשיונל כשאמרה בראיון שבו השתתפתי "חמודה, אין זוגיות אצל הומואים"? או שמא צודקים שניים מזוגות חבריי שחוגגים בחודשים הקרובים את חתונתם? ולמה לעזאזל צריך לעבור את כל השלבים האלה של הדייטינג בדרך לגאולה?
ניתן לומר שהתכוננתי לטור הזה כבר שנים. את התחקיר התחלתי לעשות ממש מזמן, כדי שאוכל לשטוח את המסקנות בפניכם. על מנת לעשות זאת, יצאתי לדייטים עם גברים שונים ומשונים, בלוקיישנים הזויים יותר או פחות. למשל, הדייט המזעזע עם אותו בחור, שחשב את עצמו כל כך מוצלח עד שהניח שלדבר על עצמו ועל כמה שהוא חשוב ומוצלח במשך כל הערב זה הדבר המעניין והנכון לעשות, בעודי יושב ובוחן את השמפניה שהזמנתי ומתפלל "היי, אני רזה מספיק, אולי אני אצליח לטבוע בכוס". מצד שני, אותו בחור מקסים שיצאתי איתו לדייט אחד הזוי, שבסופו הוא היה בטוח לחלוטין שאני מאוהב בו עד כלות ופחד לשבור את לבי, ובמקום זה הפך לאחד מחבריי הטובים.
השתוללויות רנדומליות שהפריעו את שנתה של השותפה
הטור הקודם:
אני תוהה לפעמים מה ההבדל בין גייז לסטרייטים
עמית לב
לפעמים אני מרגיש שכל העולם מגרש המשחקים שלי, שכולם מסביבי בסדר עם זה שאני הולך מחובק עם בחור, שאוטוטו הזכויות שלי יהיו שוות לסטרייטים ושבכלל נשיא המדינה יבוא לצעוד בראש מצעד הגאווה הבא. ולפעמים אני יכול לגלות שאף אחד לא רוצה לראות את האהבה שאני אוהב. נעים להכיר
אי אפשר שלא לציין גם את סיפורי ההצלחה היחסית – הדוקטור, שהתחיל כדייט על סופלה שוקולד והמשיך לביקורי פתע בעבודה והשתוללויות רנדומליות שהפריעו את שנתה של השותפה. או הקצין, שהתחיל כדייט שסופו היה ברור לשני הצדדים ולעוד כמה מהמעורבים בעניין, והמשיך אל ארוחות גורמה מעשה ידיי להתפאר.
אני לא יודע להגיד למה הזוגיות אצלנו יותר "נדירה", והאמת שאני לא חושב שהיא נדירה כמו שהיא מתוארת לעיתים בשיחות פנים-הומואיות. נכון, יש פחות מאיתנו, ויותר קשה למצוא בן זוג, במיוחד אם אתה שונא ללכת ל"מקומות של הומואים", או נמנע מ"אטרף", אתר ההיכרויות המרכזי להומואים. נכון, מעצם היותנו גברים, לפחות כרומוזומלית, אנחנו קקות, ויש טענות לא מעטות שאנחנו לא מסוגלים להיות מונוגומיים בצורה אבולוציונית. יכול בכלל להיות שבני האדם באופן כללי לא בנויים למערכות זוגיות בלעדיות ושמדובר בתכתיב חברתי שנוצר לפני אלפי שנים. אותם אלה שטוענים את זה אומרים שברגע שאנחנו שוברים תכתיב חברתי כגון זוגיות בין גבר ואשה, אנחנו יכולים לשבור גם את התכתיב החברתי של המונוגמיה וליצור לעצמנו סוגים שונים של מערכות יחסים – אקסקלוסיביות, פתוחות, פולי-אמוריות (רבות-משתתפים) ואולי אפילו יזיזות.
אני כן יודע להגיד שהמצב משתנה, ושמסביבי יותר ויותר אנשים מחזיקים במערכת זוגית "סטנדרטית" יחסית, שיותר זוגות בונים משפחה, ושניתן לראות את השינוי המיוחל.
ואני? אני בינתיים עומד ומחכה עד שמישהו יואיל בטובו להפיל אותי מהרגליים.
האימייל של עמית
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
