שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    על צביעותם של שופטים
    האובססיה להיפטר משר המשפטים כה גדולה עד שאפילו שלושת שופטי בית המשפט העליון שכחו שאינם יכולים לנהוג כמי שאין עליהם מורא של הדין

    צביעות, מתברר, איננה רק נחלתם של פוליטיקאים. יש גם במערכת המשפט לא מעטים הלוקים בה – ואפילו במנות גדושות.

     

    זה לפחות הרושם שמתקבל ממה שהתרחש בוועדה לבחירת שופטים. האובססיה להיפטר משר המשפטים המכהן עתה היא כה גדולה עד שאפילו שלושת שופטי בית המשפט העליון המכהנים שם כעת, שכחו שעיני כל העם נשואות אליהם, ושהם לא יכולים לנהוג כמי שאין עליהם מורא של הדין. הדחייה הכפוייה של הישיבה, שבראשה ישב פרופ' דניאל פרידמן, נראתה כמעט שלא מהעולם הזה; הזוייה משהו. מציגה מחזה שכאילו נכתב בידי מחזאי חסר-השראה המדמה את הצופים באולם לעדר של כסילים.

     

    כסילות, כמו צביעות, אף היא תכונה מגונה שקשה לברך עליה, אבל כאשר שופטים לוקים בה, אין מה להלין על פוליטיקאים שנוברים בפחי האשפה כדי לחפש שם מטמונות. ובעצם, למה מה שמותר לנשיאת בית המשפט העליון אסור על מי שזה עתה נבחרה להיות מועמדת מטעם מפלגתה לתפקיד הכה-חשוב שאין שני לו במערכת השלטונית חרף מה שנמצא בקלפיות שהכתירו אותה כמלכת הכיתה? הרי כיום, בעידן האינטרנטי, לא צריך הרבה: כל האינפורמציה נמצאת במרחק לחיצה אחת או שתיים על כפתור החיפוש.

     

    למשל, מועד מינוייה של דורית ביניש לבית המשפט העליון. ביום השביעי לרצח יצחק רבין כונסה הוועדה לבחירת שופטים. שר המשפטים היה אז פרופ' דוד ליבאי. בראש הממשלה הזמנית, ממשלת המעבר, עמד שמעון פרס. נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרן ברק, סירב לדחות את הישיבה שנקבעה זה מכבר – עוד לפני האירוע הטראומטי שהתרחש בכיכר מלכי ישראל במוצאי שבת, ארבעה בנובמבר 1995. שר המשפטים ביקש – אהרן ברק סירב.

     

    אגב, היה זה אותו אהרן ברק שטירפד את מינוייה של פרופ' רות גביזון ערב בחירות אחרות, בגלל החשש-כביכול ששיקוליה של הוועדה לבחירת שופטים יהיו נגועים, רחמנא ליצלן, בניגוד עניינים, לא ראה לנכון לעכב את המשך המו"מ עם הפלסטינים לאחר שאהוד ברק התפטר מתפקידו ערב הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה מול אריאל שרון. הייתי שם ואני יודע מה עמד ביסוד החלטתו ההיא של אהרן ברק. לא תקינות שלטונית, בזה אני בהחלט בטוח. השופט יעקב טירקל נשאר אז במיעוט. גם אליקים רובינשטיין, אז היועץ המשפטי לממשלה, וכיום שופט בבית המשפט העליון.

      

    יכול להיות שהימים הם אחרים והצרכים כיום פחות דחופים – אבל כל אלה הם תירוצים של כלום. הסיבה היחידה שבגללה גרמו השופטים של בית המשפט העליון לביטול ישיבתה של הוועדה לבחירת שופטים, חרף המלצתו של היועץ המשפטי לממשלה, היא התקווה שציפי ליבני, מחמל נפשו של מחנה השמאל החדש, תקים ממשלה עם שר משפטים אחר. לצורך העניין, הם גם יהיו מוכנים לבלוע צפרדע גדל מימדים כמו רוני בראון – האיש שאותו לא רצה אהרן ברק אפילו כיועץ המשפטי לממשלה. אז מה כל זה אומר על המערכת שכולנו רוצים ביקרה?

     

    הרבה מאוד – אבל גם מעט מאוד.  

     

    ד"ר חיים משגב, מרצה במכללה האקדמית נתניה 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים