קטן ועצבני: הכל על טרנד הניידים הזעירים

תעשיית ה-PC כבר מזמן לא היתה בתזזית כזו. צרכני הטכנולוגיה מעולם לא היו כה מבולבלים. 

כולנו יכולים להבין את הרעיון של מחשב קומפקטי, קל וזול, שמתאים לשימושים כמו גלישה ודואר אלקטרוני. אבל האם אתם יודעים, למשל, לשים את האצבע על ההבדלים המדויקים בין קטגוריות מחשוב חדשות כמו UMPC כמו גם MID ו-Netbook, ובינן לבין ה-Ultra Portables?

בחודשים האחרונים השתלטו השמות האלה, שמצביעים על מחשבים ניידים זעירים במיוחד, על כל תעשיית המחשבים. מדובר במחשבים לשימוש ביתי מוגבל בלבד, מכיוון שבשביל למזער את המחשב למימדים הזעירים נאלצות היצרניות להתפשר ברכיבים, ולהוציא למעשה מחשבים חלשים הרבה יותר מהמקובל היום בשוק.

ואיך קרה שהדבר הכי חם היום בעולם ה-PC הם מחשבים חלשים ומוגבלים כל-כך? העובדות מדברות בעד עצמן: נכון לשעת כתיבת שורות אלה, עברו מכירות ה-Eee PC של Asus את סף השני מיליון. תריסר יצרנים אחרים כבר מציעים דגמים מתחרים ועשרות יצרנים נוספים עומדים להציג מוצרים משלהם. כל הסימנים מראים שזו רק ההתחלה.

השאלה הראשונה שעולה לראש היא: למה? למה היינו צריכים לחכות כל-כך הרבה זמן כדי שמחשבים ניידים יעלו 300 דולר ופחות, וישקלו פחות מק"ג אחד? כי הרי לא ייתכן שכל-כך הרבה יצרנים החלו להציע אותם, כמעט בין לילה, בגלל איזו תגלית שהחמצנו. הטכנולוגיה כבר היתה שם. בכתבה הזו נעשה קצת סדר, נכיר כמה מהטכנולוגיות והמוצרים הבולטים בתחום, וננסה להבין לאן כל זה הולך.

ניידים זעירים הם לא תופעה חדשה. באמצע העשור הקודם נהגו לכנות אותם בשם Sub-notebooks והם היו דומים מבחינות רבות לניידים הזעירים של היום, כלומר: חלשים יחסית, בעלי מפרט דל יותר, אבל קטנים וקלים משמעותית. כמובן ש"קל" במושגים של אמצע שנות התשעים היה די הרבה במושגים של ימינו, כשני ק"ג.

מ-Netbook ועד MID

לפני שנמשיך, הבה נעשה קצת סדר. בחלוקת השוק החדשה, מדברים על שלוש קטגוריות: ה-Netbooks ה-UMPC וה-MID. אם Ultra Portable קלאסי הוא מחשב עם צג 12.1 אינץ' ומשקל של פחות מ-1.5 ק"ג, אז:

א. Netbooks הם מחשבים במשקל של ק"ג אחד או פחות, עם צגי שבעה עד 10 אינץ' ומקלדות QWERTY מלאה. המקבילה השולחנית של הקטגוריה הזו, אגב, תיקרא Nettop.

ב. UMPC הם מחשבים במשקל שסביב חצי ק"ג, עם צגי מגע בגודל חמישה עד שבעה אינץ'. גם הם יכללו בדרך כלל מקלדת מלאה, אך מוקטנת.

ג. MID יהיו מוצרים במשקל של 250-500 גרם, עם צגים בגודל חמישה אינץ' או פחות ודגש על תכונות תקשורת.

על החלוקה הזו אחראית אינטל, שמקווה להיות הגורם המרכזי בשוק בכל מה שקשור לאספקת המעבדים וערכות השבבים הדרושות (בינתיים די הולך לה). כמובן שזו חלוקה שרירותית שהשוק לאו דווקא מציית לה, מה גם שאינטל לא פועלת לבד בשוק - אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.

ה-Eee PC כמסמן מגמה

את יריית הפתיחה בגל הנוכחי של הניידים הזעירים ירתה Asus הטיוואנית ביולי 2007, בתערוכת הטכנולוגיה Computex שהתקיימה בטייוואן, כשהציגה לראשונה את Eee PC 700/701.

המפרטים של Eee PC בדגמים האלה ובדגמים שבאו אחריהם, במידה רבה מהווים נקודת ייחוס עיקרית למוצרי Netbook של יצרנים אחרים. במקרה של Eee PC 701 מדובר על צג LCD בגודל של שבעה אינץ', מעבד ULV של אינטל, 512MB זיכרון, תקשורת Wi-Fi, מצלמת רשת מובנית וכונן פלאש (SSD) בנפח של 4GB עד 8GB. סך-הכל 920 גרם.

מה שבולט בהשוואה למחשוב הנייד שהכרנו הן קודם כל הפשרות: בגודל הצג, נפח הזיכרון והדיסק, וגם ביצועי המעבד. כונן ה-SSD המבוסס על טכנולוגית פלאש ולא כולל חלקים נעים, הוא לכאורה הצ'ופר שבחבילה, למרות שבדור הנוכחי SSD, בניגוד למה שמקובל לחשוב, היא עדיין טכנולוגיה נחותה בהשוואה לאחסון המגנטי. חלקים נעים או לא - כונני ה-1.8 אינץ' המגנטיים עדיין מהירים יותר, צורכים פחות חשמל ולא יותר רועשים מכונני ה-SSD שמשולבים ב-Eee PC ומתחריו (אבל בשנה הבאה זה ישתנה).

מה בכל זאת סוד ההצלחה? המחיר הנמוך כמובן (החל מ-299 דולר), הקמפיין השיווקי המצוין של Asus, והעובדה שהרבה יותר אנשים מוכנים ורוצים היום לשלם על "מחשב שני".

לידתה של קטגוריה חדשה

ה-Eee PC והמחשבים שבאו אחריו, מייצגים הבשלה של מספר טכנולוגיות ומגמות חשובות. ראשית, צגי ה-LCD והמקלדות של המחשבים הניידים שעברו דרך ארוכה בעשור

JoinTech J-Pro‏

1

2

3

4

5

האחרון, שלא לדבר על המעבדים דלי ההספק. שנית, הזמינות הגבוהה של אינטרנט אלחוטי, והשינוי בהרגלי הפנאי של דור שלם, שמצדיקים את קיומו של מחשב שמתאים לגלישה מזדמנת יותר מאשר לעבודה ממושכת.

טכנית, החידוש "פורץ הדרך" של מחשבי ה-Netbook טמון בגודל הצג בכלל. צג בגודל שבעה אינץ' צורך כשליש מכמות החשמל בהשוואה לצג 12.1 אינץ'. זה מאפשר להשתמש בסוללה בנפח קטן יותר ועדיין לקבל זמן סוללה סביר שסביב ה-3 שעות. עם צג קטן יותר וסוללה קטנה יותר, קל להפוך את המחשב כולו לקומפקטי.

אגב, חלק מהמשיכה של ה-Eee PC קשור לכך שאפשר לקבל אותו לא רק עם מערכת הפעלה של מיקרוסופט (Windows XP) אלא גם עם לינוקס (למשל Xandros או SUSE - ועוד). לינוקס ותוכנות קוד פתוח מתאימות יותר לניידים זעירים מאשר XP ותוכנות מסחריות, משום שאחד הדגשים שלהם הוא על שימוש חסכוני במשאבי החומרה. חלק מהיצרנים שמים דגש בדיוק על כיוון הזה, מתוך כוונה לפנות לקהילות הלינוקס והקוד הפתוח. אלו אנשים שעבור רובם המחשב העיקרי היה ויישאר שולחני, אבל רבים מהם שמחים להוסיף לו מחשב נייד שאותו מציעים להם לרכוש תמורת 300 דולר ופחות.

לא רק אינטל

אינטל נכנסה לתחום הניידים הזעירים כמו שהיא רגילה - בהתנהלות של בולדוזר. מחשבי ה-Eee PC, ובעקבותיהם רוב הניידים הזעירים האחרים נכון לעכשיו, התבססו על מעבדי אינטל, וסביר להניח שכך יהיה גם הלאה, לפחות בעתיד הקרוב. בכל אופן, אינטל היא בהחלט לא השחקנית היחידה בתחום, ובטווח הארוך לא בטוח שהיא תהיה אפילו הפייבוריטית.

דגמי ה-Eee PC הראשונים התבססו על מעבד Celeron M חד-ליבתי דל-הספק (ULV) מדגם 353. מהירות השעון המקורית של המעבד, 900MHz, הוקטנה ל-571MHz בדגם Eee PC 700 ול-630MHz בדגמים הבאים, כדי להפחית את פליטת החום וצריכת החשמל ולהאריך את זמן הסוללה. הדגמים החדשים יותר של Asus והמתחרות כבר מתבססים על מעבדי Atom (לשעבר Diamondville).

אלו מעבדים שפותחו במיוחד למחשבים זעירים, מתבססים על מיקרו-ארכיטקטורה חדשה לגמרי, ומציעים מה שנראה כטוב שבכל העולמות: רמת ביצועים סבירה עד טובה ברוב השימושים, הספק חשמלי של 2.5 וואט לכל היותר (לעומת כ-5 וואט בסלרון), וגודל פיזי שהופך אותם זולים לייצור ומשתלמים גם לאינטל, גם ליצרני הניידים וגם לצרכן הסופי.

עד להכרזה על Atom היו לאינטל מעבדים חזקים יותר, אבל לא חסכוניים כמו המעבדים של VIA וטרנסמטה. בשילוב עם מאיצי GMA950 של אינטל וערכות שבבים ייעודיות מסדרת i945, התקבלה פלטפורמה שמתאימה בדיוק לצרכים של הניידים הזעירים.

טרנסמטה כבר מחוץ למשחק, אבל ל-VIA יש מעבד חדש בשם Nano (לשעבר "ישעיהו"), שמבוסס על מיקרו-ארכיטקטורה הרבה יותר מתוחכמת מזו של Atom. בגרסת 65 ננומטר הוא מציג רמת ביצועים גבוהה משל Atom ב-35 אחוזים בממוצע, תמורת צריכת חשמל גבוהה בכ-20 אחוזים. Atom מיוצר ב-45 ננומטר, ולכן ברור שנקודת התורפה של VIA היא טכנולוגיית הייצור - אם וכאשר היא תוכל להמיר את תהליך הייצור של Nano ל-45 ננומטר, יהיה לה פתרון טוב יותר בכל מובן.

VIA ממשיכה לשווק גם את C7-M, מעבד חלש יותר אבל גם חסכוני יותר מ-Atom. לגישתה, במחשבים שהדגש בהם הוא על זמן סוללה C7-M מציע את הפתרון הטוב ביותר ובמחשבים שזקוקים לביצועים הפתרון העדיף הוא Nano. שיתוף הפעולה של VIA עם nVidia, נועד לצייד את המעבד החדש בערכות שבבים ובהאצה גרפית שיחזקו את היתרון על Atom, אם כי לאחרונה פורסם כי nVidia מתכוונת להציע מוצרים דומים גם עבור Atom.

אבל בינתיים, מתברר שאינטל ו-VIA לא לבד, כי למשחק הצטרפה "החשודה המיידית": AMD. בשבוע השני של אוגוסט הציגה חברת Roan Digital הקוריאנית את Everun Note, נייד זעיר ראשון שמתבסס על מעבד Turion X2 של AMD. זוהי גרסה מוחלשת של המעבד כפול הליבה הזה, אבל גם כך היא אמורה להשיג ביצועים שישאירו את Atom ו-Nano הרחק מאחור.

לא רק PC

AMD היא לא שחקנית חדשה בתחום המעבדים האולטרה-חסכוניים. היא מציעה כבר שנים את Geode, מעבד x86 מוכלל שהוא צאצא של MediaGX, פיתוח של חברת Cyrix שהתחרתה באינטל עד 1997.

Geode היה פופולרי לתקופה מסוימת כבסיס למוצרי Thin Client, שולב במוצר AMD PIC (מין Nettop מוקדם במחיר של 185 דולר, שהגיע לשוק ב-2005. כיום משווק תחת השם decTOP על-ידי DataEvolutions), ושימש בסיס למוצר ה-OLPC ("נייד לכל ילד") הראשון. נכון לעכשיו AMD לא מתכננת להציג גרסאות נוספות שלו, לפחות לא תחת אותו שם, אבל כמה מהפתרונות שנתפרו סביבו קיבלו חיים משלהם.

בתור מעבד זול וחסכוני אבל חלש, Geode שימש בעיקר במחשבים שתפקדו כמסופים או הריצו מערכות הפעלה קלות - לא XP ובטח שלא ויסטה, אלא לינוקס ו-Windows CE. בעולם הניידים הזעירים, השימוש בלינוקס פותח אפשרויות דומות, אבל יותר מזה - בשביל להריץ את מערכות ההפעלה הללו לא צריך מעבד x86.

שני ניידים זעירים שהוצגו לאחרונה מדגימים כיצד ניתן לעשות זאת עם מעבדים בארכיטקטורת ARM: המוצר RazorBook 400 האמריקני (299 דולר) שמריץ לינוקס והמוצר J-Pro של JoinTech מהונג-קונג שמריץ Windows CE. מעבדי ARM נמצאים בפיתוח כבר 25 שנה, ועד היום הותקנו ב-10 מיליארד מכשירים (פי עשר ממעבדי ה-x86). צריכת החשמל האופיינית שלהם היא פחות מוואט אחד, והם שימשו ומשמשים בטלפונים סלולריים, מחשבי כף-יד, נגני מדיה ניידים ועוד.

מעבדי ARM מסוגלים להריץ מערכת הפעלה קלה ודפדפן, ולספק למשתמש גישה לשירותי רשת שיחליפו את התוכנות המסורתיות (תפיסה שהיום יש מי שנוהגים לכנות אותה Cloud Computing, מחשוב ענן). להזכירכם, זהו החזון להעביר את כל היישומים לרשת ולכווץ את המחשב האישי לפלטפורמה שתריץ רק דפדפן.

אז מה היה לנו?

MSI Wind

מחשבי Wind החדשים של MSI מבוססים על מעבדי Atom וצגי LED בגודל 10 אינץ' ומגיעים עם דיסק קשיח בנפח 80GB עליו מותקנת Windows XP. למארז במשקל של כק"ג אחד (עד 1.2 ק"ג בחלק מהדגמים) הצליחה MSI לדחוס לא רק יציאות USB, אלא גם VGA, קורא כרטיסים 4-in-1, יציאות למיקרופון ואוזניות, אתרנט, Wi-Fi ומצלמת רשת 1.3 מגה-פיקסל. במחיר של כ-550 דולר (החל מ-2,280 ש"ח בישראל) אלו לא מהמחשבים הזולים בקטגוריה, אבל המפרט העשיר והמארזים הצבעוניים מעוררים עניין רב בשוק. לקריאת הסקירה המלאה שלנו

מחשבי סדרת IdeaPad S של לנובו מזכירים קצת את מוצרי Wind של MSI, אך מציעים מעט יותר אפשרויות בחירה. הם מתבססים על מעבדי Atom ומגיעים עם XP או לינוקס, כונני SSD או דיסקים קשיחים, במחירים שהחל מ-399 ו-499 דולר עבור דגמים עם צגי LED בגדלים 8.9 אינץ' או 10.2 אינץ'. המשקל: 900 גרם עד 1.2 ק"ג, בהתאם לקונפיגורציה. עוד יתרון של המוצרים האלה: ניתן לרכוש אותם עם סוללות שלושה תאים או ששה תאים, כשהאחרונות אמורות להספיק לשש שעות עבודה. IdeaPad S יגיע לשוק באוקטובר.

HP היא שחקנית וותיקה בתחום הניידים הזעירים, עוד מימי ה-Sub-notebooks. הדגם הספציפי הזה מבוסס על מעבד VIA C7-M, יש לו צג 8.9 אינץ', ואפשר לקבל אותו עם 1GB או 2GB זיכרון. המפרט הבסיסי עשיר יותר מרוב ממחשבים אחרים בתחום, וכולל בין השאר אלחוט 802.11a/b/g, אתרנט 10/100/1000, ח

MSI Wind‏

1

2

3

4

ריצי SD ו-Express Card, יציאת VGA, ואפשרות לסוללת שלושה או ששה תאים (עד ארבע שעות).

זהו המחשב היחיד בחבורה שאפשר לקבל אותו עם Windows Vista. האפשרות השנייה היא עם הפצת SUSE של לינוקס, שנראית קצת יותר מתאימה. המשקל: 1.1 עד 1.46 ק"ג. המחיר: 500 עד 800 דולר. בקרוב צפויה כנראה גרסה נוספת שתתבסס על VIA Nano.

Raon Digital Everun Note

Everun Note, מוצר של חברת Raon Digital הקוריאנית שהוכרז באמצע אוגוסט, הוא הנייד הזעיר הראשון שמתבסס על מעבד של AMD. מחירו צפוי להיות כ-800 דולר, כך שהוא יהיה אחד המחשבים היקרים ביותר בקטגוריה, אבל התמורה למחיר הזה די מפתיעה.

עם מעבד Turion 64 X2 במהירות שעון של 1.2GHz, המחשב הזה צפוי להיות מהיר משמעותית מכל מתחרה מבוסס Atom או Nano. גם שאר המפרט מרשים: צג מגע בגודל שבעה אינץ', 1GB זיכרון, דיסק בנפח 60GB, מאיץ משולב ATI RS690, מצלמת 1.3 מגה-פיקסל מובנית, אלחוט Wi-Fi מלא (802.11b/g) ו-Bluetooth, 3 יציאות USB, כניסת mini PCI Express, וחריצי SD ו-SIM. החריץ ל-SIM card אמור לאפשר תוספת עתידית של מודול 3G סלולרי. זמן הסוללה הצפוי: 2.5 שעות לפחות. המשקל: 742 גרם, כמעט 200 גרם פחות מהדגם הקל ביותר של ה-Eee PC.

RazorBook 400 של חברת 3K Computers מפלורידה מתבסס על Jz4740, מעבד Arm במהירות שעון של 400MHz שמיוצר על-ידי Igenic הסינית. זהו מעבד חלש, ששימש עד היום בעיקר בסלולריים חכמים ובנגני מולטימדיה ניידים. מצד שני, עם 512MB זיכרון וכונן SSD בנפח של 4GB, זה מספיק בשביל להריץ לינוקס, להשתמש ביישומי אינטרנט ולהריץ קבצי מדיה. RazorBook, בעל צג בגודל שבעה אינץ', שוקל רק 726 גרם ומתומחר ב-299 דולר.

יותר מכל דבר אחר J-Pro, מוצר של חברת JoinTech מהונג-קונג, הוא בעצם מחשב כף-יד במארז של מחשב נייד. יש לו אמנם צג בגודל שבעה אינץ' ומקלדת מלאה, אבל הוא מבוסס על מעבד Arm ומריץ את מערכת ההפעלה Windows CE 5. הוא מגיע עם 64MB של זיכרון רגיל ועוד 64MB זיכרון פלאש, כשלהוספת נפח אחסון ניתן לחבר אליו USB Flash Drive דרך אחת משלוש יציאות ה-USB שלו. מה אפשר לעשות עם מחשב כזה? להריץ דפדפן ולהשתמש בשירותי רשת. לא אידיאלי, אבל במשקל של 680 גרם ובמחיר של 99 דולר זה מוצר שעשוי להצליח.

Gigabyte, יריבתה המרה ביותר של Asus, לא מנסה להתחרות בה במגרש שלה. במקום זה היא הכריזה על מוצרי Netbook בתצורת Tablet ודגמי UMPC, שמבוססים על מעבדי C7 של VIA (ובקרוב Nano) ועל Atom של אינטל. הדגם שבתמונה הוא M528, מוצר ה-MID הראשון של החברה שהוצג בתערוכת קומפיוטקס ביוני ועדיין אינו זמין מסחרית. הוא מבוסס על מעבד מבית אינטל (לא נמסר איזה) ומריץ לינוקס, יש לו צג 3.8 אינץ', כונן SSD 4GB, מצלמת שלושה מגהפיקסל ו-GPS מובנים, והוא שוקל 340 גרם בלבד.

במשקל של 226 גרם, N810 של נוקיה מנצח את הקרב על קטגוריית ה-MID עוד בטרם התחיל. הוא מבוסס על מעבד OMAP של טקסס אינסטרומנטס, יש לו צג 4.13 אינץ' והוא מגיע עם 128MB זיכרון DDR, עד 2GB זיכרון פלאש וחריץ לכרטיסי miniSD ו-microSD שיכולים לספק עד 8GB נוספים. יש לו מצלמת VGA מובנית, GPS, Wi-Fi, Bluetooth, יציאת USB, וסוללה שמספיקה לארבע שעות שימוש רצוף ועד שבועיים ב-Stand By.

משפחת מוצרי OQO הקדימה את מוצרי ה-MID בשנים, אבל דגם e2 נראה כמו היישום האולטימטיבי של הקונספציה - להוציא המחיר, 2000 דולר בקירוב. זה הוא PC זעיר בתצורת Slider, עם צג חמישה אינץ' צבעוני, שמריץ את ויסטה או XP על מעבד VIA C-7. יש לו 1GB זיכרון DDR ואפשר לקבל אותו עם דיסק קשיח או כונן SSD. הוא תומך - ישירות או באמצעות תחנת עגינה - בכל הממשקים שתרצו, ובאופן מובנה ב-Wi-Fi, Bluetooth ותקשורת סלולרית בכל התקנים. כל זה במשקל של 450 גרם.

הכתבה פורסמה במקור בגיליון ספטמבר של PC Magazine. לרכישת מנוי