חסות בינלאומית לערביי ישראל

כמה אירוני שמנהיג הימין הקיצוני באוסטריה, מושל מדינת קרינתיה, יורג היידר, נהרג בתאונת דרכים בדיוק בעת שהתגלעו העימותים האלימים על רקע גזעי בעיר עכו, בין ערבים ליהודים. לקלישאה של דו קיום בין יהודים לערבים פלסטינים בישראל אין אחיזה במציאות. הגזענות פושה כמעט בכל רובדי החברה הישראלית, היהודית.

ח"כ אביגדור ליברמן שמתגורר בעצמו על אדמה לא לו באחת ההתנחלויות בגדה המערבית הכבושה, מנצל כהרגלו בקודש את האירועים בעכו, על מנת להמשיך את מסע ההסתה שלו נגד הפלסטינים בישראל.

לפני שניכנס לעובי הקורה כדאי להזכיר לליברמן ולחבר מרעיו, והם רבים: אנחנו היינו כאן לפניכם. אתם באתם אלינו. איננו עוברי אורח במולדתנו, ואיננו אורחים על האדמה הזאת. ליברמן, על כל הצהרותיו הגזעניות, איננו היידר הישראלי לשיטתם ולטעמם של הישראלים, ואינו פאשיסט. אדרבא, הוא נחשב לפטריוט ישראלי. איש לא דורש להעמידו במקומו. איש גם לא מזכיר את הקמפיין שניהלה ממשלת ברק להדחת היידר הפאשיסט כאשר נבחר בבחירות דמוקרטיות. במדינת ישראל ליברמן היה השר לעניינים אסטרטגיים. למה נלחמים בפאשיסטים בחו"ל ולא מרימים גבה נגד הגזענים בישראל? שאלה שלמרות ניסיונותיי הכבירים נבצר ממני לענות עליה.

שמונה שנים עברו מאז אירועי אוקטובר 2000 בהם נרצחו 13 אזרחים ערבים פלסטינים מאש כוחות הביטחון של המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. איש לא הועמד לדין, מסקנות ועדת החקירה הממלכתית הידועה בשם ועדת אור לא יושמו. אוי לבושה, אוי לחרפה. האירועים בעכו מסוכנים, מסוכנים מאוד, ועלולים להתפשט למקומות נוספים, ואז ימנו ועדת חקירה ויתחילו להאשים איש את משנהו: איפה היינו? למה לא נערכנו? היכן הייתה המשטרה? ועוד כהנה וכהנה שאלות של כסת"ח.

הממסד רואה בערבים הפלסטינים בישראל אויבים, ומתייחס אליהם מנקודת מבט ביטחונית. הם מהווים איום על עצם קיומה של המדינה. היטיב לבטא זאת ראש שירות הביטחון הכללי, יובל דיסקין, שאף איים להצר את צעדיהם של הפלסטינים בישראל שאינם מסכימים עם הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. האיום הוא למעשה צעד אנטי דמוקרטי בעליל. עכשיו אולי יוסיף כבודו להגדרה מדינה יהודית, חרדית ודמוקרטית. אבל לעניות דעתי קיימת התנגשות חזיתית בין היהדות לבין הדמוקרטיה.  

את האירועים בעכו יש לבדוק מנקודת מבט אחרת: הכתובת הייתה על הקיר. חבית חומר הנפץ התפוצצה לכולם מול העיניים, השנאה היוקדת הרימה את הראש. האירועים הם תולדה של מסע ההסתה האינטנסיבי של הממשלה ושל המנהיגים והתקשורת הישראלית בשפה העברית נגד המיעוט הלאומי הפלסטיני החי במדינה. אותו מיעוט, שראש האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר ואולי בעתיד הנראה לעין ח"כ בנימין נתניהו, הגדיר כפצצה דמוגרפית מתקתקת.

ההתבטאויות הגזעניות האלה חלחלו עמוק אל תוך החברה הישראלית, שהולכת ופונה ימינה בצורה שמדאיגה אותי כערבי פלסטיני שנגזר עליו לחיות במדינת היהודים. אתר אינטרנט גזעני קורא להחרים את הערבים בעכו, ויהודי שנכנס לעיר העתיקה, נכתב באתר, "מבחינתנו הוא ערבי". אני מציע לקברניטי המדינה להיכנס לעיר העתיקה, למרות הבושה בלהיות ערכי פעם אחת, ולראות במו עיניהם את האבטלה, העוני, הסמים, הבתים שעומדים לקרוס. זו תוצאת המדיניות הגזענית של ממשלות ישראל לדורותיהן נגד הערבים בכלל ונגד ערביי עכו בפרט.

אי אפשר לסמוך על רשויות אכיפת החוק בישראל שירסנו את המתפרעים היהודים. כך הוצתו שתי דירות של ערבים בעכו, שדייריהן נמלטו לכפרי הסביבה בעור שיניהם. המצב נפיץ. אם המתפרעים היו ערבים, סביר להניח שהמשטרה הייתה משליטה סדר ומשתמשת בנשק חי כי "אי אפשר ליטול את החוק לידיים" כמו שאומרת שרת החוץ ציפי ליבני.

נגמרו התירוצים. על הערבים הפלסטינים בישראל לדרוש חסות בינלאומית לפני שיהיה מאוחר. הפוגרום הבא יגיע גם יגיע לצערי הרב, והרשויות אינן מסוגלות ואינן מעוניינות למנוע אותו.

זוהיר אנדראוס, מנכ"ל העיתון הערבי-הישראלי "מע-אלחדת'"