ביקורת מסעדות: "צ'ארלי", אסיאתית חיוורת

עוד לפני שקורעים את מארז הצ'ופסטיקס, זוכה "צ'ארלי" האסיאתית בנקודות זכות, הודות למיקום מקורי ומפתיע: אי שם בפאתי יהוד, בחלל שהיה פעם הלובי של מלון "אוויה" המתפורר, שהפך למרכז מסחרי מאולתר. המסעדה נאה מאוד, חבל רק שלמרות ההשקעה הניכרת בעיצוב הפנים, מהחלון הגדול הפונה אל החצר נשקפת בריכת השחייה החרבה של המלון לשעבר, כשהיא משרה אווירה של שיממון והזנחה.

תפריט אסיאתי מעורר תמיד את אותה שאלה: האם אנחנו שופטים את האוכל כשלעצמו, או משווים אותו למעדנים המופלאים המוגשים בארצות מוצאו. השוואה לא תהיה הוגנת. את הארוחה האסיאתית הטובה בחיי אכלתי על סירה מתנדנדת קטנה מול חופי האי קופיפי שבתאילנד, והיא יצאה ממטבח שלא היה גדול יותר מתא טלפון. מאז השתדלתי לאכול בכל מסעדה אסיאתית ראויה, מהונג-קונג ועד הו צ'י מין, אבל בשום מקום לא נמצאה תחרות לטריותם של הדגים, לחריפותם של הפלפלים או למגוון המסחרר של עשבי התיבול, שהפכו את הארוחה הימית ההיא לחוויה מעצבת.

פתחנו במרק טום-יאם. במקור, זהו מרק דגים ופירות ים חריף, בעל טעמים מסחררים וניחוחות מופלאים. לנוחות הסועדים המערביים, הוא מוגש לעתים גם עם נתחי עוף. הקערה שקיבלנו הייתה עזת טעמים, אך המרק התבסס על חלב קוקוס ולא על ציר דגים, כנראה מפני שזה תובע הכנה ממושכת. למרות שהשרימפס היו טריים וטעימים, חסרו לנו מאוד נתחי הדג הלוהטים. גם התיבול המתבקש בלמון גראס, בעלעלי ליים ובכוסברה לא תרם כאן את מנת האקזוטיקה הנדרשת ממרק כזה, והרושם שנותר היה בינוני מאוד.

עוד טעמנו מנה של דים-סאם וגיוזה, כופתאות מאודות ומטוגנות במילוי בקר, אווז ועוף. הן היו חביבות, אבל לא אווריריות כנדרש, אולי בגלל הבצק שהיה קצת עבה ומוצק מדי, כאילו נועד להיות פסטה.

אחרי מנת ביניים פשוטה וטובה של סלט מלפפונים קר, עם קצת שומשום וסויה, הפלגנו לעיקריות. מנה שהוגדרה בתפריט כפרגית סאטה אינדונזי, הוחזרה למטבח כלעומת שבאה. נתחי הפרגית הוגשו גדולים וגסים - כפי שלא יוגשו לעולם בשום מסעדה אסיאתית. הירקות סביב, ביניהם תפוחי אדמה וגזר, נראו כאילו נמשו ממרק עוף. לא כל מנה בנאלית וחסרת דמיון אפשר להציל באמצעות הטבעתה ברוטב של חלב קוקוס ואבקת קארי.

במקומה, בחרנו בתבשיל של פירות ים שכלל שרימפס, טבעות קלמארי ומולים, שהוגשו תחת מעטה של רוטב קארי ירוק. האורז המאודה המוגש בדרך-כלל לצד מנות שכאלה עושה עבודה כפולה ואפילו משולשת: גם סופג כל טיפה של טעם, גם מעניק לארוחה את התוספת הפחמימתית המתבקשת וגם מכבה קצת את הבעירה של רוטב הקארי. זו הייתה ללא ספק המנה הטובה והשלמה ביותר שאכלנו ב"צ'ארלי" עד כה.

כיוון שנשארנו קצת רעבים, התכבדנו בקצת סושי. נשנשנו קצת מאקי עם צלופח וקינחנו בכוס יין איטלקי לבן סתמי. היה זה סיום הולם לארוחה נטולת השראה, שהותירה אותנו אדישים. היינו שניים ושילמנו סך של 290 שקלים, כולל שירות.

צ'ארלי. דרך החורש ‭,4‬ מתחם אוויה. ‭.03-536884 ‬