ואם לא נקרא לזה "דייט", לא נתנשק בסוף?
מצאתי עצמי צועדת לביתו של העלם. חמש דקות ההליכה העניקו לי שהות להרהר בשאלות קיומיות כמו "למה סגול הוא השחור החדש", "האם הארי וסאלי יתגרשו" ו"האם אני חושבת שאני בדרך לדייט, בעוד הבחור חושב שזה בילוי חברתי?"
במניפת האפשרויות למיקום הדייט, הכוללת בית קפה, בר שכונתי, גן ציבורי ועוד מקומות אקזוטיים, הציע הבחור שניפגש בביתו, בשל בעיה בריאותית. ברירת המחדל היתה לחשוב שמדובר בסטוציונר שעוטף עטיפות, אבל האינטואיציה שלי אמרה אחרת, ובדיעבד הוא אכן הציג בפניי את שרידי ניתוח עמוד השדרה שעבר (תזכורת לעצמי - יש דברים שצריכים לראות רק בסדרות בית חולים ולא במציאות).
בכל אופן, מצאתי עצמי צועדת לביתו של העלם, המרוחק חמש דקות מביתי. חמש דקות ההליכה העניקו לי מספיק זמן להרהר בשאלות קיומיות דוגמת "למה סגול הוא השחור החדש", "האם הארי וסאלי יתגרשו" ו..."האם אני חושבת שאני בדרך לדייט, בעוד הבחור חושב שזה סתם בילוי חברתי?"
פאוזה. הארי וסאלי יחכו, יש לי דברים יותר חשובים לחשוב עליהם.
הדייט שלי ואני יצאנו לדרך
הדס פרידמן כתבה על הגדרות אחרי פגישה. ככלל, לדעתי הגדרות שמתאמצות לשים את ההווה תחת עיניו הבוחנות של העתיד הן בעייתיות בתרומתן לסיטואציה, כמו מקל בגלגלים שנדחף בכוח. ואני עוד מוסיפה לזה, בעודי לוקחת צעד אחורה בזמן, וטוענת שהגדרות אפילו טרם פגישה עושות עוול לסיכוי שלנו למצוא אהבה.
מי שמכיר אותי יודע שכל דבר אני ממסגרת בזהב, אבל יש סיטואציות אותן המסגרת דווקא "חונקת" ולא מייפה אותן. דייט הוא אחד מהן.
שיעור ראשון בעתונאות הוא חמשת ה-ממים. גם מי שאינו עיתונאי מורגל לחשוב שכדי שפגישה תיחשב "דייט" הם צריכים להתקיים:
מי - בחור ובחורה (או כל שילוב מגדרי אחר) שמעוניינים להכיר.
מה - פגישה בתלת ממד, בה עובדים כל חמשת החושים.
מתי - בדרך כלל בערב או בלילה, תלוי במידת האינסומניה של המשתתפים.
מדוע - בדרך כלל כדי לבדוק אופציה לקשר עתידי, או לקשר חד-פעמי לאותו ערב.
מקום - בר שכונתי, בית קפה, גן ציבורי ו/או באולינג (אם הבחור רוצה שתחשבי שהוא מאגניב).
אז יש לנו מילה, "דייט", ואנחנו מגדירים אותה לפי קריטריונים ידועים מראש. למה בעצם אנחנו עושים את זה, שמים כותרת שתחתיה קריטריונים מחמירים שלא היו מביישים את דולצ'ה וגבאנה בשבוע האופנה בפאריז?
אנחנו מורגלים לחשוב שסיטואציה מסוימת דורשת כללי התנהגות מסוימים (שני ידידים שיישבו לקפה אף פעם לא יתווכחו מי משלם ומי שם את הטיפ), קוד לבוש מתאים (שתקום הבחורה שתצא לדייט עם כפכפי אצבע ובגד שלא בדקה שעה מול המראה איך הוא מונח עליה בכל פוזה אפשרית!), התנהגות מסוימת (בדרך כלל כזו שתראה רק את הצד הספונטני, רגיש ובעל חוש ההומור, ולא את הצד הלא יודע הכל, עייף ועצבני), ובעיקר - התכווננות מסוימת (שמתמצית בשאלה "האם זו תהיה אֵם ילדיי?" או הגירסה הפחות דרמטית, "האם אזכה לנשק אותה בסוף הערב?").
תפקחו את העיניים תסתכלו סביב
בעצם נשאלת השאלה, האם צריך לקרוא לילד בשמו כדי שהוא יגיע? בהתקיים כימיה בין שני אנשים, האם היא לא תמומש רק מפני שלא נתנו לה מראש את הכותרת "דייט"? ובכלל, התכווננות - האם היא חשובה, שלא לומר קריטית? האם עצם זה שמרחפת השאלה "תהיה נשיקה בסוף או לא?" לא הורס קצת את הערב? הייתכן שדווקא הכותרת – דייט - היא זו שמלחיצה וזורקת חול בעיניהם של השניים הנפגשים עד כדי כך שלא יראו מי ומה נמצא מול עיניהם?
שהרי כימיה וקליק יכולים להיות בכל מקום, גם המפתיע ביותר, עם בחור שמככב בסיטואציות שונות ומשונות: זה ששאל אותי בקונדיטוריה איזה קרואסון הכי טעים, זה שהזיז בשוק את הכרוביות שהפריעו לי לעבור עם העגלה, זה שעצר אותי ברחוב בהפסקת הצהריים רק כדי להגיד שאני יפה, או זה שעמד מאחוריי בתור לקופה בקניון ושאל אותי האם המתנה שקנה לאמא שלו מושקעת מספיק כדי שלא תנשל אותו מהירושה.
עכשו אני כבר שומעת את המלעיזים: כל הזמן ללכת עם החיפוש הזה בעיניים: אקט שזועק נואשוּת. להם אני עונה: נואש? ממש לא! מעייף? אולי מעט. אופטימי? בהחלט!
כי לפקוח עיניים ואוזניים אומר לשמור על אופציות ולהגדיל סיכויים. ייתכן שהוא נמצא בכל מקום, ולאו דווקא בפגישה מתוכננת במקום מקובל לדייט ועם מנות יומרניות.
"דייט בית" - בעד או נגד?
אי אפשר לדבר על הגדרות של דייט מבלי לדון במושג "דייט בית". זהו דייט שמתקיימים בו ארבע ממ"ים, פרט למקום, שהוא בעל חשיבות גבוהה. האם על כך יקום או ייפול דבר? או במילים אחרות, "דייט בית" - בעד או נגד?
נגד:
- זה לא מגרש ניטראלי. בעל הדירה ירגיש הרבה יותר נוח, אלא אם הוא פולני טוב ורק ירצה שהאורח ירגיש בנוח ויתרוצץ לשם כך כל הערב, אבל זה כבר סיפור אחר.
- האגו יכול להיפגע. אם מדובר בדייט, ובסופו נפרדנו איש ו-אשה לדרכם, ערב חביב, שלא השאיר צלקות מיוחדות אבל גם לא גרם לנו לרוץ לבחור טבעות. הורגלנו לחשוב שבחור אמור ליזום בכל שלב ובכל מקום, ואילו הבחורה היא זו שממלמלת בליווי עפעוף קל "לא, לא". האם העובדה שהבחור לא ניסה לתת נשיקה בטריטוריה ביתית תקבל תוקף חמור יותר, כלומר האגו אמור להיפגע יותר מאשר אילו היה פוסח על הנשיקה בזמן דייט בקרן הרחוב?
- במצב של חוסר כימיה והיעדר נושאי שיחה, אין על מה לדבר. בבית קפה תמיד אפשר לפחות לצותת לאלה בשולחן ליד או לדון בשאלה – האם אלף האיים הוא הבלסמי החדש?
בעד:
- אם משעמם, תמיד אפשר לזפזפ ולדבר על התסרוקת של מגישת החדשות.
- חדר השינה ממש קרוב, ואם על שני הצדדים מוסכם שלא יהיה המשך, הם יכולים להיות שותפים להחלטה "לפחות נזין את תאוות הבשרים ונמשיך הלאה".
- יש משהו נינוח בבית. אין לחץ של מלצרית שמציקה כל רגע, או של אנשים שמסתכלים מהצד כאילו הייתם מופע אור קולי מרגש.
- זה חוסך לבחורה את זמן ההתארגנות וההתייפייפות (תיאורטית. בפועל, גם לדייט בית אנחנו מתכוננות כאילו היינו מנחות ארוויזיון).
דייט, חצי דייט, מבט אחד מהיר, קטעי ניבים סתומים ודי...
כותרת? זה טוב בשביל למכור עיתונים.
קריטריונים? זה טוב בשביל לעשות וי על מטלות מעצבנות.
מסגרת? טובה בשביל ציורים, ולא בשביל אנשים.
לא משנה אם הסיטואציה הוגדרה "דייט", או לא הוגדרה מראש אבל התחושה היתה כזאת. מה שמשנה הוא מי המשתתפים ומה היו האנרגיות שזרמו ביניהם.
ככלל, מי שמחפש אהבה ומשתוקק לפגוש בן זוג יעשה בחוכמה אם יוותר על התנוססותה של כותרת מעל סיטואציה. לא צריך שהמילה דייט תרחף מעלינו באותיות ענקיות ובגופן מודגש. כל סיטואציה אפשרית, ורק צריך לוודא שהעיניים לא מסתנוורות מאור השמש, אלא מהאדם הנכון.
כך אני יכולה למצוא אותו בכל מקום, אפילו כשאני יורדת לקניות בסופר. ואני מנצלת את הבמה הזו כדי לשלוח מסר לבחור שאני מחפשת וטרם נגלה אליי: באמת שאין לי בעיה לעשות סיבוב בכל רחבי הסופר, ולמרות שמתחיל להיות קר אעבור גם ליד הקפואים, רק תעשה טובה ואל תחכה ליד מדף הגויאבות... הריח פשוט הורג אותי!
