המלכה האם
עוד מוקדם לדעת האם "אמא'לה" תשרוד את המעבר מדרמה על אם חד הורית לדרמה משפחתית סטנדרטית, אך כל עוד עלילת העונה השלישית תתמקד באורנה בנאי - אפשר לקוות לטוב
לפני הכל, אי אפשר שלא להתייחס לתופעה המשונה שהשתלטה על המסך שלכם אמש (א'): בערב שעונה על ההגדרה "לכל המשפחה", בלעה "האח הגדול" את "אמא'לה" - אקט סימבולי שמגדיר את המצוקה הטלוויזיונית הנוכחית בארץ: הריאליטי בלע את הדרמה, ולא נודע כי בא אל קרבו. האם יש קשר בין שתי התוכניות ששובצו אחת בתוך השניה? האם קהל היעד שלהן דומה?
לא ממש. הנוסחה היא פשוטה: יש לנו משהו שמביא הרבה רייטינג ומשהו שמביא פחות. נדחוף את האחד לתוך השני, וכך נשכנע את הצופים של "האח הגדול" לצפות גם ב"אמא'לה". ממש כמו שהאכילו אתכם כשהייתם קטנים: כף אחת של דרמה וכף אחת של ריאליטי. כן, מתוקים שלי, כולם צריכים לאכול את שניהם ובאותה ארוחה, כי אמא "קשת" השקיעה הרבה כסף ב"אמא'לה", ולא יכול להיות שהיחידים שיהיו מרוצים אלה האנשים שיושבים ברשות השניה.
"אמא'לה". עושה רושם שזה עובד (צילום: אלדד רפאלי)
אבל למרות ששתי התוכניות מציאותיות עד כאב, "אמא'לה" לעולם לא תענג את אותן בלוטות שמענגת "האח הגדול", וטוב שכך. "אמא'לה" נאבקת העונה עם אחת הצרות הטובות של כל סדרה שקיבלה עוד אוויר ונשענת על עמוד שדרה עלילתי מסוים. קוראים לזה "אנחנו באמת רוצות להתקדם". סדרה כמו "העשב של השכן" לדוגמא, לקחה צעד קדימה בכל עונה כדי לא לדרוך במקום, והאופי שלה השתנה בהתאם – היא הפכה יותר קודרת וצינית.
ייקח עוד קצת זמן ריצה על המסלול החדש ש"אמא'לה" עולה עליו, כדי לוודא שהיא אכן תצלח את המעבר מדרמה על אם חד הורית לדרמה על משפחה "רגילה", שאומללה בדרכה שלה. אבל עושה רושם שזה עובד, לפחות כל עוד אורנה בנאי נמצאת בפריים והעלילה תתמקד בה. מה שבטוח הוא שבואכה העונה הנוכחית, כבר נמחו מעל הפלנטה אחרוני המאמינים שמדובר בקומדיה.
עלילות המשנה החדשות של "אמא'לה" (טוב, משפחת'לה) לא יושבות על אותו מדף. תיקי דיין בתפקיד אמא של אפרת ממשיכה להביא אותה גוטה, ומחזיקה בקלות ליין שלם שלא קשור לתלאות הבת שלה בארץ הבורגנות. כמוה גם קובי, שרוצה לעבר את אפרת ועכשיו גם עבר להתגורר עם יחזקאל לזרוב (איזה כיף לו!). הסיפור סביב הילדים החדשים של אפרת, רותם הגותית ורועי החרד, עדיין לא תופסים לבד. ככל שהנוכחות של אפרת בליין הזה תגדל, עם כל המורכבות שהדמות שלה מביאה, המרירות מול העדינות ברגע האמת, כך יוכלו אלו להפוך לחלק אינטגרלי מהסדרה.
הפרק הראשון והשני אולי מייצגים פחות – התפקיד שלהם הוא יותר להניח את היסודות לשאר העונה, להגיש לצופה אינפורמציה, לסגור קצוות ובעיקר להחזיר את אפרת ודורון זה לזרועות זה. גם פה זה לא קל, לא תמיד נעים לעין, לא הולך חלק וריאליסטי עד כאב, אבל זה אומר שהסדרה לפחות נצמדת להשקפת העולם הייחודית שלה על החיים: לא באנו לפה להנות. אבל לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה!
בנאי. רק שתישאר בפריים
צילום: אלדד רפאלי
מומלצים
