ביקור בווינה: שניצל, מוצרט ונקניקיות
כשרפי אהרונוביץ' ביקר בווינה הוא התכוון ללכת למוזיאון, אבל מה לעשות שבדרך הוא נתקל בפסטיבל עם טעימות יין, גבינות, בירה ונקניקיות. אבל הסירו דאגה מלבכם: הוא לא שכח גם לדגום שניצל עגל ועוגות זאכר-טורט. יומן קולינרי
אחרי שבועיים בערבות רוסיה המלנכולית, קידמה אותנו וינה בשמש לבבית. תענוג להיפטר מכל שכבות הבגדים. המגורים נבחרו כדרכי בקודש ב"צנטרום של הפיילה" - פנסיון אוויניון, במדרחוב ליד הקתדרלה המדהימה של שפהאוזן. יתרונות רבים לגור בעיר גדולה במרכז העניינים: אתה בערך 20 דקות הליכה רגלית ממרבית המקומות המומלצים, תמיד יש מסביבך התרחשויות - אתה לא צריך לחפש אותן הן פשוט מוצאות אותך. החסרונות הם שלעתים, כאשר אתה נאלץ לישון עם חלון פתוח, מכונית המטאטא והאנשים שמפנים את הזבל ישמחו להעיר אותך בשאון רב בחמש בבוקר, והמאחרים לנשף - בייחוד בסופי שבוע - לא יתנו לך להירדם לפני אחת לפנות בוקר.
אני, חברים, מאוד אוהב לחזור לאותם מקומות (נכון, הבהרנו את זה פעם, ספונטני אני לא. לא רק במסעדות אלא גם בטיולים). כאשר אתה מבקר ולא בפעם הראשונה בעיר בירה למשל, אתה פטור מלעשות וי על כל ההמלצות, אתה יודע היכן לישון, מה שווה ביקור נוסף, איפה לאכול, והכי חשוב - סתם נהנה לשוטט ברחובות.
מגדל של קצפת
אז וינה היא ללא ספק העיר האלגנטית ביותר, שיש בה את השטרודלים ואת הכי הרבה קצפת. כל דבר שתזמין בבית קפה, אם לא תדייק בהזמנה, יגיע כשעליו מגדל של קצפת. מה שתמיד אוכל לי את הלב, זה לראות נשים עם גזרה של דוגמנית שותות על הבוקר שוקולד מומס עם טונה קצפת מעליו. אבל כמו שאשתי הסבירה, יכול להיות שאלה הקלוריות היחידות שהן צורכות כל השבוע.
ההתרחשויות מוצאות אותך. מדרחוב בוינה (צילום: יח"צ)
גם דוכני הנקניקיות שווים עצירה. לא נדיר לראות אנשי עסקים בחליפות הגונות, וסתם הולכי בטל, נוגסים בנקניקייה עסיסית ושוטפים בכוס בירה. עצרתי מספר פעמים באותו דוכן, שנמצא במרכז המדרחוב ליד הקתדרלה, פשוט כי דווקא שם נראה שהמקומיים אוכלים. הנקניקיות שלו היו בהחלט טיפה יותר טובות מאשר של השאר וגם הרבה יותר טריות.
אז עוגות כבר אמרנו - טובות. חוץ מהזאכר-טורט המפורסם, שתמיד נראית לי כמו עוגה כושית מיום ההולדת של פעם. כבר שילמתי הון תועפות על זאכר-טורט בכל המקומות המומלצים, וכולן הזכירו לי עוגות יום הולדת.
ביקרנו כמובן גם בנאש-מרקט, שכשמו כן הוא - שוק נשנושים רציני, גדול וארוך. בתוכו מסעדות ומאחוריו - ראו הוזהרתם - מתקיים בימי שישי שוק פשפשים ענק, שיש לו נטייה לבלוע נשים ולהוציא אותן רק אחרי ארבע שעות, עמוסות שקיות.
הפעם, כשחיכיתי לגברת, שברתי את השיא של עצמי בשתיית כוסות קפה ואכילת עוגות בארבע שעות. מספר דוכנים שייכים גם ליהודים ממוצא בוכרי, שדווקא הם מכינים בורקסים מצוינים, דוכנים של אנטיפסטי בסגנון איטלקי, שנראה די תעשייתי - פלפלים קטנים ממולאים בגבינה וארטישוקים שוחים בשמן זית. דוכנים אחרים כללו עשרות סוגי חומץ בתיבולים שונים, גבינות, נקניקים, ירקות בצבעים מרהיבים ועוד בורקס.
וכמובן שבלי תרבות אי אפשר, אז קפצנו לפיגל-מולר (Figlmüller). פיגל-מולר, על שני סניפיו, הוא המקום המפורסם ביותר לשניצל הווינאי. לא אמרתי שהם הכי טובים, אבל הכי קל למצוא אותם, השירות זריז והשניצל מעולה. אתה מקבל את פרוסת הבשר בגודל של מטקה, עשויה מעגל ולא מחזיר כמו במקומות אחרים, עם ציפוי פריך ביותר, פלח לימון וסלט תפוחי אדמה בצד.
הצטרפנו לזוג צעיר ממוצא גרמני עד מנת לחלוק שולחן לארבעה. לחוץ שם בצהריים. שטפנו ביין לבן מבעבע ושוב חזרנו למדרחוב.
"טעם העיר" בלי הדוחק
התקופה בה ביקרנו, שכחתי לציין, הייתה תחילת ספטמבר. וינה שווה ביותר בתקופה זו -בזכות שפע של פסטיבלים. ברחבת העירייה קולנוע פתוח, מסך ענק ואיכות צליל ותמונה שלא יביישו אולם סגור. מדהים. התיישבנו וראינו את אופרת הילדים של מוצרט - חליל הקסם. וביציאה, עשרות דוכני אוכל בכל הסגנונות האפשריים. אין כמעט מסעדה או מלון בווינה שלא היו מיוצגים שם. משהו כמו "טעם העיר", אבל להבדיל, בלי דוחק, מאורגן למופת. סנגרייה מספרד עם טאפאס, סושי יפני עם סאקה , דוכן עם כ-12 סוגי בירה מסוגים שונים - אני הסתפקתי בדגימה של 3-4 סוגים, ושוב נקניקיות, טאקוס, ואחרי הבירה עוד סנגרייה אחת , אני כבר לא זוכר מה עוד היה שם.
אין להן סוף. נקניקיות (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
למחרת קמנו קצת מאוחר. מספיק עם האוכל, אמרנו. אנחנו בדרך למוזיאון לראות תערוכה של ואן גוך. פתאום - אני נשבע לכם ביקר לי - בדיוק לפני המוזיאון, מוסיקה מעל 3 במות חיות, בלונים - ישר שברנו לכיוון. קידם את פנינו פסטיבל חקלאי עם עשרות דוכנים עם טעימות של יינות, גבינות, נקניקים ובשרים מעושנים, מוסיקה ושוב - בירה ונקניקיות. לאחר סיבוב של שלוש שעות ניסינו לחזור למוזיאון, אבל אני נפלתי חלל ונשכבתי על הדשא יחד עם כמה מקומיים והרבה מאוד תיירים שלא רגילים לשתות כמויות כאלה. הבטתי בעיניים מעורפלות בארמונות שמסביבי והחלטתי שווינה היא בהחלט עיר של ארמונות ופסטיבלים. כשהתאוששנו עשינו את כל הרינג שטראסה - רחוב ענק, ברגל. ועדיין לא הצלחתי להוריד אפילו במעט את מפלס הנקניקיות והבירות שבכרסי.
ביום השלישי לקחנו רכבת לדנובה. טיילנו בשלווה על גדותיה הפסטורליים, הצטלמנו על אחד הגשרים ומעברו השני של הגשר, בטח כבר ניחשתם - במות, מוסיקה, ריקודים והרבה נקניקיות ובירה.
מפילה חלל. בירה (צילום: איי.אף.פי)
חשוב לציין שבאותו יום בו חזרנו לארץ, צפיתי בסגול כהה בהופעה חיה בקיסריה. אני ממליץ רק על מקום אחד לראות בו בהופעות בקיסריה - שורה 1, כסא 3 באורקסטרה, כלומר 3 מטר מאלילי נעוריי. חזרת הביתה ואמרתי לגברת:"אופרה בווינה (אז מה אם היא לילדים, ככה לפחות הבנתי אותה), סגול כהה בלייב, כל זה אחרי שבועיים עם החבר'ה ברוסיה, את יודעת מה? אם לא נקרא עיתונים, החיים בארץ לא רעים כל כך".
שניצל בקר
שניצל, חברים, אינו שם של נתח אלא של צורת הכנה. בבהמות, בניגוד לעופות, החלקים הרכים הם לא החזה, אלא האחוריים. אנחנו נכין דווקא שניצל בקר. טעמו עז יותר משל העגל ובטח משל העוף. זהו שניצל לאכלנים אמיתיים ולא לחנונים.
אגב, סלט תפוחי אדמה, אוסטרי או גרמני, הולך מצוין עם שניצל כזה. רק מה, קחו בחשבון שבארצות אלו יש כ-10 זני תפוחי אדמה (אל תשכחו שביקרתי בתערוכה חקלאית), אחד לכל מטרה, ויש כזה שהוא במיוחד לא מתפורר כאשר חותכים אותו לקוביות לסלט קר.
בארץ סתם קניתי תפוחי אדמה בסופר, אלו עם הקליפה הדקה, בישלתי אותם בקליפתם, קיררתי, חתכתי בזהירות לפלחים, הכנתי תערובת של שמן קנולה, מעט חומץ, סוכר ומלח (דווקא שמן זית לא יתאים פה), פרסתי דק בצלים סגולים, ובניגוד למתכון, הוספתי גם כמה צלפים. שפכתי על זה את הרוטב והשארתי כשעה במקרר על מנת שהטעמים יתחברו.
מי שיכין שניצל כזה לפי ההוראות, יש סיכוי שלא יאכל עוד שניצל עוף לעולם.
ומילה אחרונה, חברות וחברים, דווקא למטרה של טיגון קל כמו שניצל, הייתי ממליץ להשתמש אך ורק בבשר טרי ומשובח.
המרכיבים (ל-4 מנות):
4 נתחים פרוסים דק מאוד ומשוטחים, מכף או שייטל במשקל של כ-200 גרם כ"א
חרדל
פלפל שחור
מלח
2 ביצים
מעט פלפל לבן
1/2 כוס קמח
פרורי לחם, אפשר גם פנקו יפניים
שמן זית לטיגון
1/2 חבילת חמאה (לא הכרחי)
אופן ההכנה:
- מניחים את הקמח בצלחת שטוחה ומערבבים פנימה מלח, פלפל שחור ופלפל לבן.
- מורחים כל שניצל במעט חרדל. טורפים את הביצים ומוסיפים אליהן כ-1/2 כף חרדל.
- טובלים את השניצל בקמח, ביצה ופירורי לחם (לא יעזור, זה הסדר תמיד).
- מחחמים במחבת מעט שמן - לא על אש גבוהה מדי. מי שיכול, כאשר השמן חם ,יוסיף את החמאה ומיד יטגן את השניצלים אחד אחד עד להזהבה. מוציאים לנייר סופג ומגישים עם פלח לימון.
