10 הערות: מחצית הכוס המלאה

עוד קרב צמרת מאחורינו (לא משחק העונה!) והמסקנה ברורה: כדורגל משחקים 45 דקות, ואל תדרשו מהמאמנים והשחקנים שלנו יותר. גם מכבי תל אביב לבלבה ללא שערים רק במחצית הראשונה, ובית"ר ירושלים התעוררה רק ברבע השעה האחרונה. אז לרגל סיכום המחזור, הנה עשר הערות וקווים לדמותו.

1) מה עושים כשמשעמם. סודוקו, תשחצים, תשבצים, תשבצי היגיון. לשים אוכל ומים לכלבים, לקפל כביסה, לעשות כלים, לשלוח עוד SMS לשפרה באח הגדול. את כל זה אני ועוד עשרות אלפי צופים הספקנו לעשות כשמכבי חיפה והפועל תל אביב התחזו לקבוצות כדורגל במחצית הראשונה. איזה מזל שקולמה טעה וסידר להפועל את השער הראשון שפתח את המשחק.

2) גוטמן ממוגן. במחצית הראשונה חשבתי להרים טלפון לאהוד ברק ולהציע את מועמדותו של אלי גוטמן לתפקיד היועץ המיוחד למיגון יישובי עוטף עזה.

 בונקר שכזה לא ראינו אפילו במחצית הראשונה של הפועל בדרבי. למזלו, או לרוע מזלו של גוטמן, קולמה סידר להפועל בטעות שער יתרון, ומכאן זה התגלגל לתוצאה שגוטמן לא ממש אוהב: 2:2. חבל שמאמן הפועל לא מאמין קצת יותר בסגל  השחקנים שלו, ומגביל אותו למשחק במחצית אחת בלבד.

3) אלישע מפוחד. ההחלטה לספסל את איל גולסה חרצה את גורל המשחק. לא ברור ממה בדיוק פחד המאמן החיפאי. הרי הפועל היא לא קבוצה דורסת, בטח לא שולטת במשחק. בליץ בפתיחה שכולל את כל הארסנל ההתקפי הנהדר שיש לו, היה יכול להכריע את המשחק מבחינתו כבר במחצית הראשונה.

4) רפאלוב ליציע. זריקת החולצה המכוערת אחרי החילוף צריכה לעלות לרפאלוב במקומו בסגל בשבוע הבא מול בני יהודה. גם אם הוא היה מספר אחת במגרש (לא), הוא היה צריך לקבל את החילוף בצורה בוגרת וספורטיבית. במקום זה הוא התנהג כמו תינוק מגודל שלקחו לו את הצעצוע, ושכח על הדרך שהוא לא רק שחקן, אלא גם דוגמה ומודל לחיקוי עבור אלפי אוהדים צעירים ירוקים. אלישע לוי ויעקב שחר צריכים לשלוח אותו ליציעי בלומפילד במשחק הבא.

5) דרוש מנהיג. באליפות הראשונה זה היה דרק בואטנג. בשנייה לקח אחריות ומנהיגות עידן טל. העונה בית"ר התפרקה מרוב נכסיה, איבדה את התיאבון ואת המנהיגות. תסתכלו על המשחק מול מכבי, קבוצה שבורה עם בעיות משלה, ולא תזהו מנהיג שייקח אחריות. ברוכיאן שחקן טוב ולא מנהיג, כך גם ברק יצחקי. עידן טל באחת התקופות השחורות בקריירה שלו. ללא מנהיג בית"ר תמשיך לדשדש במרכז הטבלה. ככה, ארקדי באמת לא יצליח למצוא קונה.

6) עד מתי קמנאן? נמאס כבר משחקנים שעושים פרצופים למאמן וזורקים חולצות או בועטים בבקבוקים אחרי שמחליפים אותם. בכל אירופה מאמנים מחליפים שחקנים וזה מסתכם בלחיצת יד וישיבה על הספסל. רק אצלנו, חצי מהשחקנים עושים פרצופים כאילו בדיוק עכשיו עיקלו להם את המכונית. אם אנחנו רוצים להיות קצת יותר אירופה, אולי כדאי גם שנלמד להתנהג בהתאם.

7) נמני מתקשה להאמין. מאמן מכבי תל אביב לא מאמין עד הסוף בסגל השחקנים שלו, מקצועית ופיזית. בשבת נגד בית"ר הוא פשוט עבר למגננה אחרי 65 דקות, מחשש שהכושר הגופני הלקוי שלהם יגרום להפסד נוסף. לא מאמין ברודי חדד ולא נותן לו לשחק שנייה אחת. אם אתם רוצים לדעת מה יהיו השינויים במכבי בינואר, תתמקדו בשני הסעיפים הללו, ובטומאשיץ'.

לוזון חוגג עם צעירי. נצחונות חשובים וגם יוקרתיים (צילום: טל שחר)

8) סחטן לוזון. גיא לוזון הפך לשק החבטות של כולנו, גם במדור הזה, בשנתיים האחרונות. החודש האחרון הוא ללא ספק הטוב שהיה ללוזון בשנתיים האחרונות, עם נצחונות חשובים וגם יוקרתיים. בני יהודה מצאה את עצמה ואת התבנית שבה היא צריכה לשחק. בשביל שתהיה המשכיות, היא חייבת להמשיך ולשכנע גם נגד מכבי חיפה בבלומפילד.

9) יעפת. לותר מתיאוס ודודו דהאן סובלים מג'ט לג. מובן, אחרי הכל הם לא רק מאמנים בליגת העל, הם גם חברים במועדון הנוסע המתמיד. מי לגרמניה, מי לבלגיה. כל אחד לעסקיו. אחד הסממנים של ג'ט לג הוא עצבנות. ועל מי

מוציאים עצבים בשבתות? על השופטים כמובן. האם זו מקריות שהשניים האלה מרבים להתקוטט עם שופטים? אני כבר לא יכול לחכות לדיון של מתיאוס בבית הדין.

10) בגנון של ארקדי. "מילשטיין היה מתורגמן פשוט". כך נקם ארקדי ביועצו המסור לשעבר. אין שקר גדול מזה. עד למינויו של אלי ארזי ליו"ר (ובמידה מופחתת גם לאחריו) היה יוסי מילשטיין אחד האנשים הבכירים, אם לא הבכיר ביותר, בתהליך קבלת ההחלטות. מינוי וזריקת מאמנים, דוברים, חברי הנהלה, שחקנים - הכל עבר דרכו. גם המינוי של ראובן עטר ולא רוני לוי או מאמנים אחרים היה בהמלצתו. להגיד היום שמילשטיין היה מתורגמן זה כמו לזרות חול בעיני הציבור. בעצם, זה משהו שארקדי עשה מצוין בשנים האחרונות, בעצתו הישירה של אותו מתורגמן.