שתף קטע נבחר

חג בורים שמח

היוונים הם כבר לא הרעים, הסופגניות עם פטריות שיטאקה, את החושך אסור לגרש ויהודה המכבי הוא ארס פואטי הנלחם בפרידמנים. אסף וול שואל מה נשתנה

"בארמון הזמן אני יושבת

ומולכת כאן על העולם

פה נולדה מזמן כול ההיסטוריה

נפנפו חזק כי כבר נהיה לי חם

רוצה עכשיו לים...

 

four three two one

 

פזמון:

זמן זה כוח לא לשכוח

לכוון את זמן

הפסטיגל."

 

(פסטיגל הזמן, 2007).

 

חנוכה, חנוכה, חג יפה כל כך. באמת. לא כמו פעם. אין בכלל מה להשוות את את חנוכה של הדור שלי לזה של ילדַי. ראשית, בעבר היה חנוכה חג חורפי של שמיים אפורים, קור וגשם. אבל בימינו, בעזרת השם, זכה דור הריאלטי שגם חג האורים יהפוך לחג האביב. נכון, אני יודע שזה שמאלצי להתרפק על העבר אך בכל זאת, ההשוואה בין חג החנוכה שלי לזה של צאצאַי, בלתי נמנעת עבורי.

 

ההתפתחויות הדרמטיות ביותר, נרשמות כמדי חנוכה בגזרת הסופגניות. נלאיתי מלדון בפלצנות שבמילוי ריבת חלב, שוקולד נוטלה ופיטריות שיטאקה. נכון, בעניין הזה דווקא לדור הצעיר קיימות אפשרויות בחירה רבות יותר. אלא שלמראית עין בלבד. כי בימינו אין נערה שתעז לגעת בגוש הפחמימתי המטוגן הזה, מבלי להסתכן בלינץ' אפנתי מצד חברותיה. הרי מדובר בבצק הספוג במספר יחידות אנרגיה כה רבות, עד שבכוחן להאיר את כלל חדרה רבתי. כיצד זה מסתדר עם מראה הפליטה הקמבודית הנדרש מנערות העת החדשה?

 

אך אין מדובר רק בשינויים בהרגלי צריכת הסופגניות. ההתנגשות שאירעה בין התרבות המפותחת של יוון, לבין הדת המונותיאיסטית היהודית, הולידה מספר תוצרים מופלאים. עם הבולטים שבהם ניתן למנות את פילוסופית הגוף-נפש של אפלטון, את הדת הנוצרית וגם את המפץ התרבותי הגדול של הפסטיגל. בדומה לשניים הראשונים, אף במעמדו של האחרון חל פיחות דרמטי. כמקובל בעת העתיקה של בני דורי, נרתמו גדולי הפזמונאים לחריזת שירי פסטיבל הילדים. מרים ילן שטקליס, נעמי שמר, יורם טהר-לב, אהוד מנור, עוזי חיטמן ועוד כותבים רבים מן השורה הראשונה. ילדַי כבר יצטרכו להסתפק בהרבה פחות. רפרוף על מילות השירים שהופיעו בפסטיגלים האחרונים, מעלה בי את הספק אם מישהו טרח כלל לשבת ולכתוב אותם, או שמא הועתקו אקראית מתוך פלט של מכונת צופן. החריזה נפקדת, המשקל נעדר והעברית קלוקלת. לעתים אף מריץ האמן שורות שיר שלמות באנגלית. מאידך נוספו עדרי סלבריטאים, המון זלזול באינטליגנציית הילדים והרבה כסף למפיקים.

 

ומה לגבי סיפורי החג? גם הם כבר אינם מתאימים למציאות המעודכנת. זוכרים את מר תרווד? את: "רוצה לטייל? הבוקר נפלא וארצי נהדרת, כל-כך מתחשק לי לטבול בכנרת". הטקסט המיתולוגי הזה, הדן בעלילותיהם של גברת קרש ומר מערוך, נכתב בידי דתיה בן דור לפני שנות אור. הרבה מים נשאבו מאז מן הכינרת. אך כיום, איזה ילד יכול לעכל טקסט שכזה? הבו לי דרדק אחד שיש לו מושג מה הוא אותו 'תרווד'. הרי 'ארץ נהדרת' זו תכנית בפריים טיים, ולטבול בכינרת כבר לא ניתן. חוץ מזה, עם גיבורות תרבות כנעמה קסרי ומרינה קבישר, איזו ילדה תוכל להזדהות עם 'גברת קרש'?

 

דרוש אנטיוכוס

בכל זאת, יש דבר אחד שלא השתנה. אנטיוכוס. הוא ממלא היטב את תקן הרשע, ואני מקווה שארגוני השמאל לא הולכים לקלקל גם את זה. אלא מסתבר כי גם בנושא זה צפויים מספר עדכונים. העיסוק האינטנסיבי בשאלות: מי הם המתייוונים של ימינו ומי הוא יהודה המכבי המודרני, קלות מאין כמותן לגבי הדור הצעיר. בעבורם את יהודה המכבי מציין בובליל הנלחם בחירוף נפש בגייסות הפרידמנים הרשעים המאיימים על שלום

הממלכה.

 

קצת קשה לי לראות למה הפך החג הזה. הרי מדובר במועד משמעותי ביותר עבור ילדינו. המסר שלו היה די ברור בילדותי. אלא שכיום, בעולם של פוליטיקלי קורקט ורדיפת בצע, המסר מתעמעם מאוד. היוונים הם כבר לא הרעים בסיפור היות וצריך לתת צ'אנס לשלום. את החושך לא נגרש כי אנחנו לא צריכים עוד נאכבה על המצפון והאור, הוא בכלל מוגש בחסות חברת סלולר.

 

אז איך נחגוג בשנה הבאה? אין לדעת. אולי באמצעות סביבוני דור שלישי עם כניסת USB, סופגניות מפולימרים א-קלוריים וחנוכייה היברידית. לפחות דבר אחד טוב יתרחש בוודאות בשנה הבאה. לא משנה מה יקרה, איש מאתנו כבר לא יזכור את השם "בובליל".

 

חג אורים שמח.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורלי דיין
סופגניה. התפתחות דרמטית
צילום: אורלי דיין
תרבות יוון? הפסטיגל
צילום: עידן הובל
יהודה או אנטיוכוס? בובליל
צילום: גולי כהן
מומלצים