שבוע שגרתי עם באבא גנוש וברווז בשוקולד

בעיות המשקל, המעסיקות את כל העולם לאחרונה, תמיד יוצרות איזה קונפליקט. בתור משפחה אנחנו משתדלים לשרוף מה שיותר קלוריות, ולא רק על המחבת. הבית הפך בריא יותר, משתמשים במעט חמאה וכמעט לא נוגעים בשמנת. אפילו אני, כראש המשפחה, על מנת לתת דוגמא, ויתרתי על הרבה דברים.

אני כבר לא מקנח את ארוחת הבוקר בחלה מתוקה, חרוכה מבחוץ ורכה במבפנים, עם חבילת חמאה ושתי כוסות קפה. במקום אני מסתפק בקולה ושתי פרוסות לחם קל - מבריש אותן בשכבה מיקרונית של חמאה, נותן ביס קטן ונאנח. כאשר אנו יוצאים לרעות בשדות זרים, כלומר לאכול בחוץ, המאבק מחריף. 

חמאה לא מתובלת - אושר (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

בתור מכור לפחמימות אני סוחב איתי לכל חומוסייה פריכיות אורז, שאני מסתיר במבוכה מאחורי סלסלת הפיתות. כן, אלו התפוחות והחמות שריחן כריח הבושם באפי. לאור כל זאת, ולאור העובדה שאני מנסה להיגמל מהתמכרותי זו ,יצא לי לאכול לאחרונה ב-"206 דגים". האמת, הגעתי במצב לא מי יודע מה, כלומר, לא הייתי מאוד רעב, וכל המפרגנים כבר מבינים שלא הייתי במיטבי. היה לי קר מהמזגן והתלבטתי מספר דקות האם להישאר לארוחה שלמה, או לרדת למטה לבשרים ולסיים את הערב עם החומוס שלהם שאני מאוד אוהב וצלע לבן. לאחר לחץ חברתי מצד שכניי לשולחן, נשארתי. וטוב שכך.

על השולחן נחת, אחרי מספר דקות, לחם שאור פריך פריך וטעים טעים, עם חמאה רגילה (אחד הדברים שהפכו אותי למאושר בתקופה האחרונה זה שכבר הפסיקו לתבל חמאה). לצידם חייכו אליי זיתי קלמטה ענקיים סגולים ומלפפונים חמוצים עם טעם של פעם, כאלה שמשמיעים קראנץ' רציני.

בשארית כוחותיי ובחירוף נפש מרחתי שכבה הגונה של חמאה על הפריך-פריך הזה. 2-3 זיתים, 6 מלפפונים, והתחלתי להרגיש את כוחותיי חוזרים אליי. הפחמימות השפיעו עליי בדיוק כמו שהשמש של כדור הארץ משפיעה על סופר-מן ("לא נסחפת קצת?", שאלה הקטנה. "לא", השבתי).

בעודי מתאושש, בחור גבוה עם חיוך מבוייש בשם תומר, ניגש לשולחן, ער למצוקתי, והביא עוד זיתים, לחם ומלפפונים. מיד שאלתי אם יש איקרה. יש והיא טובה מאוד. זה בכלל הפך אותי לגיבור על, אחרת אין להסביר איך הצלחתי תוך 20 דקות ממצב של אפיסת כוחות, להזמין, לטעום ולאכול כמעט מכל הצלחות שהיו על השולחן.

במקום הראשון מבחינתי, בין הראשונות (כמובן אחרי המלפפונים המצויינים), היו ברבוניות ג'מבו ענקיות, מפולטות ברוטב חמצמץ של חמאה, שאלוטים ויין אדום. מנה פשוטה וטעימה. מספר שלוקים מיין מבעבע יבש שאני ממש לא זוכר את שמו, ומיד פניתי לצלחת של שכני, שם היו סקאלופס צרובים עטופים בפרושוטו. מנה כזאת לא יכולה להיות רעה. שוב ביס מהמלפפון ומיד אחריו קלמרי שלמים ממולאים באווז מעושן. וואו איזה קונצרט שני אלו משמיעים כאשר אוכלים אותם יחדיו. הקלמרי צרוב מבחוץ ורך מבפנים, והאווז המעושן עושה לו טוב. 

לעיקריות חלקנו שתי מנות: בלוטין של בס (שזה פילה בס מגולגל על מעין דוקסל של פטריות וצנוברים ולידו רוטב יין ושמנת) ועוד בס, מעושן בעישון חם. מאחר שחובב עישון אנוכי, לא רק של סיגרים ובשר אלא גם של דגים, התעמקתי קצת במנה זו. העישון נעשה במקום, הוא עדין וטעים והדג נימוח. כל חובב הז'אנר ייהנה. האמת, לקינוח רציתי לבקש עוד לחם ומלפפונים אבל כבר ממש התביישתי. אז הסתפקתי באספרסו ובקדאיף. מספר מילים לי על קדאיף - הכוונה לאותן אטריות דקיקות המופיעות בחלק גדול מהמנות המתוקות של המטבח המזרחי. אני למשל דווקא גדלתי על הקדאיף של קונדיטוריית 'לונדון' המיתולוגית. זה של 'דגים 206' לא נופל ממנו. אטריות קדאיף שזופות על קרם מסקרפונה עשיר. ובכן, היה לי טוב. לכן, חברים, כאשר ארגיש טוב יותר, אבוא לדגום את ארוחת הטעימות שלהם. ועכשיו, לשבוע נוסף של נסיון להיגמל מפחמימות.

קדאיף

ירוק בצפון

באותו סוף שבוע, לאחר שהתאוששתי ממסעדת הדגים, היינו בצפון הירוק. כאשר אני אומר "ירוק" אני לא בהכרח מתכוון לצמחיה ולנוף, אלא לכמות הירק אותה אכלנו במסעדה לבנונית בשם 'מסעדת הארזים'הנמצאת קרוב קרוב לשלומי (על כביש 899 משלומי לראש הנקרה ליד צומת חניתה. טל' 04-9875244). מעשה שהיה כך היה. התחלנו מזה שחיפשנו מסעדה רומנית בנהריה. מוצ"ש, היה סגור. סיפרו לנו על מסעדה רוסית בנהריה, היה סגור גם כן. סיפרנו לנו על בירה מרמת הגולן ונקניקיות המוגשות ממש בראש הנקרה, היה סגור גם כן. כנראה שמצפון להרצליה במוצ"ש לא ממש אוכלים.

כאשר כבר חשבנו ללכת לישון רעבים, ראינו את הארזים. האמת, דווקא אהבתי. פשוט וטעים. 3 צלחות גדושות ירוק עלו על שולחננו - הראשון סלט קצוץ עם קרוטונים, גרסא אשכנזית למדי של פאטוש, אבל טעים. השני, סלט גרגיר עם גרגרי רימון טריים ומרעננים, שפע לימון ושמן זית. הוסבר לנו שהגרגיר משמש כמעין ויאגרה עממית במגזר. אולי בגלל זה ואולי בגלל הטעם, הזמנתי עוד צלחת. דווקא סלט הזעתר יצר לי בעיה, שכן גרגרי הזעתר היבשים גורמים לתחושה המזכירה חול על הירק. אני - בתור ממש לא לבנוני - הייתי עובר לשימוש בזעתר טרי. אבל אם אתם נכנסים למסעדה זו, יש מילת קוד אחת שאתם צריכים להגיד: "באבא גנוש". כן רבותי, זה רק חציל עם טחינה, אבל כאן הוא היה טחון בבלנדר, קטיפתי ומדהים בטעמו. הייתי נוסע לשם שוב רק בשבילו. עלי הגפן החמצמצים היו טובים. הלבנה שרציתי לשדך להם אזלה. אפילו הקבב לעיקרית היה לא רע. חייבים לזכור לבקש שלא ישרפו אותו יותר מדי. קפה ובקלוואות. מחירים מצחיקים. מסעדה כזאת בתל אביב הייתי עובר לגור בה.

נ.ב

שבוע אחרי, לא תאמינו, ביקרתי שוב באותה מסעדה. כן, בזכות הבאבא גנוש. הפעם הגעתי ביום שישי בערב. אני חייב להוסיף שתי הסתגויות: ראשית, באופן טבעי היא רועשת יותר בשעות הערב. מאחורינו ישב שולחן של 30 איש, הגרים איפשהו בשרון לדבריהם. הם הרעישו כל כך שלא יכולתי לשמוע אפילו את עצמי נאנח בהנאה מהחצילים. שנית, כאשר אתם מגיעים בשעות לחץ חובה עליכם להתעקש שיחתכו לכם את סלט הירקות במקום. שלא יקרה לכם מה שקרה לי. אל תגידו שלא הזהרתי.

חזרנו לצימר. כמעט חורף. אין ברירה, צריך לבשל.

שוקיי ברווז ושעועית ברוטב שוקולד

לאחרונה נפל דבר בארצנו בנושא הברווזים. ישנם כאלה מצוינים. הם מגיעים שלמים או מפורקים לשוקיים (כאשר אומרים שוקיים בברווז מתכוונים לכרעיים, שזה השוק והירך ביחד. אל תדאגו, גם זה בקושי מנה לאכלן) ונקיים לחלוטין, מה שמהווה יתרון ענק בעופות.

מרכיבים (ל-6 סועדים):

6 שוקי ברווז

1 כוס שעועית אדומה יבשה מושרית למשך לילה

2 בצלים סגולים, גדולים קצוצים

2 בצלים גדולים קצוצים

6 שיני שום שלמות

מעט טימין

1/3 כוס שמן זית

בערך כוס של ציר עוף או בקר (הייתי מבקש מכם להכין ציר ברווז אבל גם ככה בטח תשימו קוביית מרק עוף)

50 גרם שוקולד מריר (כן, זו לא טעות דפוס)

1 כפית לפחות של רוטב צ'ילי חריף או רוטב אחר בעל חריפות דומה, אפילו מעט סחוג יתאים

2-3 עלי דפנה

1/2 כפית פלפל אנגלי טחון

קורט קינמון

מלח ופלפל שחור

2-3 כפות רסק עגבניות

1 כפית סוכר

אופן ההכנה:

1. נלהיט סיר כבד, נניח את שוקי הברווז עם העור כלפי מטה ונחכה בסבלנות. אין צורך להוסיף שמן, הברווז יגיר לבד כמויות שומן מכובדות.
2. לאחר כ-10 דקות בהן נחרוך את הברווז עד שהעור שלו יהפוך פריך, נוסיף שמן זית, בצל, שום וטימין.
3. לאחר מספר דקות נוסיף את השוקולד חתוך לקוביות, רסק עגבניות, ומיד אח"כ את כל שאר החומרים ואת הציר. הנוזלים אמורים לכסות את הפרודוקטים כמעט לגמרי. נוסיף את השעועית, נביא לרתיחה, ננמיך את האש, נכסה ונבשל כשעה וחצי. קחו בחשבון שייתכן ותאלצו להוסיף נוזלים שכן חלק מהם תשתה השעועית.
4. הרעיון במנה הזאת הוא שחוץ מהברווז שיוצא נימוח ופריך מבחוץ, השעועית תצא מתוקה וחריפה מעט. כמובן שאת הצבע המדהים שכל זה מקבל, רק צלחת ענקית של אורז לבן יבליט כמו שצריך.