שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    יוצאים מהקופסה: יינות חדשים ולא שגרתיים

    שלושה יקבים ישראליים הוציאו לאחרונה יינות חדשים ומיוחדים, כל אחד בדרכו שלו. שגיא קופר על היינות של סגל ושאטו גולן, ובכתבה הבאה על יינות החבית של סוסון ים

    סגל, סוסון ים ושאטו גולן הם שלושה יקבים שהוציאו לאחרונה יינות חדשים לשוק, כשכל אחד מהם מיוחד בדרכו שלו. לרוב מדובר בשימוש בזנים לא שגרתיים או בצורת ייצור לא שגרתית: אבי פלדשטיין ו"סגל", עם סדרת "רכסים" ובה יין מזן הארגמן, ועם ה"לא מסונן" החדש, בציר 2005. זאב דוניה מ"סוסון ים" עם ה"מונק" שלו, בציר 2006, על טהרת הפטיט סירה (במכירה ביקב בלבד, בימים אלה) ואורי חץ, "שאטו גולן" עם יינות מבציר 2006, שהמוצלח שבהם הפעם הוא הסירה. את סוסון ים אני שומר לכתבה הבאה בנושא יין, עם סקירה של יינות שלו בחבית.

     

    יד חופשית ולא מעט תעוזה

    אחד הדברים המיוחדים אצל אבי פלדשטיין, ויקב "סגל", הוא היכולת הטובה שלו לייצר בעת ובעונה אחת יינות mass market בנוסח ה"אדום של סגל", ויינות כמו אלה של סדרת רכסים וה-"לא מסונן" שלו. הנסיון של פלדשטיין - כיום מהייננים הוותיקים בארץ - הוא פנטסטי, במושגים של ייננות וכורמות בישראל. אני לא חושב שיש עוד יינן שעובד עכשיו ביקב גדול כלשהו, שיש לו ותק דומה לזה של פלדשטיין, ודבר זה, לצד יד חופשית ולא מעט תעוזה, מאפשר לו לעשות הכל: יינות שולחניים פשוטים וטובים, לצד יינות "מתקדמים", שתמיד יש בהם משהו ייחודי. אפשר לא להסכים איתו, או לא לאהוב את היין, אבל אי אפשר להשאר אדישים.

     

    נכון, הכמויות של היינות המיוחדים לא גדולות (הלא מסונן מיוצר בכ-10000 בקבוקים בלבד), אבל כמעט אף פעם לא מדובר בהם בעוד בלנד ש"סתם" עשוי היטב, או הושאר לנצח בחביות. תמיד יש בהם את אותו אקסטרא מייל, שעושה אותם מיוחדים באמת, ושווים את אותה כמות קטנה. מה גם שיינות סדרת רכסים, ביננו, כבר לא עשויים בכל-כך מעט אקזמפלרים.

     

    בסדרת רכסים, הסדרה הגבוהה של סגל (מתחתיה "מרום גליל"), הוציא השנה פלדשטיין שלושה יינות: קברנה סוביניון, מרלו וארגמן.

     

    רכסים דישון קברנה סוביניון 2005 - יין בעל הרבה פרי סגול, כהה, נעים מאוד. בפה אפשר למצוא בו בנקל פלפל שחור, שזיפים וטאנינים מאוד חזקים, והיין הוא בעל גוף, לכל הדעות. הסיומת ארוכה ויחסית חומצית, וההתרשמות הכללית שלי היתה שמדובר ביין לדרך ארוכה למדי.

     

    רכסים מרלו דובב 2004 - יותר עוצמתי מהקברנה – לא משהו חריג בנוף הישראלי. בבציר 2003 היה היין ירקרק- משהו, ותכונה זאת שלו כמעט ונעלמה ולא קיימת ביין מבציר 2004: הפרי עדין, עם טאנינים טובים, והתחושה היא של יין אלגנטי, בעל מבנה מצוין, חלק ועדין שנמצא עדיין - ארבע, כמעט חמש, שנים אחרי הייצור שלו - בחיתוליו. כמו תמיד, גם אחרי העלאת המחיר הקלה של "סגל", היין הזה והקברנה מספקים תמורה מצוינת לכסף (הם נמכרים סביב 100 שקלים).

     

    רכסים ארגמן 2006 - הכוכב האמיתי, מבחינת העניין, אבל לאו דווקא מבחינה היין, של השקת "רכסים" האחרונה. ארגמן הוא זן מיוחד, הכלאה ישראלית של שני זני ענבים, שמטרתה היתה ליצור זן ענבים בעל צבע עוצמתי. למה זה היה טוב? פיתוח הזן נעשה בשנים שבהן כרמי הקריניאן שלטו בארץ. כמויות הענבים ש"דרשו" מהכרמים האלה ומכרמים אחרים היו כל כך גדולות, עד שהענבים מלאו מים ואיבדו את הצבע שלהם. כדי להתגבר על חיוורון היינות (ובמידה מסוימת גם העדר כל דבר אחר), נעשו מספר נסיונות הכלאה, עד שבסופו של דבר התקבל זן, שנקרא בישראל "ארגמן".

     

    פלדשטיין ניסה לייצר כאן – בהצלחה מסוימת, אני חייב לומר – יין זני, ישראלי, מזן שלרוב הוא משתמש בו ליינות המאסה שלו, ל"אדום רגיל", למשל. הוא אומר שלמרות שיש משהו בגנים של כל זן, שקובע את היעוד שלו, הרי שבטיפול נכון, אפשר לנסות לפחות ולהוציא ממנו משהו אחר. ארגמן זה לא קברנה סוביניון, מרלו או אפילו קריניאן. מה שכן, אני לא חושב שלמישהו בארץ יש מספיק נסיון עם הזן כדי לקבוע מה כדאי לנסות לעשות ממנו, ואיך. אם כבר יש מישהו כזה, זה בוודאי פלדשטיין.

     

    טעמתי יין מהזן הזה בעת ביקור ביקב לפני מספר שנים (בינואר 2005). זה לא היה בציר 2006, בציר חם יחסית, אלא יין מבציר 2003, אולי 2004. ההתרשמות שלי אז של יין יחסית קל, לא מאוד טאני, אבל עתיר צבע. הושבעתי אז לא לגלות, ולדעתי זאת הפעם הראשונה שאני מזכיר את העניין.

     

    הארגמן 2006, סדרת רכסים, מגיע מכרם דובב, מהמקום הכי צפוני והכי קשה. הצבע, כצפוי, מאוד אינטנסיבי. היין עצמו, באף, פרחוני ונעים מאוד, למרות שאינו מורכב. בפה, ממשיך את אותו הקו: יין נעים, מאוד קל וחלק, עם טאנינים רכים יותר וקצת מתיקות פרי. הרכסים ארגמן, 2006, הוא יין לאוכל, ללא ספק: קל לשתות אותו ולהנות ממנו והוא לא ישתלט על מאכלי בשר קלים או מגוון שלם של גבינות עיזים צעירות. יכול להיות ששנה קרירה יותר תעשה טוב לזן, למרות שבקשה לשנה קרירה, באמצע חורף שחון וחמים היא קצת, איך לאמר, אוטופית.

     

    איך אני אוהב לומר "אמרתי לכם"?

    באותו ביקור של 2005 ביקב ב"חולדה" כתבתי גם על הסגל הלא מסונן, בציר 2001, שיהיה בזבוז לפתוח אותו. מאז המחיר עלה, והיום היין של בציר 2005 עומד על 195 שקלים, אבל היין מבציר 2001, זה שטעמתי לפני ארבע שנים, עדיין עומד, שריר וקיים. בהשקה של ה"לא מסונן", בציר 2005, יין הדגל של סגל, הגישו את בציר 2001 ממרתף היקב: אפשר היה להרגיש בנקל בארומות של עץ טוב, מבוגר אבל לא "ישן". אלה השתלבו מצוין בפרי שביין, שעדיין שומר על המבנה שלו והוא מהנה מאוד לשתיה. עוד שנתיים-שלוש והוא יקבל בוודאי את כל אותן ארומות קרקעית היער וכל השאר. שווה לשמור, לדעתי.

     

    ואיך הלא מסונן של 2005? קברנה סוביניון - 90%, מרלו (דובב) -  10%. גם חלק מהקברנה מדובב, אבל חלקו הגדול, 65% מדישון. מבחינה זו הוא מזכיר מאוד את הרכסים ק"ס 2005, בעיקר בגוני הפרי. באף: פרי סגול-שחור, באף, עם לא מעט עץ מודרני, כמו שאבי פלדשטיין אוהב. יש בו קסיס ודובדבנים, וגם אוכמניות. הפה עגול, טאני, עם חומציות טובה. הסיומת ארוכה ויש בה מרירות קלה, שמוסיפה ליין חן רב וקצת "קלילות". למרות ריבוי העץ (25 חודש ויותר), היין אלגנטי, וראוי לעמוד בשורה אחת עם יינות 2005 מצוינים אחרים. 195 שקלים לא הולכים ברגל, אבל היין ברמה של בורדו טוב. מודרני - אבל טוב. לא פחות.

     

    שאטו גולן

    סירה 2006 מורכב מ-89% סירה, 8% גרנאש ו3% פטיט סירה שנבצרו ידנית בכרם שאטו גולן. הענבים עברו תהליך של תסיסה ספונטנית והיין התישן במשך שנה בטרם עורבב ובוקבק. 14.7% אלכוהול. זהו סירה "קר", בשרני, עם מעט דובדבנים שחורים וקצת ירקרקות נעימה של אקליפטוס. הסירה נותן פלפל שחור, ולאחר זמן בכוס מתקבלות גם ארומות של מוקה. זהו יין עגול ורך, עם מעט חמיצות וסיומת בינונית-ארוכה ומתובלת. טאנינים טובים.

     

    עוד מוצלח יחסית היה המרלו 2006, שלו היה אף די "עבה" וכבד, סגור במקצת. אפשר היה להבחין בארומות מעושנות שנמשכו גם בטעימה; הוא מאוזן, טאני למדי ומעט ירקרק בסיומת. היינות האחרים של היקב – בציר 2006 – היו כולם חמים יותר, וקצת מתקתקים. שאטו גולן אליעד 2006 היה רחב ומעט מתחנף. לא מעט פרי בשל וקאסיס. הפה היה טאני, אבל גם כן – עגול ומתקתק. מחירי היינות נעים כולם סביב 135-150 שקלים לבקבוק.

     

    שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המחיר עלה. סגל לא מסונן
    מהוותיקים בארץ. אבי פלדשטיין
    צילום: שגיא קופר
    מומלצים