מחשבים את קיצנו לאחור

יש משהו מצחיק בלקבל מארז מושקע ויפה של סרט, שנעשה בהשקעה של מיליוני דולרים והכניס פי שניים, מבית תאגיד שמנמן כמו פיקסאר-דיסני, ולגלות בפנים מכתב נוקב כנגד תרבות הצריכה, שנראה כמניפסט שנכתב על ידי קומוניסטיים-אנרכיסטיים.

אפשר לטעון ש"וול-E" הוא סיפור אהבה אל-אנושי המתרחש במאה הבאה ושנרקם, בלי מילים כמעט, בין רובוט חלוד מקסים ובודד – הכלאה בין אי.טי לאיש הפח של "הקוסם מארץ עוץ" – לבין "EVE", רובוטית עתידנית שנשלחה לחפש סימני חיים על האדמה, בעוד כדור הארץ ההרוס משמש רק רקע ומסגרת. אלא ששימת הלב הרבה לתיאור המקום, הדקדקנות המרהיבה בפרטים העצובים ובכל בורג נטוש וחלוד וההשקעה במראה הפנורמי עוצר הנשימה של החורבן, חושפים את הכוונה הגדולה שעמדה מאחורי התסריטאים והמאיירים.

וול-E ו-EVE. סיפור אהבה אל-אנושי או מניפסט אנטי צרכני?

עיקר החתרנות של יוצרי הסרט מתבטאת בחיבה למכונות ותיאורן לפרטי פרטיהן, כעצמים שונים לחלוטין זה מזה (מלבד רובוטי המשטרה, כמובן) ובעלי אופי משל עצמם. את זה אי אפשר לומר על בני האנוש המתוארים בסרט כחבורה אחידה של שמנים עצלנים, לבושים באחידות ומתנהלים בסרט נע. המסר ברור: כל אלה שאנחנו מחשיבים כעבדים שלנו הם עולם ומלואו, בעוד המעמד השולט, המערבי, התאגידי והשבע, הוא חסר זהות.

הסרט "וול-E" נע בין שני קווי עלילה: הפרטית, בה מוצא וול-E (אותו הפכו היוצרים לדמות מעוררת חמלה וצחוק) סוף סוף חברה שהיא לא ג'וק, והגלובלית, בה בני האנוש ניצלים מגורל של שיוט חסר תכלית בחלל החיצון על גבי ספינת חלל מפוארת אך מחניקה ומנוונת, בהמתנה להודעה שתבשר להם שניתן לחזור וליישב את כדור הארץ. אלא שהפער בין שתי העלילות עצום ובאמצע הסרט, כשהפוקוס עובר מהעלילה הפרטית החוצה, מאבד הסרט את האמינות שלו.  

המין האנושי יצא בזול

בין התוספות המיוחדות המצורפות לדי.וי.די יש סצינה שנחתכה בעריכה, בה מגלה במאי הסרט, אנדרו סטנטון, כי המחשבה המקורית היתה לצייר את בני האנוש כ"גושים ג'לטיניים עם דיבור לא מובן", אך מאחר שאלה לא הצליחו ליצור הזדהות בקרב הצופים, הפכו אותם למעין תינוקות מגודלים. כך שבתוצאה הסופית, המין האנושי עוד יצא בזול.

וול-E מטפס על האקסיום. ספינת חלל מפוארת אך מנוונת

עוד דבר שניתן למצוא במארז, שמושקע מאוד ברמת האריזה שלו, הוא מקבץ סרטוני תדמית בדיוניים של התאגיד "BnL". אלה עשויים באופן שישעשע כל מי שנאלץ אי פעם לצפות בסרטוני תדמית מנופחים ותדריכי מנהלים של תאגידים. קריין הסרטונים הוא פרד ווילארד, השחקן שגילם בסרט את נשיא BnL, דמות האנוש היחידה שמופיעה שם.

עוד מצורפים: סרטון עם המפרט הטכני של החללית "אקסיום", סרטון הכנה לקברניט הספינה המתחיל וסקירה של צי הרובוטים העצום העומד לרשות אורחי הספינה. אבל התוספת הטובה ביותר היא הסרט הקצר "פרסטו", שהוקרן לפני "וול-E" בקולנועים ומספר על קוסם משנות העשרים והארנב הממולח שלו, שמתעלל בו משום שהוא לא מוכן לתת לו את הגזר שלו.