שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא כובשים. כופרים
    "רבותי, אל תשלו את עצמכם. בעזה אין סכסוך גבולות בינינו לבין שכנינו. בטח לא 'מלחמת מיעוט לעצמאות'". מערכת הביטחון פרסמה התראה ממוקדת לפגיעה בבתי כנסת, וטלי פרקש בטוחה: זה לא מקרי, מדובר בעימות דתי

    אולם מלא אנשים לומדים או מתפללים. רגע לאחר מכן, עם דריכת רובה או לחיצה על מתג הפצצה, מתחלפים מלמולי התפילה בזעקות שבר ודם. חלום הבלהות הזה עבר עלינו לפני פחות משנה. עכשיו החמאס רוצה "שידור חוזר".

     

    בימים האחרונים פירסם שירות הביטחון הכללי אזהרה לפיה הישיבות, "יושבות" על כוונת החמאס. שוב מדברים על התראות ממוקדות "למנשקי פרוכות" "ומחבקי גמרות". קציני משטרת ירושלים שבאו לבחון את המטרות החדשות מקרוב, דיברו על כשלי אבטחה חמורים. וברוב מקומות התפילה "שוד ושבר", אין בכלל מאבטח בכניסה. אף אחד לא ממשש את נרתיקי התפילין של המתפללים, טרום שחרית. וכל הרוצה להיכנס אל "הקודש פנימה" לא נדרש להציג תעודת זהות, או לחלופין להצהיר על מטרת ביקורו במקום. פלא שהבכירים מודאגים?

     

    "היעד המחודש" של החמאס אינו מקרי. כשמנסים קצת לגרד מתחת לפני השטח, לתהות על מניעי הטרוריסטים לבחור דווקא במטרה דתית, מקבלים את ההסבר הבא: זהו ניסיון לנקום בהרס המסגדים בעזה. "החצר האחורית" לירי טילי גראד וקאסם. לדעתי האישית, זוהי פרשנות פשטנית. המוטיבציה לפגוע בקודשי ישראל היא בעלת שורשים עמוקים הרבה יותר.

     

    ההריסה המכוונת והשיטתית של בתי הכנסת שנותרו בגוש קטיף. החילול והזוהמה בקבר יוסף בשכם, רגע אחרי נסיגת הכוחות משם, הם לא תוצאה מקרית של אספסוף זועם.

     

    האסטרטגיה הדתית

    לא לחינם בחרו המחבלים לירות דווקא מהמסגדים. הם ידעו היטב כי צה"ל ישיב באש משלו לעבר מקורות הירי, וכך תיווצר עבורם התפאורה המושלמת "לתמונות החורבן" המופצות ברחבי העולם. זו מטרה המכוונת רחוק הרבה יותר מטילי גראד על אזור המרכז. כי מסגדים מופצצים עוזרים יופי לליבוי רגשות מוסלמיים גלובאליים. הם תמריץ שימושי להפגנות ראווה בהם סמלי דת יהודיים עולים באש, כמו בימים "העליזים" של פעם .

     

    גם השימוש באוכלוסיה אזרחית כבמגן אנושי אינו ציני או נעדר רגשות. הוא אסטרטגיה דתית מכוונת היטב של ג'יהאדיז'ים גובר. כזה שעדיין זוכה אצלנו להכחשה במסווה של "קונפליקט מקומי" בין כובש ונכבש. אולי כי המציאות המצטיירת היא קשה ומעל הכול, חסרת מוצא. הגזירה שעל חרבנו נחיה בארץ הזו, כי אנו חפצי חיים והם, דתם מוות.

     

    רבותי, זהו אינו עוד סכסוך גבולות בינינו לבין שכנינו. בטח לא "מלחמת מיעוט לעצמאות" כפי שמוצג בCNN. זו מערכה דתית לכל דבר ועניין, ג'יהאד על פי הספר. מלחמת קודש מוסלמית נגד הכופרים היהודים וכל הקורבנות העזתים שבאמצע הם בסך הכול שאהידים בדרך לגן העדן. וכל המרבה למות הרי זה משובח.

     

    לא פעם, אני חושבת בחלחלה על אללה הנורא ואיום שהם סוגדים אליו. בורא-ממית של דם, אש ותמרות עשן. זה המשגשג בהרס ובהרג, וכל מטרתו הכחדת בני אנוש, רק כי אינם מאמינים "בנביא הנכון".. ילדים שמרגע בו יצאו מרחם אימם יודעים כי ייעודם עלי אדמות הוא מוות. ובדרך לקחת איתם כמה שיותר "נשמות כופרים", לא כובשים, בסוג של מנחת דם מזוויעה לזה שלמעלה.

     

    לכן, אך טבעי, כמה שצימאון

    רצח כזה יכול להיות טבעי, שפגיעה דתית היא הדובדבן שבקצפת. האויב האמיתי אליו מכוונים חיצי המלחמה בדרום, זו דתנו שלנו. "יעדים חילונים", אסטרטגים ככל שהיו, אינם הכתובת המדויקת. משום שהם סמל שלטוני, לא אמוני.

     

    לצערי קרוב היום בו לא רק הכותל יזכה למערך אבטחה שלא מבייש את "פורט נוקס". גם בתי כנסת וישיבות בלב מדינת ישראל, בהם משגשגת דתו של העם היהודי, יהיו מבוצרים ומסוגרים. הכניסה ספונטאנית לתפילה ועיון "כעם חופשי בארצו" תעלם כלא הייתה. ולנו לא נותר אלה להמשיך ולקונן את פסוק ק"כ בתהילים: " ...אוֹיָה-לִי, כִּי-גַרְתִּי מֶשֶׁךְ; שָׁכַנְתִּי, עִם- אָהֳלֵי קֵדָר. רַבַּת, שָׁכְנָה-לָּהּ נַפְשִׁי- ִם, שׂוֹנֵא שָׁלוֹם. אֲנִי-שָׁלוֹם, וְכִי אֲדַבֵּר; הֵמָּה, לַמִּלְחָמָה."

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים