שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קרנבלים בברזיל: לא רק ריו
    הקרנבל הראשון נחגג בריו דה ז'נרו ה-1840, ועם השנים הפך לאחד האירועים המפורסמים בעולם. אבל לא רק שם חוגגים, אלא במדינה כולה, ובמגוון סגנונות מוזיקליים וריקודים

    "ואדיניו, בעלה הראשון של דונה פלור, מת בבוקר יום א' של הקרנבל, בשעה שריקד וקיפץ בתחפושת של באהיינית בקרב להקת חוגגים", כך פותח הסופר הברזילאי ז'ורז' אמאדו את ספרו "דונה פלור ושני בעליה".

     

    ואכן, בקרנבל השנתי של העיר סלבדור במדינת באהייה, שיתחיל השנה ב-21 בפברואר, מסתובבים גברים משופמים עם תחפושות נשיות גרוטסקיות, שדיים מוגזמים חפונים בחזיות ענק ואיפור כבד. הצנועים משתתפים בשמחה בעזרת מעט שפתון אדום, ריסים מושחרים ופיסת בד על החזה. הומואים עליזים וטרנסווסטיטים מנצלים את ההזדמנות, מתלבשים כיפהפיות זוהרות, מנענעים ישבן עטוי בבגד תחתון חושפני, מעכסים בקצב המוזיקה עם הבחורות ומתחילים עם הבחורים.


    מעכסים בקצב המוזיקה (צילום: רויטרס) 

     

    הקרנבל הוא זמן של כאוס, של אנרכיה, של שחרור ממוסכמות ומשגרת חיים משעממת עד קשה. רגע לפני שהשנה האירופית מסתיימת בתוך חורף קשה ואפל, נותנים להמונים להשתחרר מן הלחצים והמתחים, לשחרר קיטור ולהפיג לחצים חברתיים. כן, עד כדי כך. בעבר התחפשו האצילים לעבדים, השפחות למלכות, עד היום נותנות הערים ברזילאיות את מפתח העיר ל"מלך השוטים", ולאחר מכן הסדר שב אל כנו, האנרכיה נעלמת, והחיים שבים למסלולם הרגיל, המייגע, צובר הלחצים והקשיים עד לשחרור בשנה הבאה.

     

    במקום להתנגד, הכנסייה זיהתה את היתרונות, אימצה את התהליך החברתי עתיק היומין הזה, ואף ניכסה לעצמה את סממני הקרנבל. המילה "קרנבל" עצמה היא ככל הנראה שיבוש של משפט לטיני שמשמעותו "הרחיקו את הבשר". אכול ושתה, שמח ורקוד, וביום האחרון של הקרנבל, יום רביעי של אפר, עוטים שק ואפר ונכנסים לאבל של ארבעים יום על מותו של ישו, עד חגיגות הפסחא ותחייתו של המושיע.

     

    הקרנבל הברזילאי צמח ממנהג אירופאי שנחוג גם בפורטוגל, ארץ האם הקולוניאלית של ברזיל, שנקרא חגיגות האנטרודו. החוגגים היו משליכים כדורי נייר או שעווה מלאים במים ריחניים אחד על השני. בברזיל נוצק לתוך החגיגה האירופאית המקצב האפריקני, התערבבו הבולרו ותופי הג'ונגל, התלבושות הנאות ונענועי הגוף הפראיים, הגיטרות וכלי ההקשה ונוצרו חגיגות הקרנבל בעלות האופי העליז, הקצבי, עם פורקן החושים האולטימטיבי של ברזיל.

     

    הקרנבל הראשון נחגג בריו דה ז'נרו בשנת 1840 כנשף מסיכות המוני. עשר שנים לאחר מכן צירפו לחגיגות במות נעות, וקבוצות גדולות של אנשים החלו להתחפש בתלבושות זהות או בעלות נושא משותף. התהלוכה הראשונה היתה קבוצה של גברים ונשים שהתחפשו לרועים הצועדים לבית לחם בחג המולד, ובזה נתנו את האות לתהלוכות החוגגים של היום.


    הקרנבל הוא זמן של כאוס ושחרור לחצים (צילום: רויטרס)

     

    לכל איזור הקרנבל שלו

    ארבעה ימים חוגגים את הקרנבל ברחבי ברזיל - ברחובות הערים, במועדונים, ועל חוף הים. מכיוון שברזיל היא ארץ גדולה, בחבלי הארץ השונים התפתחו מגוון תרבויות, סגנונות מוזיקה שונים ואופי מקומי, כך שלמעשה כל אזור חוגג את הקרנבל הברזילאי בצורה קצת אחרת.

     

    האירועים המפורסמים מתרחשים בשלושה יעדים מרכזיים: בתי הספר לסמבה מתחרים זה בזה בריו דה ז'נרו, להקות כלי הנשיפה מנגנות באולינדה, והטריו אלקטריקו עושים רעש בסלבדור.

     

    אולם לא משנה איפה חגגתם בדיוק, ב"יום רביעי של אפר" מסתיים הכל. בשעות הבוקר המוקדמות עוברות מיכליות ענק ושוטפות עם זרנוקים של מים את הרחובות, מצחצחות ומבריקות ומפנות את הכאוס עד לחגיגות הבאות. האבל על מותו של ישו מוכרז, ואולי זה האבל על סיומו של החג המשכר, הקרנבל.

     

    הסמבה של ריו דה ז'נרו

    בתי הספר לסמבה הראשונים קמו בשנת 1928 בריו דה ז'נרו בשכונות העוני, הפאבלות, שתושביהם היו שחורים ובני תערובת מולאטים שרצו לעשות מוזיקה ולצעוד בתהלוכות בזמן הקרנבל. במועדונים השכונתיים האלו לימדו את תושבי השכונה לרקוד ולנגן סמבה. בשנת 1935 אימצה הממשלה באופן רשמי את מצעד הקרנבל, ולמעשה יצא הקרנבל מן התחרויות השכונתיות אל לב העיר, נקבעו לו חוקים וכללים שצריך לעמוד בהם, והוא הפך להיות אירוע ענק.

     

    בעשורים האחרונים תהלוכת בתי הספר לסמבה בקרנבל של ריו דה ז'נרו הפכה לאטרקציית הקרנבל הגדולה והיוקרתית ביותר בברזיל ובעולם כולו. כל בית

    ספר לסמבה בוחר מבעוד מועד נושא לתהלוכה, שאמור להיות לו קשר ברזילאי רחב, נושא היסטורי או פטריוטי, מאינדיאנים וג'ונגל, אפריקאים, קבוצות כדורגל, אישיות מסויימת וכן הלאה אין סוף לאפשרויות. בבתי הספר הגדולים צועדים אלפי משתתפים, רקדנים ונגני כלי הקשה. לכל בית ספר יש שיר שמושר ומנוגן במקצב סמבה אנרדו (Samba Enredo), סגנון מהיר וקצבי מאוד המבוסס בעיקר על המתופפים וכל כלי ההקשה, אך יש בו גם כלים נוספים, כלי נשיפה, גיטרות ואפילו כינורות. בכל שנה כל בית ספר לסמבה יוצא עם שיר חדש.

     

    התהלוכה של כל בית ספר צועדת במשך שעה וחצי וצריכה לעמוד בכללים הקבועים והנוקשים למדי. הרקדנים החשובים ביותר בכל בית ספר הם נושאת הדגל ובן זוגה המחוללים בווירטואוזיות עם הדגלים בידיהם, והזמר הראשי שעומד על במת הסאונד הנגררת ושר את השיר של בית הספר במשך 90 דקות רצופות. התהלוכה מחולקת לקבוצות של מחוללים בתחפושות אחידות המופרדות בעזרת במות נעות ענקיות המקושטות ומעוטרות לגובה רב על ידי מיטב המעצבים.

     

    ראוי לציין בכל תהלוכת בית ספר את קבוצת הבאהייניות, קבוצת הנשים האפריקניות הלובשות שמלות קפלים רחבות, בדרך כלל לבנות, ואת קבוצת המתופפים המונה עשרות ואף מאות נגני כלי הקשה הקובעים את קצב הצעידה של בית הספר. השירים מופצים חודשים מספר לפני הקרנבל כדי שכולם יידעו את השירים בעל פה.


    לכל קבוצה יש נושא מרכזי ושיר מיוחד (צילום: אי פי) 

     

    הטריו אלקטריקו של סלבדור

    בסלבדור, בירת מדינת באהייה, היו פעם נגני הקרנבל צועדים ברחובות, מכים בכלי הקשה, פורטים בכלי מיתר, נושפים בכלי נשיפה ומרקידים את העם. האגדה המקומית מספרת כי יום אחד, לאחר שניסה לנגן על חוט חשמל, המציא באהייני חכם את הגיטרה החשמלית, והווליום עלה פלאים לרמות חזקות וגבוהות.

     

    בשנות החמישים הגדילו לעשות שני מוזיקאים צעירים, דודו ואוסמר, וניגנו בגיטרות חשמליות מעל גגה של מכונית מסוג פורד - ולא ידעו כי המציאו דרך חדשה לחגוג את הקרנבל.

     

    כך באו לעולם הטריו אלקטריקו - להקות קצב מחושמלות המנגנות מעל גבי משאיות ענק צבעוניות, שכל דפנותיהן רמקולים עצומים וקרביהן מערכות הגברה. בקרנבל השנתי של סלבדור נוסעות עשרות משאיות מוזיקה שכאלו ברחבי העיר ועליהן מיטב הלהקות והמוזיקאים הברזילאים, שרים את להיטי הקרנבל ומסביבם מאות אלפי חוגגים. אולם לעתים עדיין מגיחות מן הסמטאות להקות התופים האפריקניות המסורתיות המנגנות בסגנון האפרו-ברזילאי, וצועדות בתהלוכות ברחבי העיר העתיקה בקצב התופים.


    רוקדים לצלילי המוזיקה שמפיקה משאית הטריו אלקטריק שברקע (צילום: GettyImages Imagebank) 

     

    רוקדים פרבו ברסיפה ואולינדה

    במדינת פרנמבוקו (Pernambuco) שבצפון ברזיל יש מוזיקה אחרת. מי היה מאמין, אבל ברחובות צועדות להקות כלי נשיפה גדולות ו"מרתיחות" את האווירה הקרנבלית. המילה הפורטוגזית "פרבר", שפירושה לרתוח, השאילה את שמה לריקוד הפרבו (Frevo). הריקוד, שכולל תנועות רגליים זריזות בקצב מארש מהיר, הופיע לראשונה בתחילת המאה העשרים וחוגג השנה מאה שנים.

     

    החגיגות ברסיפה (Recife), בירת המדינה, ובאולינדה (Olinda), העיירה הקולוניאלית היפה, מאופיינות בלהקות כלי נשיפה גדולות הצועדות ברחובות. לצדן רוקדות חבורות של בחורות צעירות המחוללות כשבידן מטריות צבעוניות המתנופפות ומסתובבות בקצב המוזיקה. ויש תהלוכות של בובות ענק שפניהם של הנושאים אותן מציצים בערך מאזור מבושי הבובות.

     

    רונן רז הוא מדריך טיולים ומנכ"ל אקו טיולי שטח

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים