האם יכולים כלבים וחתולים לחיות יחד?

גידול כלבים וחתולים תחת קורת גג משותפת היא תופעה חדשה יחסית שלא נצפתה עד לשנים האחרונות ככל הנראה בשל ההשקפה הרווחת כי חתולים וכלבים מתקשים לחיות זה לצד זה בשל "אופיים השונה" ומשום שאין להם יכולת מולדת ליצור תקשורת ההדדית. כתוצאה מכך, אנשים המעוניינים לאמץ את שני המינים יחדיו מודאגים פעמים רבות מיכולתם להסתדר ביניהם.

הבנה טובה יותר של הגורמים התורמים להיווצרות היחסים בין כלבים וחתולים עשויה לשפר את רווחת חייהם ולהביא לעלייה במספר בעלי החיים המאומצים מידי שנה ממקלטים, ולהפחית את מספר בעלי החיים הנידונים להמתה.

• לקריאת המחקר המלא - לחצו כאן
• לעוד מחקרים של "חיות וחברה" - לחצו כאן
  

תקשורת בכלבים וחתולים

הן כלבים והן חתולים משתייכים לסדרת הטורפים, ובכך ניכרים הם באגרסיביות ויכולת ציד יעילה, ואולם, שני מינים אלו נבדלים עד מאד בהתנהגותם החברתית. בשונה מכלבים ואבות אבותיהם הזאבים, הנחשבים ללחיות חברתיות החיות וצדות את טרפן כלהקה, חתולים משתייכים למשפחה שונה בה רוב חבריה נחשבים ליצורים סוליטרים הצדים את טרפם באופן עצמאי.

הן כלבים והן חתולים מתקשרים עם בני מינם בעזרת סימנים ויזואליים, ריחות וערוצי שמע, וכן באמצעות מגע, ולשניהם יכולת למידה טובה באמצעות התבוננות. מבחינה ויזואלית הם עושים שימוש בשפת גוף המשקפת דומיננטיות, תוקפנות, פחד ועוד, והיא כוללת לרוב תנועות המדגישות איברים מסוימים בגוף.

חברי להקה (צילום: ברוך פיגנבאום)

שפת הגוף בה משתמשים שני המינים הנה לרוב "אוניברסלית", כלומר משמעותה בקרב רוב היונקים דומה ומובנת. אך שפת הגוף בכלבים וחתולים כוללת גם מגוון סימנים ויזואליים הנחשבים ייחודיים לבני מינם. לפיכך, בבואנו לבחון את ביטויין של שפות גוף בבעלי חיים ממשפחות שונות, כמו הכלב והחתול, יש לזכור כי שפת הגוף הרווחת במשפחה אחת עשויה לקבל משמעות שונה באחרת.

ניתן להצביע על שני מקורות לשונות בשפת הגוף בין שני בעלי החיים הללו. האחד תלוי באורח החיים, שכן הם התפתחו בסביבה שונה ובמסגרות שונות. האחת היא מסגרת חברתית של להקה בה שפת הגוף היא חלק מהתנהגות טקסית הכרחית לשמירה על שרידות (כמו במהלך הציד או חלוקת שלל הציד). המסגרת השנייה היא מסגרת יחידאית בה לפרט אין כמעט תלות בפרטים אחרים. החתול צד לבדו, וטרפו קטן יחסית כך- שאינו מסתייע כלל בפרטים נוספים.

שניים יחד תחת קורת גג משותפת?

החוקרת ביור (Beaver 1992) טענה כי "תקשורת בין מינים שונים של בעלי חיים, כמו כלבים וחתולים, נחשבת לבעייתית, הואיל והיא מערבת פרטים שאינם בעלי יכולת מולדת להבין את התקשורת האחד של השני". רבים מקבלים טענה זו וסבורים כי כלבים וחתולים לא יכולים לחיות יחד בשל "אופיים השונה".

טורפים יחידאים (צילום: ברוך פיגנבאום)

מציאות זו הביאה אותנו לנסות ולאפיין במחקר ראשוני מסוגו את סוג התקשורת המתקיימת ביניהם. האם קיימת הבנה הדדית של שפת הגוף בין שני המינים ואילו גורמים עשויים להשפיע על טיב היחסים בין הכלבים והחתולים.

המחקר בוצע על ידי ניתוח 170 שאלוני סקר שמילאו בעלי כלבים וחתולים ו-45 תצפיות. לצורך הניתוח הוגדרו שלושה סוגי יחסים אפשריים: חברות, תוקפנות ואדישות.

מניתוח הממצאים עולה שמרבית הכלבים והחתולים (66 אחוז) החיים תחת קורת גג משותפת מקיימים יחסים הדדיים של חברות, כאשר שני בעלי החיים מפגינים יחסי חברות הדדים במידה שווה, ואילו תוקפנות נצפית רק באחוז נמוך מאד מכלל בעלי החיים (9-8 אחוזים).

מהם הגורמים נשונים העשויים להשפיע על טיב היחסים בין המינים? התברר שהגורמים הם גיל המפגש, סדר האימוץ, מין (זוויג) בעלי החיים וההשפעה של עיקור או סירוס בעלי החיים.

גיל ההיכרות

מקובל בספרות שתקופת החיברות (סוציאליזציה) הקריטית ללמידת מיומנויות חברתיות, חלה אצל כלבים וחתולים בין השבוע השלישי לתשיעי לחייהם. בדקנו האם למפגש בין כלבים וחתולים בתקופה זו יש השלכות על טיב היחסים ביניהם.

נמצא שבכלבים שגילם בעת המפגש קטן משנה, שכיחות יחסי החברות ביניהם ובין חתולים גבוהה יותר, בעוד שכיחות יחסי התוקפנות והאדישות נמוכה יותר.

סדר האימוץ

התנהגות טריטוריאלית מוגדרת כהתנהגות תוקפנית המאפשרת לפרט לשלוט בטריטוריה, וזאת, תוך מניעת כניסתם של פרטים נוספים לאזור. התנהגות טריטוריאלית שכיחה בכלבים וחתולים ומהווה לעיתים בעיית התנהגות.

מאחר והכנסת כלב או חתול לבית בו נמצא בעל חיים מהמין השני, עשויה להיתפס כפלישה לטריטוריה שלו, נבדקה השאלה האם לסדר האימוץ יש השפעה על טיב היחסים ביניהם.

חברים טובים (צילום: ברוך פיגנבאום)

נמצא שאחוז הכלבים שהפגינו חברות גבוה יותר בבתים שבהם החתול אומץ ראשון, בהשוואה לבתים שבהם הכלב אומץ ראשון (75 אחוז לעומת 59 אחוז). מנגד, אחוז האדישות בכלבים אלו נמוך כמעט בחצי. לא נמצא קשר בין סדר האימוץ לבין סוג היחסים שחתולים מפגינים כלפי כלבים.

האם המין משפיע?

מקובל כי במרבית היונקים, זכרים תוקפניים יותר מנקבות. בספרות המקצועית מקובל שלסירוס השפעה על התנהגות של זכרים ונקבות ולגבי מגוון מינים של בעלי חיים לסירוס השפעה שונה.

בדקנו האם למין (זוויג) של הכלבים והחתולים או לסירוסם השפעה על יחסיהם ההדדיים. נמצא שחתולות הפגינו רמה גבוהה יותר של תוקפנות ואדישות בהשוואה לחתולים (12 אחוז ו-28 אחוז לעומת 4 אחוז ו-24 אחוז בהתאמה) ורמה נמוכה יותר של חברות (60% לעומת 72% בהתאמה) כלפי כלבים החיים עימם.

האם סירוס ועיקור משפיעים?

נמצא שכלבים תמימים (לא מסורסים) הפגינו יותר מופעי יוזמה מכלבים מסורסים, וחתולות מעוקרות הראו רמות פחד גבוהות יותר לעומת חתולות תמימות. לא נמצא שוני בין הזוויגים או בין בעלי חיים תמימים ומסורסים בהתנהגויות הנוספות שנבדקו.

האם הם מתקשרים?

בחלקו האחרון של המחקר בדקנו האם קיימת הבנה הדדית של שפת הגוף בין כלבים וחתולים החיים תחת קורת גג משותפת. ברוב המצבים, כלבים וחתולים משתמשים בשפת גוף אוניברסאלית שמשמעותה ביונקים רבים דומה ומובנת (לדוגמא: מבט ישיר המעיד על דומיננטיות).

יחד עם זאת, קיימים מקרים ששפת הגוף יכולה לקבל משמעות הפוכה על ידי הכלב או החתול. לדוגמא, ניתן לבחון את מופע "הושטת כף קדמית", שבכלבים מתפרש כחברותיות או כניעה ואילו בחתולים מתפרש כתוקפנות.

לצורך בחינת הבנת שפת הגוף המתקיימת בין כלבים וחתולים, נבדקו תגובותיו של כל מין להצגת כל אחת ממופעי שפות הגוף שמשמעותם הפוכה. מהתוצאות עולה כי רוב מופעי שפת הגוף בעלת המשמעות ההפוכה, שהוצגו על ידי המין השני, נקראו בצורה נכונה על ידי הכלבים והחתולים (75 אחוז מהמופעים ו-80 אחוז בהתאמה).

עוד נמצא שהיכולת להבין את שפת הגוף קיימת בכלבים וחתולים במידה שווה וקיים קשר ישיר בין הבנת שפת הגוף ההדדית לגיל המפגש הראשון בין שני המינים. נראה שככל שגיל המפגש בין כלבים וחתולים קרוב לגיל הסוציאליזציה (חצי שנה ופחות מכך), כך הבנת שפת הגוף ההפוכה טובה יותר.

המטרה: דו-קיום

על פי תוצאות המחקר נראה שברוב הבתים בהם כלבים וחתולים חיים יחדיו, מתקיימים ביניהם יחסים הדדיים חיוביים, ושני המינים מסוגלים להבין את שפת הגוף האחד של השני. לתקופת החיברות יש השפעה הן על יצירת הקשרים החברתיים בין כלבים וחתולים והן על יכולת קריאת שפת הגוף ההדדית.

למחקר זה השלכות יישומיות על רווחת הכלבים והחתולים החיים לצד האדם: בכדי להגדיל את הסיכוי ליחסים חיוביים בין בעלי החיים יש להפגישם בתקופת החיברות (עד חצי שנה בחתולים ועד שנה בכלבים) וכדאי לזכור שאם אימוץ בעלי החיים אינו מתבצע בו זמנית רצוי לאמץ קודם את החתול ורק לאחר מכן את הכלב.

יחד עם גורמים נוספים העשויים להשפיע (גודל, גזע ועוד) ניתן לשפר את רווחת חייהם של כלבים וחתולים החיים תחת קורת גג משותפת, ולהביא לעלייה במספר בעלי החיים המאומצים מידי שנה ממקלטים ובכך להפחית את מספר בעלי החיים הנידונים להמתה.

• "היבטים התנהגותיים ביחסים שבין כלבים (Canis familiaris) וחתולים (Felis catus L) החיים תחת קורת גג משותפת", מאת נטע-לי פוירשטיין ופרופ' יוסף טרקל. המאמר המלא התפרסם בכתב העת החדש של "חיות וחברה" (גיליון 37, קיץ, 2008)