נכנסה לבי"ח עם כאבים בצוואר - יצאה משותקת
התובעת, שחשה כאבים בצווארה, הגיעה לביה"ח רמב"ם, שם בחרו לטפל בה בשיטת טיפול המוטלת בספק. התוצאה: האישה סובלת כיום משיתוק ברגל, חוסר תחושה מוחלט ביד, חוסר יכולת לשלוט על סוגרים וחוסר יכולת ליהנות מיחסי מין
מכתב התביעה שהוגש באמצעות עו"ד אסף פוזנר ממשרד כהן-וילצ'יק-קמחי ושות' עולה כי האישה פנתה לבדיקות במרץ 2006 לאחר שחשה כאבים בצוואר ואובחנה אצלה פגיעה באחת מחוליות עמוד השדרה. האישה אושפזה ברמב"ם בחיפה ונאמר לה שתטופל על ידי הזרקת אלכוהול לחולייה.
לטענת התובעת, לאחר ששאלה את המנתח לגבי הטיפול, נאמר לה כי מדובר בטיפול פשוט שלאחריו תשוחרר האישה תוך 3-4 ימים, אך לא צוינו סיכונים מיוחדים או אפשרויות טיפול אחרות.
שעה וחצי לאחר הניתוח החלה ההסתבכות
כחודש וחצי לאחר מכן ביצע ד"ר שמעון מימון את הניתוח וסבר שהניתוח עבר כשורה. אולם לטענת התובעת, כשעה וחצי לאחר מכן היא התעוררה כשהיא אינה חשה כלל את הצד השמאלי של גופה. לטענתה, רק לאחר שעתיים בהן
שכבה בחדר התאוששות היא הועברה לטיפול נמרץ וגם שם לא טופלה בהתחלה אלא רק לאחר שבע שעות, כאשר הרופא אף מבצע דקירות במחט בגופה על מנת לבדוק שאינה ממציאה את תלונותיה.
לדברי האישה, לאחר שעברה בדיקת MRI, אובחנה התדרדרות במצב החולייה המטופלת, שגרמה לנזק נוירו-כירורגי לצמיתות, כולל שיתוק ברגליה ובידיה. האישה טוענת כי לאחר הטיפולים היא סבלה משיתוק בארבעת הגפיים, כאשר לדבריה היא אף הגיעה למצב שהיא מסוגלת ללכת למרחקים קצרים ביותר כאשר רגלה השמאלית נשארה משותקת. עוד טוענת האישה כי היא סובלת מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן , נזקקת לטיפול אנטיביוטי קבוע ואף סובלת מחוסר יכולת לקיים יחסי מין, דבר שמשליך בצורה קשה על חיי הנישואים, כמו גם על תחושותיה כאישה.
הסיכונים להליך לא הובאו לידיעת התובעת
לדברי התובעת, לפני הניתוח היא היתה אישה רוקדת, מטיילת ופעלתנית, כאשר לאחריו היא סובלת מנכות קשה ביותר ומרגישה דחויה ומורחקת מכל מגע חברתי וזאת גם בשל פליטות גזים ללא שליטה.
לכתב התביעה אף מצורפת חוות דעתו של מומחה בנוירו-כירורגיה מבית החולים הדסה, שטוען שהטיפול שנעשה לה לא רק שאינו תואם את המקובל והוא בעל סיכונים גבוהים, אלא הוא גם זה שגרם לתוצאות הקשות ביותר לתובעת.
האישה טוענת כי רופאי רמב"ם התרשלו בתפקידם והיה עליהם להמנע מביצוע פעולה ניתוחית ולהפנותה לטיפול בבית חולים אחר ואף להסביר לה את סיכויי ההצלחה של הניתוח. עוד טוענת האישה שהיה צריך להביא לידיעתה את העובדה שהזרקה ישירה של אלכוהול הינה מסוכנת ושסיבוך פוטנציאלי הוא התמוטטות של החולייה. לדבריה, לו דברים אלו היו מובאים בפניה היא לא היתה מסכימה לביצוע הטיפול.
תגובת בית החולים רמב"ם: "אנו מביעים צער על הקשיים שאיתם מתמודדת המטופלת, אך יש לזכור שתלונתה מתייחסת להליך מסובך מאוד בתחום הנוירו-רדיולוגיה: חדירה עם צנתר לכלי הדם הזעירים במוח או בעמוד השדרה כדי לנסות להתמודד עם גידול מסכן חיים. מדובר בפעולה עם סיכון גבוה שמוסברת בפרוטרוט למנותחים. בכל מדינת ישראל יש מספר זעום של רופאים שיודעים לבצע את ההליך העדין והמסובך. ד"ר מימון, שעבד בעבר ברמב"ם וכעת עובד בבית חולים אחר, הוא אחד מאותם רופאים. על פרטי התביעה עצמה נגיב כמתבקש בבית המשפט".
לפנייה לכתב/ת 
