שתף קטע נבחר

מאסי - היין הרומנטי של ורונה

יקב מאסי, שמקורו בוורונה, מייצר יין אמוציונלי בטכניקות של "פעם", שמצליח לייצג תרבות ומורשת ישנה. שגיא קופר פגש את בעל היקב, סנדרו בוסקאיני, ולא שכח לשאול גם על רומיאו ויוליה

"אני לא יכול להביא את המרפסת של יוליה לכאן", אומר לי סנדרו בוסקאיני, היו"ר והבעלים של יקב מאסי (Masi), "אבל בקבוק של אמרונה, משהו מהאנשים והתרבות - קצת מהרומנטיקה של ורונה - אני יכול בהחלט."

 

לא, אני לא הראשון שבוסקאיני אומר לו את זה, ובוודאי לא אהיה האחרון. אבל זה טוב לשמוע. לאיש יש איזו קריצה בחיוך, שמחבבת אותו מיידית על כל אחד. חברו את החיוך הזה עם אזכור של רומיאו ויוליה, וקיבלתם נוסחה מנצחת. עניינים שבלב והיסטוריה עומדים בבסיס העשייה של יקב מאסי, ללא ספק מהמובילים בייצור של אמרונה ורצ'וטו - שני סוגי יין "היסטוריים" מאזור ונטו.

 

העשייה של מאסי מתבססת גם על ענבים מקומיים, שורשיים והיסטוריים, בטכניקות של "פעם", שהותאמו ושוכללו לדרישות השוק של היום. "הגישה היא גישה אמוציונלית, פשוטה והומאניסטית”. אומר בוסקאיני. "בעולם החדש היין הוא מוצר טכני מאוד, בעוד שבעולם הישן היין הוא מוצר אמוציונלי - שזוכר שיש טכנולוגיה בבסיסו: יין צריך לייצג תרבות, היסטוריה ומורשת שמגיעים מדורות רבים. הוא צריך להיות משהו שנהנים ממנו וכן, יש לו גם רקע טכני“.

 

משתפים פעולה עם יקבים אחרים

בוסקאיני גאה בכך שלפני כמה שנים שחזרו מאסי את אחד מזני הענבים העתיקים של אזור ולפוליצ'לה, ענב שנקרא אוזלטה (Oseleta). מענב זה מייצרים את ה-Osar, יין שכולו מכרם שניטע מיחורים שלקח אחיו של סנדרו, היינן הראשי של היקב, מארבע גפנים אחרונות ששרדו את הפילוקסרה.

 

מלבד ביקב הזה עצמו, מחזיקים מאסי ביקבים נוספים, או משתפים איתם פעולה, כל אחד על בסיס אחר. המפורסם באיטליה הוא סרגו אלגיירי: יקב בן 650 שנה מאזור ואלפוליצ'לה, שאחד היינות המעניינים יותר שלו הוא דווקא הפודרי דל בלו אובילה (Poderi del Bello Ovile), יין שמקורו בפעילות של היקב בטוסקנה.


גישה אמוציונלית והומאניסטית. סנדרו בוסקאיני (צילום: שגיא קופר)

 

"הטוסקאנים הלכו מהר מדי, הרבה מדי והכל יותר מדי", אומר בוסקאיני, אבל ההרגשה שלי היא שיש אצלו דיסוננס כלשהו. למרות שאין ספק שהוא לא היה מייצר סופר ונציאני בנוסח הסופר-טוסקאניים למינהם, ולא ממש מעריץ של העולם החדש-בישן שיצרו חלקם, הוא עדיין בא מאזור שהתקנא מאוד בהצלחה של קיאנטי. ה"סופר ונטו" שלו הוא האמרונה, במידה רבה.

 

האמרונה של מאסי

הפעם בא בוסקאיני לארץ גם כדי להציג את האמרונה של מאסי, יין שיש בינו לבין היקב יחסי גומלין: מאסי נבנו לא מעט הודות לאיכות האמרונה שלהם, ותרמו חזרה לעולם היין הזה לא מעט במחקר ובקידום שיווקי. האמרונה הוא יין גדול, "עבה" ועשיר, שאותו מייצרים משלושה זני ענבים: קורבינה, רונדינלה ומולינרה: הקורבינה הוא היחיד שמותקף על ידי בוטריטיס, ונותן את מירב הטעמים, הרונדינלה - צבע וטאנינים, ואילו המולינרה נותן תיבול וחומציות. חומציות היא עניין רגיש כאן, כיוון שאת הענבים בוצרים בדרגות בשלות וסוכר גבוהות (ואז החומציות הטבעית של הענב נמוכה), ומשאירים אותם להתייבש חלקית על מדפים, בסביבה מבוקרת.

 

הייבוש עשוי לקחת ארבעה חודשים, ובסיום מאבדים הענבים עד מחצית ממשקלם. אז הם נמעכים ו"נשלחים" לתסיסה, שנעשית כבר בינואר ובפברואר, לאט, בטמפרטורות נמוכות. אם התסיסה נעצרת, מקבלים יין מתוק - רצ'וטו - שעד לפני כ- 20 שנה היה היין המוביל במכירות, אך איבד את מקומו לטובת האמרונה היבש.

 

עוד חשוב לציין את הריפאסו, יין שמאסי היו הראשונים לייצרו, ב-1964, וקראו לו קמפו פיורין. כדי לייצר ריפאסו, לוקחים ולפוליצ'לה צעיר, ומיישנים אותו חלקית על המשקעים של האמרונה. שאריות הזגים והשמרים עדיין מכילים לא מעט סוכר, וזה מתחיל תסיסה שניה של היין הצעיר. מתקבל יין עשיר יותר בצבע, טעמים ואלכוהול.

 

אם תרצו, אפשר לסכם את כל התורה בשורה אחת: ולפוליצ'לה - מענבים "טריים", קמפוריורין – תסיסה שניה על זגים ישנים, אמרונה – ענבים מיובשים. מלבד היציאה מוונטו לטוסקאנה, יצא מאסי לארגנטינה, שם מייצרים את ה-"פאסו-דובלה, מאסי טופונגאטו", שהוא בלנד ארגנטינאי צעיר, שעשוי עם קורבינה – מעין איטליה בארגנטינה, וכמובן את ה"קורבק" – קורבינה-מלבק, שעשוי מענבים (המלבק) מצומקים, ממש כמו אמרונה.

 

"איטליה הקטנה" בארגנטינה

עם כל הגישה המאוד משפחתית-מקומית שלו, איך זה שדווקא לארגנטינה הוא הגיע? “זה היה תהליך ארוך, של עשר שנים,” אומר בוסקאיני. “היינו בכל מיני מקומות בעולם, כולל בניו זילנד. שם, אחרי כמה שנים של מחקר ופיתוח, הבנו שזה לא זה. השארנו הכל לכורם, ויצאנו. בארגנטינה מצאנו מקום מצוין ליינות "שלנו" מבחינת טרואר, משהו שלא הצלחנו למצוא במקומות אחרים”.

 

"טרואר?”, אני שואל, "זה לא קשור לכך שבארגנטינה חיים לא מעט איטלקים, או איטלקים לשעבר?”  "או, בוודאי”, הוא צוחק. “היתה לנו שפה משותפת מהרגע הראשון. הרבה יותר קל לעבור עם אנשים שחלקם עוד זוכרים לא רק את סיפורי ההורים שלהם, אלא את איטליה עצמה. כן, במידה רבה זה "איטליה הקטנה".

 

תוך כדי השיחה איתו, אני שואל משהו ואומר "סניור מאסי", ואז תופס את עצמי ומתקן ל”סניור בוסקאיני”. בוסקאיני מחייך, ואומר שהוא רגיל לזה. הוא מזכיר ש"מאסי" (מבטאים "מאזי"), הוא בעצם שטח אדמה שהבוסקאינים קנו ב-1772. הם נתנו את השם בוסקאיני ליינות וליקב, שהיו ידועים בשם הזה במשך דורות.

 

מי שהכניס את השם מאסי, ובעצם האשם בכך שמכנים אותו "סניור מאזי" הוא בוסקאיני עצמו: לאחר שסיים לימודים קלאסיים ופילוסופיה, נקרא לעולם היין, כחלק ממי שארגנו את תערוכת היין "וינאיטלי". משם הוא הגיע ליקב המשפחתי, והדברים התגלגלו כך, שאביו "נתן" לו להכניס ליקב גישה שיווקית חדשה: ליצור "מותג" בעולם היין. השם שבו בחר בוסקאיני היה מאסי. היינות בסדרה הצליחו מאוד, וזו "השתלטה" על היקב, עד שבסופו של דבר הוחלט לשנות את שמו. כיום הם עובדים על סדרה חדשה שתקרא - איך לא - בוסקאיני. האם בעוד עשרים שנה יגבר המותג הזה על מאסי? בוסקאיני מחייך, ומניד בראשו, “מי יודע?”

 

Riserva di Costasera Amarone Classico 2003

משהו מאוד אנימלי באף, משהו "קר" ובשרי. דובדבן כהה, “וישניאק", שנותן את המימד החומצי הטוב, וממשיך גם בפה. היין עדיין מאוד טאני בפה, ומתחת לזה מאוד "שחור", אקזוטי, ובעל פרי כהה, אך לא ריבתי. אחרי זמן בכוס הוא מוציא את ריחות העץ, אבל הוא כל כך עשיר אז בפרחים עשירים ומתוקים, שזה ממש לא העניין. 380 שקלים לצרכן.

 

Camplongo di Torbe 2001 Amarone di Valpolicela

אחוז האלכוהול - כמו ביינות אמרונה רבים אחרים - גבוה למדי (16%). הצבע והשוליים חסרי גיל ממש, אבל מורכבים. באף יש משהו מינרלי, שמלווה את האנימליות הדומה ליין הקודם. בפה – טאנינים צעירים נותנים מבנה מצוין ליין מאוזן להפליא, עם אותה מתיקות מדומה, שמתמודדת הלוך ושוב עם המרירות האופיינית של האמרונה. יין מעולה, עדיין צעיר מכדי שאפשר יהיה להעריך מה באמת הוא יכול לתת. 685 שקלים.

 

Mazzano 1999

מתחיל להראות קצת סימני גיל בצבע. יין מאוד אלגנטי באף ובפה: הוא חלק וקטיפתי, עם טאנינים טובים ומאוזנים, שכבר משולבים היטב ביין. ראוי לשתיה כבר עכשיו, אבל יישמר באוסף עוד כמה וכמה שנים, אם תרצו. Single vineyard במחיר הצנוע של 710 שקלים לצרכן.

 

Amarone Costasera 1998

יין שנעשה לפני עשור שנים בערך, ועדיין היה מאוד חיוני ורענן. גם פה יש שמץ מינרליות באף, יחד עם פירות כהים, שזיפים ודובדבנים שמנמנים-כהים, מתפוצצים. הכל נמשך גם בפה, שבו ליין יש תחושה קטיפתית ומהנה ביותר. בהמשך, יוצא פלפל אדום חריף – צ'ילי – כמו מאן שהוא, מזכיר קצת את הזסט שיש לפורט טוב (נטעם מדאבל מגנום). מגנום: 930 שקלים. דאבל מגנום: 1390 שקלים.

 

בטעימה נפרדת טעמתי גם את הריפאסו – קמפופיורין – 2005: מזה קצת פחות נהניתי, אני חייב להודות. הוא היה קצת חומצי מדי, והרבה פחות "ריפאסו" ממה שלרוב היינות האלה נותנים. אולי בקבוק פחות טוב, אולי פשוט שנת בציר, אבל קיוויתי ליותר.

 

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דובדן כהה. קוסטסרה אמרונה
קריצה בחיוך שלו. סנדרו בוסקאיני
צילום: שגיא קופר
מומלצים