שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: יעל אילן, לע"מ
    מסע בשפלת יהודה
    ברגל וברכב מתל ירמות ועד עמק האלה. טיול בחצר האחורית של מרכז הארץ, אל חורבות העיר שמיקומה הפך חידה ואל "קן הנשרים" של המלך סנחריב, בימים של פריחת הנוריות והאירוסים

    לטייל בשפלה זה תענוג בכל עונה שבשנה, אולם בחודש שבט ההנאה היא מיוחדת. המקום שקט בימות השבוע, נוף הקדומים לא מופרע, אפילו קליטה לטלפונים סלולאריים אין כאן. מרבד מקסים של כלניות אדומות מקבל את פנינו וביניהן שפע של עלי נורית. טיול מתל ירמות ועד עמק האלה, ברגל, באופניים או ברכב 4X4.

     

    נתחיל ללכת (לדווש או לנסוע ברכב השטח) לכיוון מזרח, לאורך השביל עם הסימון הכחול. חורש עשיר, שטוף ומנצנץ מלווה אותנו משני צידי השביל. על חלק מהשיחים מטפסת לה זלזלת הקנוקנות שבעונה זו יש לה פרי, והזרעים השעירים מוכנים לעוף לכל עבר.


    שדה כלניות בתחילת הדרך (צילומים: שרה גולד)

     

    נלך עד שנפגוש משמאל סימון אדום המעפיל לתל ירמות. התל מזוהה עם העיר ירמות, בה מלך המלך פראם שהיה אחד מחמשת מלכי האמורי שהתאחדו לקואליציה

    בראשות אדוניצדק מלך ירושלים נגד יהושע. ממצאים מתקופה זו נמצא רק בחלק הקטן יותר אך הגבוה יותר של העיר המבוצרת, על המחסנים, מבני המגורים והארמון שבה. העיר הולכת ונחשפת בשנים האחרונות, ונוכל להיכנס אליה מצידו של מבנה השער.

     

    בין אם התרגשתם מהעובדה שזו עיר מתקופת הברונזה התיכונה ובין אם לא, מהנוף ללא ספק תתרשמו. נראה את שולי שכונת רמת בית שמש, את מנזרי בית ג'ימאל, ובמבט אל הרי יהודה נצפה ביישוב בית מאיר. בדרומו של הרכס אפשר להבחין ביישובי גוש עציון, וממערב בתל עזקה שימשיך ללוות אותנו לאורך כל הטיול.

     

    הנוף הוא סיבה מצוינת להקים כאן עיר, אולם עדיין קשה להבין (גם לארכיאולוגים) מה היו שיקולי ההתיישבות בגבעה זו דווקא. הדרך הראשית ממישור החוף להרי יהודה עוברת בעמק האלה ועמק השורק, אלא שהעיר לא ממש חולשת על אם הדרך. מקורות מים אין, וגם אין שום עדיפות על כל גבעה אחרת. עם חידה לא פתורה וציפייה לתוצאות החפירות הבאות, נרד חזרה לשביל שלנו, נמשיך בו מעט מזרחה עד למפגש עם התפצלות ימינה (דרומה) לשביל המסומן בירוק.


    מנזר בית ג'ימאל

     

    פריחה נמוכה של רקפות, כלניות, שיחי לוטם שעיר בראשית פריחה ועירית גדולה מלווים אותנו בעלייה המתונה אל קו פרשת המים שבין נחל שורק לנחל האלה. בירידה ממנו נבחין בקוצים של דורבן, בנמלים חרוצות ואולי אפילו בצבאים החיים באזור.

     

    בירידה נתחבר לשביל ישראל ונצעד בו מערבה. מצד אחד גבעות קרטוניות, שיחים נמוכים וגבוהים, ואפרוריות ששולטת, ומצד שני - חורש עבות של עצי אלון מצוי רמי צמרת, ולבנה רפואי האמור להתחיל לפרוח. 


    הנוף לעמק האלה

     

    נמשיך בשביל ישראל, ניישיר מבט מערבה אל תל עזקה, אשר כונה "קן נשרים רם ונישא" בידי המלך האשורי סנחריב, שניסה לכובשו ב-701 לפנה"ס. אנחנו נטפס לגבעה אחרת ולכן ניפרד מהשביל המסומן תכף אחרי הסימון המצוי על עמוד נמוך, באמצע שדה החיטה, ונפנה דרומה בשביל לא מסומן. הגבעה הזו מזמנת לנו שלל צהרונים שאם נגיע בשעת הצהריים, השמחה בטיפוס לראש הגבעה תהיה כפולה, כשלפנינו נפרש במלוא יופיו עמק האלה.

     

    נשקיף מזרחה אל עבר גוש עציון ואל נתיב הל"ה שבעמק האלה. זהו הנתיב שבו בלילה קר של ראשית שבט בשנת תש"ח, צעדו ל"ה בחורים נחושים, עמוסי ציוד וחדורי שליחות, אל עבר היישובים הנצורים בגוש עציון, ולא הגיעו. לא נתפתה לרדת לעמק, אלא נטפס לחורבת קיפא (מבצר האלה) שביצורה ניכר סמוך לנו מימין (מערב). בחפירות נחשף שם מבנה שער מרשים עם אבנים ענקיות ואוסטרקון (כתובת עתיקה בדיו על חרס), המתוארכים למאה ה10 לפנה"ס . זו התקופה בה התכנסו בני ישראל אל מול הפלשתים. יש חוקרים שסוברים בזהירות, כי אולי זוהי עזקה, ולא התל המתנשא למולנו שזוהה כעזקה לאורך כל השנים.


    חורבת קיפא

     

    נניח להתלבטות הארכיאולוגית ונשוטט בזהירות בתחומי העיר המבוצרת, נתבשם מהשקדיות הפורחות במקום ומרחש הדבורים המזמזמות, מעצי התאנה שהתחילו ללבלב, מפרחי רקפות, ציפורנית מצרית, פרחי הצהרון המצוי הלוא הם האירוסים הכחלחלים הקטנים הנפתחים לקראת הצהריים, ומסיימים פריחה לקראת ערב. באזורים אלה לא יפקד מקומם של צמחי התבלין: מרווה ריחנית וגעדה מצויה, המאופיינת בפרח שכותרתו נראית חד-שפתנית.

     

    נחזור לשביל ונרד אל העמק, ישר אל תוך נוף הסוואנה של שמורת עצי השיטה המלבינה העומדים בשלכת. העמק בערבית נקרא ואדי סנט - עמק השיטה.

     

    נגיע למקום בו השארנו את הרכב, נחצה את ערוץ נחל האלה, נצטייד בחלוק נחל, ונפסע לצידי מטע השקד שכבר מלבלב.


    נתבשם מהשקדיות הפורחות במקום

      

    כיצד מגיעים

    מבית שמש ממשיכים דרומה בכביש 38, עד שנפגוש את ה"ציפור של קק"ל" מימין לדרך, מעט אחרי הכניסה הדרומית לשכונת רמת בית–שמש. מול הציפור, בקו המקווקו בכביש, פנו שמאלה לכיוון מזרח, בירידה עשויה להיות לאחר גשם שלולית גדולה (רכבים שאינם 4X4 אפשר להשאיר מימין לכביש). מיד אחריה פנו ימינה לדרום בשביל הכחול המוליך אתכם למסלול. לאחר כ-300-200 מטר תגיעו למרבד בלתי צפוי של כלניות, שמתואר בתחילת המסלול.

     

    להולכים ברגל – השאירו מכונית איסוף בצומת האלה או באזור שמורת השיטה המלבינה, הקרוב לכביש 38, או חיזרו למקום שהשארתם את הרכב בתחילת המסלול. הטיול בשביל מתאים לאוהבי לכת המשאירים רכב בסופו (כ-6-4 שעות). 

     

    • להיכרות נוספת עם צמחי הבר של ישראל, צמחי תבלין ומרפא - היכנסו לאתר צמח השדה
    • עדנה אשד - מדריכת טיולים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פרח געדה מצויה
    צילום: שרה גולד
    צהרון מצוי
    צילום: שרה גולד
    חומה בתל קיפא
    צילום: שרה גולד
    תל ירמוך
    צילום: שרה גולד
    מומלצים