שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בולטים בשטח: סקירת יינות יתיר וקלו דה גת

    שגיא קופר ביקר ביקבים של יתיר וקלו דה גת, המהווים סמן ימני לתעשיית היין המקומית. סקירת יינות נרחבת, והכוס החדשה שהוציאה "גינס" לכבוד חגיגות היומולדת שלה

    שני יקבים שאני אוהב לבקר בהם במקביל הם יתיר וקלו דה גת. למה? אולי כיוון שהם מעין סמנים ימניים של התעשייה, ואולי כי שנה-אחר-שנה, זה כבר הפך אצלי למסורת. אני מתנצל מראש על האופי ה"רשימתי" של המאמר, שהפעם יסקור יינות.

     

    הזנים החדשים של יתיר

    היקב לא נטע כרמים חדשים בזמן האחרון, אבל ממשיך ובוחן זנים חדשים, חלקם מכרמים שהגיעו לניבה "כשרה". אביא כמה רשמים מיינות בחבית (2007/8), אך הרוב מבקבוקים: 2005 שכבר בשוק, ו-2006 שיוצא בסביבות פסח.

     

    ויונייה 2008

    סוכריות טופי-קרמל, אף נחמד ופירותי (משמש). היין עדיין בתהליך, אבל כבר מראה פה עגול וטוב. היין עדיין חצי יבש, וערן גולדווסר, היינן, יעשה ממנו יין יבש, בסופו של דבר. מה שיהיה הוא כמו לפני שנתיים, כאשר "יצא" יין חצי יבש, שגולדווסר לא רצה לשחרר, וכולם השתגעו ממנו. חבל, אבל כמו שזה נראה, ה-2008 יהיה יבש ומוצלח מאוד.

     

    טמפרניו 2007

    היין שהה בחביות ובחבית גדולה ועכשיו נמצא במכלי נירוסטה. הוא מאוד בשמתי, פרחוני, עם רשמי עץ קלים, שמשתלב יפה. גוף קל, וטאניניות טובה. ייכנס ככל הנראה לבלנד, קמ"ש, של 2007.

     

    שיראז 2007

    כאן אפשר היה להרגיש יין סגור, טאני מאוד, בתחילת דרכו. כן, היו הרבה סיגליות, והוא היה מאוד אנימלי ובשרני באף (ומתובל בפלפל שחור בפה), אבל איכשהו ברור שליין הזה יש עוד מה לתת, והרבה.

     

    פטי ורדו 2007

    צבע סגול-שחור של ממש. אף מצוין, עדיין סגור. היין טיפה מתקתק יחסית לאף, מאוד שלם ועגול. אפשר לחוש בדובדבנים, אוכמניות ופטל, ובסיומת - קצת פלפול ותיבול.

     

    סוביניון בלאן 2008

    חצי-חצי, עץ חדש ועץ משומש מאוד. צבע צהוב לימון עדין, מעט ירקרק. צלול. פרי חד, ליימי, עם מעט אננס ופירות טרופיים שיוצאים מלמטה. אלכוהול  כ-12.3%, טיפה יותר מוקדם ונמוך מאשר בשנים קודמות.

     

    מרלו שיראז קברנה 2005

    14.5%. מקסים. באף קצת על צד השיראז דווקא, עם פרחים ומעט פלפל. רך, מעט אלכוהולי בפה, סיומת עם טאנינים בינוניים. המרלו נוטה להיות יותר לכיוון ה"פילר"; ביין יש יותר מהשיראז והפטי ורדו, למרות שחלקו של הפטי ורדו בנפח הוא פחות: מרלו 37% , שיראז 36%, 15% קברנה פרנק, 12% פטי ורדו.

     

    קברנה סוביניון 2005

    קברנה סוביניון 85%, שיראז 15%. צבע סגול-שחור אטום, אף כהה - שזיפים, פרי יער סגול. מעט ירוק יוצא כמעין אנדרטון. סיומת מעט אלכוהולית - 14.5%. חומציות טובה וטאנינים עדינים, יין עדיין לא לשתיה, לשמירה לפחות לשנתיים לפני שפותחים בקבוק. מאוד קברנה, למרות שהוא לא 100%. אוהבי הקברנה סוביניון ימצאו כאן יין ממוקד מאד, ו"מרצין".

     

    שיראז 2005

    סגול שחור. דיו וגואש באף. משהו מעט אניסי. פה מצויין - לא כבד מאוד או אגרסיבי, אלא יותר על הצד האלגנטי. אוסטרלי-אלגנטי, יותר מכל דבר. סיומת טובה, טאנית, בינונית-ארוכה. זהו תוצר של יישון יין בחביות ישנות. גולדווסר אומר "האבולוציה של היין אז מאוד איטית, נטו מיקרואוקסיגנציה, כיון שחבית ישנה היא מאוד "סתומה" מבחינת נקבוביות". יין לשתיה עכשיו ובמהלך שנתיים-שלוש קרובות. בעוד שנתיים האופי יכול להשתנות למשהו יותר “נח” או מיושב. 15%.

     

    יער יתיר 2005

    קברנה סוביניון 77%, פטי ורדו 13%, מרלו 10% . אלכוהול 14.5%. יין מצוין – סגור עכשיו, ונמצא בשלב המעצבן הזה של יין שחבל לשתות. היין עדיין בתחילת דרכו ויצלח עוד שלוש-ארבע שנים בקלילות. מעט על הצד הפירותי של היינות. סיומת מאוד ארוכה, עם טיפ-טיפה מרירות.

     

    קלו דה גת

    כאן אתן רק מקצת היינות. באופן כללי, אם אתם יכולים להוציא יותר מ- 100-150 שקלים לבקבוק יין, אין כאן עניין של נפילה או יין לא מוצלח. כל היינות טובים, עשויים בסגנון מודרני-אלגנטי, עשירים בפרי מצד אחד, אבל רחוקים מלהיות ריבתיים ועמוסים בו, מצד שני. הסירה והמרלו של היקב הם תמיד safe bet.


    עשירים בפרי, אבל לא ריבתיים. היינות של קלו דה גת (צילום: שגיא קופר)

     

    שנסון 2007

    בלנד של שרדונה, ויונייה, שנין בלאן וסמיון. אף מאוד נעים, פירותי וטרופי, עם ניואנסים לימוניים. עדין על הפה, חומציות מאוזנת. תיבול קל וטאנינים שאפשר לחוש בהם. סיומת ארוכה, קצת שמנונית ומינרלית.

     

    שרדונה 2007

    צבע יפה עם טינט ירקרק קל. קצת טאני. חלק בפה, עם חומציות קצת גבוהה לטעמי, ובכל זאת מורגשת קצת שמנוניות ביין. סיומת הדרים, קליפות פומלה ואשכולית, ותיבול חריף כמעט.

     

    קברנה סוביניון 2007

    קברנה סוביניון עם מעט מרלו ופטי ורדו. צבע אדום-סגול עמוק, אטום. אף סגול – עתיר פירות כהים ושזיפים. מאוד מרשים. הפה חלק, מעט קל מהאף. טאנינים טובים, עדינים, עם סיום בינוני-ארוך. זהו יין מאוד אלגנטי בסופו של דבר, עם טיפה דיסוננס בין האף והפה, שהפריעה לי.

     

    Ayalon Valley 2005

    20 חודש בעץ צרפתי חדש. היין בוקבק באפריל 2007, ועכשיו, כמעט שנתיים אחרי, הוא עדיין מרגיש צעיר וסגור. ממסך של 63% קברנה סוביניון, 30% מרלו ו-7% פטי ורדו. מעט בשרני, פרי יער ומעט ירקרקות שמוסיפה רעננות. זהו יין מקסים וסגור, שצריך דקנטר. אחרי זמן הוא מוציא אופי מתובל, מדהים ממש, סיומת מצוינת, ארוכה וחומצית.

     

    סירה סיקרא 2006

    100% זני, 20 חודש בעץ חדש. אף לא כבד והעץ משתלב בו יפה ונותן את הצד הוונילי הרגיל שלו. מה שיותר מעניין הוא המשחק שבין האף והפה: בין הארומות אפשר לחוש בפרחים כהים ובפירות סגולים, ובאף היין כולו הוא על הצד הפרחוני הקל יותר, הרענן והמקסים, ולא על הצד הבשרני של הסירה. מנגד אפשר לחוש בקצת תיבוליות בפה שהוא דווקא יותר בשרני. אוהבי הסירה ימצאו כאן יין גדול, שמצדיק את השמועות על זה שהזן מצליח יפה מאוד בארץ. אוהבי היין ימצאו כאן יין גדול, מהטובים שביינות ישראל משנה או סדרה כלשהי.

     

    מרלו סיקרא 2006

    אמרתי שהמרלו והסירה הם הימור בטוח? אז הנה, אחרי הסירה, גם המרלו: הרבה פרי ביין עגול ועשיר. חלק, טאני בדיוק במידה ובהחלט מרשים במבנה שלו. קצת סגור בהשוואה לסירה מאותה שנה. בואו נגיד שאני מעדיף את הסירה, אבל לו הייתי על אי בודד, וארגז של היין הזה היה נסחף לחוף הקוקוסים שלי, הייתי מאושר.

     

    שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בוחנים זנים חדשים. כרם יער יתיר
    צילום: שגיא קופר
    מומלצים