פשוט גאוני: עוף, בצלצלי פנינה ובלסמי

לעתים, ולצערי לא כל כך רחוקות, גם אנחנו, במטבח הפרטי, נאלצים לבשל "סתם אוכל". מה הכוונה? סתם כזה אוכל שיהיה במקרר. לא נתחי אנטרקוט משויישים להפליא, לא טלאים שמנמנים, אלא סתם אוכל. טוב, אם אתם לוחצים עליי, אני חייב להתוודות שאצלנו ב"סתם אוכל", הכוונה לעוף.

תוך כדי שיטוטיי במרכול (מה שאנחנו קוראים סופר) ראיתי במחלקת הירקות בצלצלים קטנים קטנים ארוזים ברשת. מטרתם המקורית הייתה כנראה להיות משופדים לטובת מנגל זה או אחר, אך לי ישר קפץ דז'ה-וו של בצלצלי פנינה כבושים בבלסמי שאיתם נהגתי להכין מטעמים: החל מלסנן אותם, לקצוץ דק, להוסיף מעט חמאה ומעט יין ולהכין רוטב לסטייקים ודגים, ועד להגישם שלמים וחמים עם כבדי עוף, או סתם לנשנש אותם על מגשים של אנטי פסטי. אז ישר קניתי שתי חבילות.

איום על התדמית הגברית

הבעיה פה היא הקילוף - קליפתם עדינה, שכן כאמור, הם לא נועדו לקילוף כלל. לי המלאכה הייתה ריפוי בעיסוק אמיתי. לאחר שעשיתי סבב בין כל בני הבית וכולם הבטיחו לבוא לקלף אבל לא עכשיו, לא הייתה לי ברירה ועשיתי זאת בעצמי. בין דמעה לדמעה, גם עניתי לטלפון. לקח לי מספר דקות לשכנע את זה שנמצא מעבר לקו שהדמעות שמציפות את עיניי וחונקות את גרוני אינן מהתרגשות על הכבוד לשוחח עימו, אלא מהבצל. לא שזה עזר.

ברור לי שהסיפור שיפיץ יפגע פגיעה אנושה בשמי הרע ובתדמיתי הגברית. בכל זאת, לא נשברתי. כך לסירוגין במשך כשעה, הצלחתי לקלף חבילה. הגברת, שיש לה כשרון לחזור תמיד כשהמטבח באמצע בלאגן, התלבשה מיד על החבילה השנייה, כשהטלפון מתחת לאוזנה עם חברה ותוך שהיא נוזפת בכלבה, שואלת את הקטנה למצב שיעוריה, ומטיפה לי מוסר איך ולמה אני תמיד עושה עניין מכל דבר. בחמש דקות היא סיימה ותוך שלוש דקות נוספות המטבח היה מבריק. שתי דקות  נוספות לקח לה לעלות על בגדי ספורט. "בא להליכה?", שאלה.

אני עדיין הייתי עסוק בניגוב הדמעות ובהצטדקות על כך שהקילוף שלי הרבה יותר מקצועי ומדויק משלה. סירבתי. "מי יכין אוכל?", שאלתי. "אוקיי", היא אמרה. "אולי כשאחזור ואראה אותך מסתובב במטבח ומהרהר כאילו אתה מנסה להרכיב פצצת אטום, אכין לנו ארוחת ערב".

ואכן, בעודי מסתובב במטבחי ומהרהר כאילו אני הולך להרכיב פצצת אטום, הבזיקה במוחי המנה המדויקת של מה שאני הולך לבשל, שזה כבר 90% מהבישול עצמו.

עוף עם המון בצלצלים וחומץ בלסמי

למתכון זה שלושה מרכיבים עיקריים, מה שהופך אותו לפשוט ביותר. הראשון - בצלצלי פנינה קלופים. המון. לפחות שקית אחת לשישה אנשים. אפשר כמובן להשתמש בשפע של בצל רגיל פרוס לטבעות, אבל זה לא אותו דבר. השני - חומץ בלסמי, בערך חצי בקבוק, אפשר אף יותר, מהסוג הכי פשוט שעולה כ-20 שקלים. השלישי - עוף. אני השתמשתי בכרעיים מחולקים, להם אני עושה טריק קטן - מהמשולש שנקרא ירך אני מפרק את עצם הגב, כן, זאת שיש עליה שאריות של כבד לפעמים (לא לזרוק - יש מיתון. זה מתאים למרק וציר עוף) ואילו מהשוק אני מקצר את העצם (לזרוק - גם בזמן מיתון לא מתאים לכלום) - מה שגורם אחר כך לקבל צורה הרבה יותר אטרקטיבית של עוף וגם הרבה יותר נוחה לאכילה.

מה מקבלים בסוף? קודם כל צבע מדהים ושנית טעם. כאשר אוכלים את זה לא מבינים כמה זה פשוט. זיכרו - בלסמי, בעיקר במחירים האלו - מתאים במיוחד לבישול. כאשר הוא מתבשל או מוסף לרטבים, הוא הופך לקרמלי מעט ומלא בטעמים. אנחנו הגשנו את העוף הזה על פסטה קטנה שנראית כמו פתיתים, שאחרי שבושלו וסוננו, הוספנו להם מעט שמן זית ומעט מלח גס, ערבבנו פעמיים שלא יידבק וזה הלך נפלא עם העוף ושפע הבצלצלים. ניתן להוריד את העור של העוף לפני הצלייה, אולי זוכים בהנחה של מספר הקלוריות, אבל מוותרים על אחד הלהיטים של מתכון זה - העור.

המרכיבים:

350 מ"ל חומץ בלסמי

1 כפית סוכר

1 שקית בצלצלי פנינה קלופים

1 ק"ג כרעי עוף

חופן מחטי טימין טרי

מלח גס

פלפל שחור

1. מרתחיחים את הבלסמי בסיר, למשהו כמו 10 דקות, יחד עם הסוכר, ומצננים לטמפרטורת החדר.
2. מסדרים בכלי את העוף, ומניחים את הבצלצלים מסביבו ובתוכו.
3. יוצקים את הבלסמי ומוספים מעט טימין ומעט פלפל שחור.
4. מכסים בנייר כסף ומשאירים במקרר למשך לילה לפחות.
5. ממליחים במעט מלח גס, ואופים כאשר העוף מכוסה, בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, במשך 45-50 דקות.
6. מסירים את הכיסוי וממשיכים לאפות עוד כרבע שעה, עד שהוא מקבל קראנצ'יות והחומץ מתקרמל. ו
   

לאחר כל המאבקים על קילוף הבצלצלים ראיתי השבוע בצלצלי פנינה כבושים בבלסמי בצנצנת. ניתנים להשגה גם בארץ. לטיפולכם.