שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    שיר שחלמתי על צפת

    בעבר הייתה צפת מוקד לעלייה לרגל לחובבי האמנות והתרבות. סיור בין גלריות והתחככות באמנים היו עניין של מה בכך. אבל השנים עברו וזוהרה של העיר הציורית עומעם. מיכל בן ארי מגלה מחדש את קסמו של המקום

    בדיוק באמצע החורף, למרות סוף השבוע הסוער, חורף שחון כזה זקני צפת לא זוכרים. החלטתי לבקר בצפת, העיר שכה מזוהה עם החורף, אולי הביקור שלי יביא את השלג המיוחל, או במילים אחרות, במקום שההר יבוא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר, במקרה דנן הר כנען.

     

    אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי 

    סיפור של הר כנען מתחיל עוד בשנת 1898, עת פונה משפחה ערבית עשירה מלבנון לאלמנתו של הברון הירש (מייסד יק"א) ומציעה למכור לה את אדמות הר כנען, ממורדות ביריה ועמוקה ועד לראש פינה של ימינו. הברונית נענית להצעה ולאחר פטירתה משלימה חברת יק"א את הרכישה.


    הר כנען ,1947 (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

     

    בעקבות מאורעות 1929 בצפת, מתארגנות מספר משפחות ומקימות אגודה בשם "צופיה" שמטרתה להקים יישוב יהודי חדש על הר כנען, מחוץ לסמטאות העיר הצפופות. הם מבקשות מחברת יק"א שתמכור להם קרקע, אלא ששלטון המנדט, שחשש מהתנגדות הערבים לרכישת קרקע בידי יהודים, מסכל את המכירה.

     

    אולם כשנה לאחר מכן מגיעה לצפת הגברת שרה לוי, אוסטרלית, בת למשפחה עשירה ממוצא הולנדי. המנדט הבריטי מאפשר לה לרכוש מחברת יק"א אדמות בהר כנען והיא מחליטה להקים שם כפר אמנים. היא מקימה בניין גדול בן ארבע קומות, מבנה לסדנאות ועשרה בתי מגורים. מכיוון שהאמנים לא מגיעים, הבניין הגדול הופך למלון כנען, מבנה הסדנאות לבית קולנוע, ואת מבני המגורים היא משכירה.

     

    בשנת 1933 מתיר המנדט הבריטי גם לאגודת צופיה לרכוש את הקרקעות על ההר, על מנת להקים שם שכונת גנים. שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1936, מגיעים להר בני משפחת רוקנטשיין, עולים מגרמניה, שמקימים שם את פנסיון רוקנטשיין הפועל כמיטב האירוח היקי.

     

    באותה שנה גם פורצים המאורעות וההר כמעט וננטש לחלוטין, אך לא לזמן רב. במהלך השנים מתמלא ההר במלונות ובפנסיונים כמו פטריות שלאחר הגשם – מלון עדן, בית מינס, נוף גליל, מלון פסגה, המלך דוד ועוד, והופך לאחד מאזורי ההבראה והנופש המובילים בישראל.


    "נוף הגליל" במתחם הר כנען (צילום: מיכל בן ארי)

     

    שנות החמישים והשישים היו שנות הפריחה של צפת ומתחם המלונות בהר כנען המה אדם, ישראלים ותיירים כאחד. צפת, קשה כיום להאמין, הייתה אז בירת המועדונים כדוגמת "מועדון השעות הקטנות", שם נוצר שירה של נעמי שמר "כיבוי אורות".

     

    הכח התיירותי של צפת נבע, בין היתר, מהאקלים שלה. באותם ימים, כשעוד לא היו מזגנים, הבחירה האולטימטיבית בקיץ הייתה לנפוש בצפת, בה קריר גם באוגוסט. סוף שנות השבעים ותחילת השמונים הביאו עימם מלונות חדישים וממוזגים לצד שינוי בתפיסת הנופש של הישראלי – הצימרים החליפו את הפנסיונים המשפחתיים והים, הבריכה והכל כלול, החליפו את חווית המרגוע בהרים. צפת ירדה מגדולתה, ובמקום התיירים הגיעו חרדים ורוחניים. מלונות רבים נסגרו או ננטשו, חלקם הפכו לבתי אבות או ישיבות.

     

    בתחילת שנות האלפיים החלה מגמה חיובית להחזרת עטרה ליושנה, על מנת להחיות את מתחם התיירות בהר כנען. משימה לא פשוטה כלל ועיקר בעיר שהולכת ומתחרדת הסגורה בשבת. היה זה מלון כנען ספא שהעז ראשון ונפתח במבנה המשופץ של מלון כנען הישן.

     

    גם רחל ובני סיון החליטו לטעת יתד בהר כנען. בני הזוג, שמוצאם מליון שבצרפת, חיפשו להקים מלון משפחתי. בהתחלה הם חשבו להקימו באזור הדרום, אבל בביקור בצפת הם גילו את המבנה הישן של מלון עדן הנטוש שהיה למכירה. הנוף המדהים שראו מגג המלון שיכנע אותם שזה המקום להגשים את חלומם. הם רכשו את המבנה המוזנח ושיפצו אותו כדבעי ובשנת 2004 הם פתחו את "וילה גליליי".

     

    שני המלונות, לצד מסעדה בודדה וכמה צימרים משפחתיים שנמצאים על ההר, בינהם פנסיון רוקנשטיין הוותיק, מתקיימים כבועה באזור ממנו נשקף נוף מרהיב עם אוויר צלול. הם מוקפים במבנים שהיו מלונות וכיום עומדים נטושים כגון מלון דוד או מלון נוף הגליל, או בישיבות ומוסדות של חב"ד שהשתכנו במלונות לשעבר. כדי להמשיך ולפתח את אזור הר כנען, חשוב שעיריית צפת תאשר לפתוח במקום בעיקר בתי עסק בתחום התיירות.


    מתחם הר כנען (צילום: מיכל בן ארי)

     

    תפתיעו את עצמכם – חופשה רומנטית בישראל

    יש אנשים שנוסעים לצפת להשתטח על קברים כסגולה למציאת זיווגים - אני את הזיווג שלי כבר מצאתי. יש הנוסעים לצפת מסיבות רוחניות, להסניף מסתורין וקבלה ול"התחזק" בדת - אני נסעתי לשם מסיבות רומנטיות, להרוויח אינטימיות ולתחזק את הזוגיות.

     

    איך מתחזקים זוגיות? מתחילים בארוחה טובה, כמובן. מסעדת סעודה בגן עדן היא מסעדה צמחונית כשרה בסגנון איטלקי, המתמחה בדגים והשוכנת בבית אבן עתיק מתחילת המאה הקודמת. המקום בנוי מכמה חללים המעוצבים בסגנון כפרי עתיק, עם שנדלירים על התקרות וחפצים ישנים על הקירות. ( 04-6972434)

     

    משם המשכנו לגולת הכותרת של הבילוי הרומנטי, מלון וילה גליליי הסמוך, מלון בוטיק וספא עם נשמה. המלון היפה נבנה בהשראת מלונות צרפתיים העונים לכינוי "הוטל דה שארם". העיצוב מבוסס על ריהוט צרפתי עתיק שהיה בביתם של משפחת סיון, וכיום מפאר את חדרי המלון, הלובי, המסעדה והחללים הציבוריים. הריהוט, כמו גם האווירה המשפחתית השוררת במלון והמבטא הצרפתי המהדהד בין כתלי הבית, יוצרים תחושה של מלון קטן בפרובנס.


    וילה גליליי - מלון בוטיק וספא עם נשמה (צילום: יח"צ)

     

    אמנם היה אפשר לשבת בלובי שעות, לעלעל בספרים ובחוברות עיצוב, אבל באנו עם מטרה ולכן פרשנו לחדר. בחדר יש כל מה שצריך בשביל הפינוק והרומנטיקה – ג'קוזי באמבטיה וג'קוזי ענק במרפסת (למי שלא קר), מיטה נוחה בה אפשר לרבוץ ולראות במסך ה-LCD ממבחר סרטי ה-DVD שיש במלון (אפשר גם להביא מהבית). בחדר יש גם המון רוגע ושלווה, וחסר היה רק שוקולד טוב על מנת להשלים את האווירה.

    כתובת: הגדוד השלישי 106 צפת.

    טלפון: 6999563־04

    עלות: 1490-890 שקל לזוג בסופשבוע. מומלץ להתעדכן במבצעים.

     

    אמנות לעם  

    בבוקר, קיוויתי להביט החוצה מהמרפסת הענקית ולראות שלג, אבל במקום זאת נגלה לפני נוף מדהים של הר מירון וכל הסביבה הקרובה והרחוקה.

     

    לאחר ארוחת בוקר משובחת יצאנו לכיוון העיר. בדרך זכינו למנת השלג לה ייחלנו. טוב, לא ממש שלג, אבל פריחה מרהיבה ולבנה של שקדיות ליוותה את דרכנו במורד ההר. הכיוון שנבחר היה קריית האמנים, עוד סמל לתקופת הזוהר של צפת.


    הכיוון : קריית האמנים (צילום: מיכל בן ארי)

     

    צפת הילכה קסם על ציירי ארץ ישראל כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת ומיטב הציירים, כגון זריצקי, גוטמן, רובין ואחרים, נמשכו לאווירה המיוחדת של צפת ולאור הייחודי לה, והנציחו את נופיה, סימטאותיה ותושביה.

     

    רובע האמנים נוסד לאחר קום המדינה וכיבושה של צפת במלחמת השחרור, כשמספר אמנים פנו לעירית צפת וביקשו להתגורר וליצור בעיר דרך קבע. הרעיון להקים קריית אמנים נבע מהחיבור בין ציירי ישראל לאסכולות צרפתיות, והכוונה הייתה לייסד קבוצות ציירים המתגוררים בסמיכות לנושאי הציורים שלהם כמו בפריז ובצרפת. עיריית צפת נענתה לבקשה ואף הזמינה אמנים נוספים להקים את סדנאותיהם ברובע המוסלמי הנטוש.

     


    רובע האומנים , 1962 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

     

    אל העיר הגיעו במהרה ציירים רבים, בינהם יצחק פרנל-פרנקל שהקים בצפת בית ספר לאמנות בו למדו טובי האמנים, וכן אמנים בינלאומים כגון מרק שאגאל או קוקושקה. עם השנים התפתחה בעיר קריה לתפארת, שהגיעה לשיאה בשנות השישים, או אז פעלו בצפת למעלה מ-50 אמנים מהשורה הראשונה, ציירים, קדרים, צורפים ועוד.

     

    בקיץ נהרו לעיר מבקרים, שאיוו לשהות במחיצת האמנים ורכשו מעבודותיהם. באותם קייצים של שנות השישים, מלונות צפת והמסעדות היו מלאים עד אפס מקום, ובזכות הסינרגיה בין הבוהמיניות של צפת לבין משאבי הנופש שלה, הפכה העיר לאחד היעדים "החמים" של ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים הגיעו לצפת גם אוטובוסי התיירים, שבאו לראות בתי כנסת עתיקים ולספוג רוחניות, כמו גם להתרשם מקריית האמנים.

     

    ואז בשנות השמונים, במקביל לדעיכה של התיירות בצפת, הלך וגסס גם רובע האמנים. חלק מהאמנים הוותיקים נפטרו, ואילו אמנים חדשים שבאו לעיר, מרביתם עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, לא היו מסוגלים לרכוש סדנאות ובתי מגורים בעיר.

     

    בשנים האחרונות ישנו נסיון לשקם את קריית האמנים ואכן הקריה, בהשוואה לשאר השכונות בצפת, מטופחת ונקייה. יש משהו קסום ומיוחד בשיטוט בסמטאות הרובע. הדלתות, התריסים והפירזולים צבועים כחול. בתי האבן היפים מימי הביניים עם הצמחייה המשתרגת בין הגדרות והעצים הוותיקים, נותנים הרגשה שמדובר בעיירה בצרפת או באיטליה. רק דבר אחד מטריד את השלווה, הרובע שקט מדי, כמעט שומם לגמרי, הגלריות ברובן סגורות, חלקן נטושות ורק שלטים ישנים מספרים את סיפורו התוסס לשעבר של המתחם.


    רחובות ריקים (צילום: מיכל בן ארי)

     

    השאלה המתבקשת היא מדוע לא מפתחים את התיירות ברובע? מדוע לא פותחים בתי קפה בחצרות הציוריות או חנויות קטנות וייחודיות, מהסוג שיביא תיירים שיתנו זריקת מרץ גם לאמנים החיים ועובדים במקום. פה ושם מבצבצים גלריה פתוחה או מוזיאון קטן כמו הגלריה של משה קסטל בה פועל כיום יעקב חדד, מוזיאון פרנל-פרנקל, או גן הפסלים היפיפה של ציפר. איזה מזל שעיריית צפת הציבה שלטי מידע ליד ביתם של האמנים הדגולים, מייסדי הרובע שגרו במקום, ולרגע קט אפשר לעצום את העיניים ולדמיין כיצד נראה המקום בימי תהילתו.

     

    בסוף הסיור אנחנו מגיעים לבניין המסגד העתיק, שם שוכנת התערוכה הכללית של אמני צפת. בכיכר הנאה ישנן מספר גלריות פתוחות ואפילו בית קפה אחד לרפואה. בתוך הגלריה עצמה שפת הדיבור היא רוסית וגם רוב האמנים המציגים בתערוכה הינם עולים חדשים מבריה"מ לשעבר, אשר השביחו את צפת באמנים מוכשרים וביצירות איכותיות.


    המסגד העתיק (צילום: מיכל בן ארי)

     

    המון פוטנציאל לא ממומש יש לרובע, כמו גם לצפת עצמה. הרובע כאמור מתוחזק, אבל כשמביטים מחוץ לגבולות הרובע, על צפת עצמה, מגלים ליכלוך, עליבות והזנחה. כמה עצוב שעיר שיש לה כל כך הרבה להציע מבחינה תיירותית, נראית כפי שהיא נראית.

     

    אפילוג אופטימי

    חזרתי הביתה למרכז. בחדשות דיווחו על החורף שאמור להפתיע בסוף השבוע. במקביל נודע, שלאחרונה החליט משרד התיירות להמליץ

    לאירגון "אונסקו" להכיר בצפת כאתר מורשת עולמי, דבר שיזרים תקציבם נרחבים לפיתוח תיירותי ויחזיר את צפת למעמדה ההיסטורי כעיר תיירות. אולי המהלך יזרז את ניקיונה וטיפוחה של העיר ויקדם בה בהקדם מיזמים תיירותים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הרובע המוסלמי לפני שהפך לקריית האמנים
    צילום: זולטן קלוגר, לע:מ
    האמן דוד גלבוע מצייר בסמטאות צפת
    צילום: משה פרידן, לע:מ
    גלריות פעילות 1957
    צילום: משה פרידן, לע:מ
    דלתות כחולות ברובע האמנים
    צילום: מיכל בן ארי
    הפירזולים צבועים כחול
    צילום: מיכל בן ארי
    שלטים מעידים על העבר
    צילום: מיכל בן ארי
    קסם שנותר
    צילום: מיכל בן ארי
    מומלצים