שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    יקב צ'ילג - נחלה ללא מנוחה

    לאורנה צ'ילג, שהתחילה את דרכה בעולם הפוליטי לפני שעברה לעשיית יין, יש נחלה - ייקב משלה. ומה עם מנוחה? עדיין לא. שגיא קופר ביקר וטעם מהיינות

    'מנוחה ונחלה' זה עניין יחסי כנראה. אורנה צ'ילג עברה כמה "נחלות", עד שהגיעה לנחלה הנוכחית שלה, אבל מנוחה, אני לא בטוח שיש לה.

     

    צ'ילג החלה את דרכה בעולם היין אחרי שעזבה את העולם הפוליטי. היא הייתה חברת מר"צ, בשנים שעוד היו למפלגה הזאת מנדטים, ניהלה את קשרי החוץ של עיריית תל אביב, ועוד כהנה וכהנה. יום אחד נמאס לה "מכל הפוליטיקה הזאת", והיא קמה והחליטה לשנות כיוון.

     

    הפור נפל על לימודי ייננות וייצור יין, והתוצאה היתה נסיעה לאיטליה, שם למדה ייננות במחלקה החקלאית של האוניברסיטה הקתולית של מילנו. מעניין שצ'ילג, שענייני זכויות נשים היו ונשארו בראש סדר העדיפויות הפוליטי והחברתי שלה, נסעה דווקא ל"שם". אבל זאת כמובן רק אסוציאציה שלי. את הסטאז' שלה עשתה באחד מהיקבים של ממלכת אנטינורי – Tenuta Belvedere, יקב שמוכר בזכות יין הדגל שלו, ה-Guado Al Tasso.

     

    עם שובה ארצה ב-1999 ואחרי התלבטויות רבות, הקימה צ'ילג את היקב שלה בפינה ביקב נחשון, היקב שהקימו אריאל ואורלי פדאוור ב-1992. אחר כך עברה לנחלה אחרת ביקב של ברי ססלוב, בקיבוץ איל.

     

    לפני כשנתיים הצליחה סוף סוף לקבל את כל הרשיונות והאישורים הדרושים להקמתו של יקב בישראל, הפעם במבנה באזור התעשייה של יהוד. העובדה שליקב הבוטיק שלה יש את כל האישורים הדרושים הפכה אותה לא רק לאחת מהיינניות הבודדות בתעשייה, אלא גם לאחת מבעלי היקבים היחידים שיש להם אישור ורשיון יצרן. חבל שזהו המצב בארץ: העדר כמעט מוחלט של פיקוח על כל נושא ייצור היין הישראלי, מרמת הענבים ועד רמת הסניטציה וההגיינה. ואגב, העדר הפיקוח ברמת מה שנכנס לבקבוקים הוא לא נחלת היקבים הקטנים בלבד.


    (צילום: שגיא קופר)

     

    כיום מייצרת אורנה צ'ילג כ-15,000 בקבוקים. יקב קטן מאוד, גם במושגים של יקבי בוטיק ישראליים. הפילוסופיה היא זאת של העולם הישן – כלומר, מינימום התערבות במהלך ייצור היין עצמו, אבל התיישנות ארוכה יחסית של היינות; מעמסה כלכלית-מימונית לא קטנה, במיוחד כאשר מדובר בכמויות קטנות. מבחינת זני ענבים, עיקר הייצור הוא של מרלו וקברנה סוביניון, אבל יש גם זנים אחרים כמו פטיט סירה וסירה. לבנים? לא. צ'ילג טוענת שמלבד יוצאי דופן בודדים, לענבים הלבנים בישראל חסרה את מידת החומציות הדרושה כדי לעשות מהם יין לבן ראוי. אני מכיר כמה וכמה שהיו מתווכחים איתה על הנקודה זאת, אבל נניח לזה. מה שיש מעט שהיו מתווכחים עליו עם אורנה הוא הדברים שחסרים לה בעולם היין הישראלי: לא רק יצוג הולם יותר לנשים, החל בייצור יין וכלה בבחירתו במסעדה, אלא גם במחקר ופיתוח בתחום הגפן, תחום שהוזנח מאוד בשנים האחרונות, כתוצאה מהעדר תקציבים. "ככל שזה נוגע ליין ולהם", היא אומרת, ומתייחסת לפוליטיקאים הנוכחיים, "בישראל, שיעשה כל אחד מה שהוא רוצה. זה לא מעניין אותם בכלל. אין מחקר ברמה המינימלית, אפילו כדי לזהות את המחלות שתוקפות את הכרמים. יום אחד זה יפגע בכולם, אם זה עדיין לא פוגע".

     

    ועל זה נאמר בתחילה: נחלה כן. מנוחה? עדיין לא.

     

    בטעימת יינות בציר 2007, שעדיין נמצאים אצל אורנה צ'ילג בחבית, אפשר לחוש בנקל שהיינות האלה עוברים התיישנות בעץ של 16-14 חודשים. העץ שם, ניכר למדי, אבל בכל זאת, ברוב המקרים, משתלב מאוד יפה. המרלו היה מאוד פרחוני, יחסית למה שטעמתי ביקבים אחרים, ובעל צבע פחות אטום ובומבסטי. מנגד, אחת מחביות הקברנה סוביניון היתה דווקא על צד "העולם החדש", אבל צ'ילג אומרת שהיא מתיחסת אליה יותר כאל נסיון, ובכל מקרה, היין ייכנס רק לבלנד.

     

    גו'באנה ("צעיר" – הסדרה הבסיסית) מרלו 2006

    זהו מרלו "מחוזק" בקברנה סוביניון ובמעט פטיט סירה. הוא מתיישן 12 חודש בחבית, ואחר כך מתבגר עוד 12 חודש בבקבוק, ועדיין לא נמצא בשוק. העץ מורגש באף, אבל תחתיו ואיתו אפשר לחוש בפרי אדום-סגול. הוא מאוד מתובל והחומציות שלו לא נמוכה. סיומת ארוכה, טאנית. עדיין צעיר, אבל בהחלט ראוי כבר לשתייה אחרי דקנטר.

     

    גו'באנה קברנה סוביניון 2006

    הענבים ליין זה מגיעים מכרם בן זמרה. האף טוב, כשבסך הכל היין פחות דומיננטי או "רחב" מהמרלו. הגוף יותר עדין, קצת יותר קל. הוא מאוד טאני, והייתי ממליץ להשכיב אותו לזמן מה, כשיצא לשוק.

     

    פרימו מרלו 2006

    אף די ירקרק; מעניין, בהתחשב בכך שמדובר למעשה באותו יין כמו הג'ובאנה, וההבדל הוא בכך שהחביות עוברות סלקציה. טאנינים יותר רכים מהמרלו ג'ובאנה 2006. טיפה VA באף.

     

    פרימו פטיט סירה 2006

    שנה ראשונה לזן זה ביקב, והענבים מגיעים מכרם בן למעלה מעשור, בהרי ירושלים. אהבתי אותו מאוד – אחד מהטובים של אורנה. היין בעל צבע אדום-שחור כהה, אף פירותי, עם ניואנסים חמאתיים. עם הפרי יש פרחוניות אופיינית, אבל כבדה – כזאת של פרחי דבש כמו יערה, למשל. בפה, היין רך וקטיפתי, עם טאנינים טובים וסיומת של דובדבן. בסך הכל העץ הרבה פחות דומיננטי כאן מאשר ביינות הקברנה-מרלו. טוב מאוד.

     

    פרימו קברנה סוביניון 2005

    מעט גיל, מבחינת הצבע. באף יש תחושה של עץ שהוא קצת "ריוחה", שמלווה יין בעל גווני דובדבן ופירות אדומים. הפה חלק, עדין מאוד; טאנינים עדינים. בסיומת – ירקרקות של מנטה, רעננה ונעימה.

     

    ג'ובנה מרלו 2005

    (מכיל 10% קברנה סוביניון). היין בשוק כבר כשנה. הוא כהה, בעל שוליים מתבגרים מעט. אחרי זמן בכוס, הוא מגלה מצד אחד משהו שמזכיר תפוזים, ומצד שני ארומות של אצות ים ואדמתיות. Surf'n Turf, אם תרצו.

     

    ג'ובנה קברנה סוביניון 2005

    (מכיל 10% מרלו). אף מתובל, מאוד אנימלי. הפה עגול מאוד וקטיפתי, פרחוני. עם הפטיט סירה, הייתי אומר שהוא מהייינות הטובים שבטעימה: יין מאוד נעים, קלאבי ממש, עם מבנה טאני ממצוין ואיזון עץ-פרי טוב מאוד. סיומת ארוכה, מתובלת ובעלת חומציות מאוזנת.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים