ארבע העונות

ביפן, מזג האוויר הוא ממש לא סתם נושא משעמם לשיחות סלון, אלא מקור לגאווה לאומית. אז מה אם באביב כולם חוטפים אלרגיה, בקיץ אי אפשר להסתובב בלי מגבת צמודה, ובחורף קופאים מקור בלי נפט? לפחות בסתיו יש שלכת מדהימה

דנה פארפורסם: 01.03.09 , 09:34

אתגר רציני עומד בפניי: לנסות לכתוב כתבה מעניינת על הנושא הנחשב למשעמם בעולם: מזג האוויר. העניין הוא שהיפנים לא חושבים שזה משעמם, ואחד מנושאי השיחה האהובים עליהם (ודבר שהם מאוד אוהבים להתגאות בו) זה ש"ביפן יש ארבע עונות" - עובדה ממנה הם ממהרים להסיק שקיים קשר מיוחד בין האדם היפני לטבע. עדות נוספת לחשיבות שמייחסים היפנים לעונות השנה ניתן למצוא בשירת ההייקו, כאשר על כל הייקו להכיל לפחות מילה אחת הקשורה אליהן.

האם קיים קשר מיוחד בין האדם היפני לטבע בזכות ארבע עונות השנה? על השאלה הזו קטונתי מלענות, אבל מה שאני כן יכולה לומר זה שבנוסף לעובדה שנושא מזג האוויר זוכה ביפן לתשומת לב חסרת תקדים, היפנים גם מצפים מעונות השנה שלהם לפעול בדיוק של שעון שווייצרי. כך למשל, בשלושה בפברואר ציינה המנהלת שלי שמחר מתחיל האביב. לכסנתי מבט - קודם אליה, ואז אל מעיל הפוך הכבד שלבשה. "את רוצה להגיד לי שביפן האביב מתחיל בפברואר?" שאלתי בספקנות, והיא ענתה ברצינות-שיא: "כן. את תראי בעצמך שהחל ממחר יהיו מדי שבוע שלושה ימים קרים וארבעה חמים".

אז מה אם יורד שלג? האביב הגיע! (צילום: מיכל חדד)

האביב

השלושה בפברואר הוא הסֶצוּבּוּן (Setsubun), יום המציין במסורת היפנית את המעבר בין החורף לאביב ואת תחילת השנה החדשה. ביום הזה זורקים היפנים פולי סויה כסגולה למזל, ולמחרת אמורה להתחיל תופעת San Kan Shi On ("שלושה קרים, ארבעה חמים") שתימשך עד סוף מרץ, כשאחרי זה יילך מספר הימים החמים ויתרבה בהדרגה עד בוא הקיץ. אחלה תיאוריה, למעט העובדה שחודש פברואר ביפן חם בערך כמו מחסן לקירור עופות, ושאין שום ספק בכך שמספר הימים הקרים עולה על החמים בהרבה.

היות ומדובר בתחילת השנה היפנית, הרבה דברים מתחילים באביב, ובהם שנת הלימודים. זו הסיבה לכך שאת עבודתי כמורה לאנגלית ביפן התחלתי באפריל שעבר והגעתי בדיוק בזמן לסאקורה - פריחת הדובדבן הנפלאה שמתחילה בסוף מרץ ונמשכת כשבועיים. פריחת הדובדבן היא תופעת טבע מרהיבה של עצים העמוסים בפריחה לבנה יפהפייה. מכיוון שמדובר בתופעה חד-שנתית קצרצרה נוהגים היפנים לחגוג אותה בפיקניק מיוחד בשם "הנאמי" הנערך מתחת לעצים בפריחתם. פיקניק זה מתאפיין בעיקר בשתיית סאקה עד לאובדן חושים.

אך אליה וקוץ בה. הפריחה האביבית מביאה איתה גם את פריחת עצי הארז, שגורמת למכת מדינה מציקה במיוחד בדמות קדחת השחת. מכיוון שמדובר באלרגיה שאחוזים גבוהים מהיפנים סובלים ממנה, לאורך כל האביב ניתן לראות המוני יפנים מסתובבים עם חבילות צמודות של טישו, עיניים אדומות ומסכות מנתחים על הפנים. לא נעים.

הנאמי תחת הסאקורה (צילום: מיכל חדד)

הקיץ

דרך אחת לדעת שהקיץ הגיע זו העובדה שכמעט כל המשקאות החמים נעלמים מהמכונות לממכר משקאות. דרך נוספת להבין שהאביב הסתיים היא תחילתה של העונה הגשומה, המהווה חלק מהקיץ היפני ונמשכת מתחילת יוני עד אמצע יולי. בעונה זו חם וגשום מאוד, ולפיכך כולם מצויידים תמידית במטריות ובחליפות גשם. מי שמוכן לוותר כליל על צו האופנה מצטייד גם במגפי גומי מכוערים. שתי הבעיות העיקריות בעונה זו הן ש: א. לא כיף לטייל. ב. לוקח לכביסה שנים להתייבש. בהקשר זה, אגב, ראוי לציין שיפן היא מדינה גשומה באופן כללי – כך שבכל עת במהלך השנה קיים תמיד סיכוי סביר לכך שיירד גשם.

אחרי העונה הגשומה מתחיל הקיץ האמיתי. שלמה ארצי מתלונן בשירו על חום יולי-אוגוסט הישראלי הכבד מאוד. אם ככה, הייתי ממליצה לו לא לנסוע ליפן. בקיץ היפני אתה לא סתם מזיע - אתה מגיר מפלים של זיעה. בקיץ היפני המשקפיים שלך נרטבים ומעלים אדים. בקיץ היפני - ואני לא רוצה להגעיל פה אף אחד - אבל בקיץ היפני אתה מרגיש כאילו אתה מתקלח תוך כדי הליכה בזיעה של עצמך. יודעים מה? זה בעצם לא נורא כמו שגרמתי לזה להישמע. זה הרבה יותר גרוע.

מכיוון שכך, היפנים מקפידים בקיץ לסחוב איתם לכל מקום מגבת קטנה לניגוב הזיעה, וחלקם אף מגדיל לעשות ותוקע אותה בתוך החולצה כדי שתספוג את הזיעה מייד עם היווצרה. בהתחלה זה נראה לי מגוחך, עד שיום אחד, בעודי מבקרת מקדש בקיוטו ומזיעה כמו אחרי 17 שעות אירובי מדרגה, נשברתי. צעדתי לתוך חנות המזכרות הקרובה, רכשתי מגבת של "הלו קיטי" והתחלתי להתנגב. נו, מסתבר שהיפנים האלה באמת יודעים מה טוב! מאותו רגע והלאה היינו מגבת ההזעה שלי ואני בלתי נפרדות, ואיכות חיי השתפרה באורח דרמטי.

נוטפים וסובלים (צילום: דנה פאר)

תופעת לוואי מציקה נוספת של הקיץ היפני היא מתקפת החרקים המאסיבית. זה מתחיל בציקאדות, שהרעש הנורא שהן משמיעות החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשקיעת השמש הוא מחריש אוזניים ממש. אבל אין ספק שאני מעדיפה את הציקאדות על פני היתושים - רק ביפן יצא לי לחזור מהפארק עם 34 עקיצות על הרגליים בלבד (כן, ספרתי. השיא של המנהלת שלי עומד על 46).

היפנים אינם חוסכים באמצעי מאבק ביתושים, החל מגאדג'טים דמויי שעון שמשמיעים תדר שהיתושים סולדים ממנו וכלה ב"סטיקים" נגד גירוד שהם שולפים מהתיק בעת הצורך. אולם מכיוון שהם כאמור משוכנעים שהעונות שלהם מדוייקות כשעון, אזי פחות משבוע אחרי תחילתו הרשמית של הסתיו, כשבהחלט עדיין היו לי יתושים בדירה, הודיעו לי בבית המרקחת שהם מצטערים מאוד: כבר אין להם שום מוצר נגד יתושים למכור לי, כי נגמרה העונה.

ולבסוף, הג'וקים. "ג'וקים עצומים יש פה בקיץ", תיאר לי ידיד יפני לפני העונה הגשומה, "עצומים. והם גם מעופפים לפעמים. אבל יש דרך מצויינת להיפטר מהם". "מה?" שאלתי בלהיטות, נחושה לעשות כל דבר כדי שלא לסבול את היצורים המבחילים האלה בקרבתי. "פשוט מאוד: אם את רואה עכביש אפור גדול אצלך בדירה, אל תהרגי אותו. זה עכביש מיוחד שניזון מג'וקים". נהדר, עכשיו רק הייתי צריכה להחליט עם מי אני מעדיפה לכרות ברית קואליציונית: הג'וקים או העכביש. בסוף קניתי ספריי והרגתי את כולם.

חרף כל תלונותיי וסיפורי הזוועה, חשוב לי שלא תתרשמו מהעונה הזו לרעה בלבד. דעו לכם שבשורה התחתונה דווקא מאוד נהניתי מהקיץ היפני. הקיץ הוא הרי עונת הפסטיבלים הגדולים, הזיקוקין די-נור, אטריות הסובה הקרות, המניפות הצבעוניות והיפניות בחצאיות הקצרצרות. בעצם, מהאחרון אתם יכולים לשכוח – עבור נשות יפן, חצאיות קצרות הן פק"ל בכל עונה.

סתיו

הרבה אנשים אומרים שהסתיו היפני הוא העונה המושלמת: לא חם מדי, לא קר מדי, החרקים נעלמים, אין אלרגיות, האוכל מעולה והשלכת מדהימה. האנשים האלה צודקים.

ראשית, השלכת ביפן היא באמת מדהימה, ויש הרבה מקומות ששווה לנסוע אליהם במיוחד רק כדי לראות את עלי העצים מחליפים את צבעיהם. איך יודעים לאן לנסוע? מסתבר שגם בעונת הסאקורה וגם בעונת השלכת יש ליפנים המסודרים אתרי אינטרנט שמתעדכנים במצב הטבע באופן יומיומי. כשהחלטתי בסתיו לנסוע לראות את השלכת בקיוטו, פשוט גלשתי לאתר ובדקתי באיזה מהמקדשים הכי שווה לבקר באותו שבוע. השלכת בכל מקדש היתה מדורגת לפי מצבה הנוכחי ("אדום", "צהוב" או "חום") בליווי תמונות, כך שיכולתי לדעת בדיוק לאן כדאי ללכת.

הסתיו היפני מתאפיין גם במאכלים נפלאים, ובראשם פירות העונה: ענבים, אגסים ואפרסמונים. היפנים גם טוענים שבסתיו חלק מהדגים טעימים יותר מבשאר השנה. אני לא יכולה להגיד ששמתי לב להבדל מיוחד בטעם של דגי הסתיו, אבל תופעה שבהחלט תפסה את תשומת לבי היתה כמות הערמונים ההיסטרית שצצה פתאום בכל חור אפשרי - בדוכני רחוב, בסופרמרקטים, ובכל תפריט קינוחים של מסעדה שמכבדת את עצמה.

עדכונים באינטרנט. תיירי שלכת בקיוטו (צילום: דנה פאר)

החורף

לבסוף הגענו לחורף, העונה מפניה התייראתי ביותר. אני, תנו לי אלרגיות, זיעה וג'וקים – קטן עלי. קור מפחיד אותי הרבה יותר, בעיקר בהתחשב בעובדה שאני מתגוררת בדירה יפנית ישנה עם קירות חצי-חלולים. לפחות בעיר שלי כמעט אף פעם לא מספיק קר כדי שיירד שלג, כשבשאר יפן יורד לא מעט ממנו – מה שהופך את הסקי לספורט חורף מאוד פופולרי. כפי שבאביב ובסתיו מדווחים אתרי מזג האוויר על מצב הפריחה והשלכת, בחורף הם מדווחים על מצב השלג באתרי הסקי (מבחינה כמותית, והאם הוא רך או קרחוני).

הדבר הבולט ביותר בנוגע לחורף היפני הוא הפחד התהומי של היפנים ממחלת השפעת. נכון שגם בארץ זו נחשבת למחלה לא נעימה ואפילו מסוכנת לילדים ולקשישים, אבל היפנים חוששים משפעת בצורה כמוה טרם נתקלתי. אם הנורא מכל מתממש ויפני חוטף שפעת, הוא אמור להישאר בבית למשך חמישה ימים כדי לא להדביק אחרים. אומרים שהסיבה לכך שהיפנים מתייראים משפעת היא העובדה שמדובר במחלה מאוד מדבקת, וביפן, בה חיים בצפיפות אוכלוסין גבוהה, קיים חשש כבד מהתפשטות מגפה. ייתכן שזה נכון, אבל לדעתי מה שבאמת מפחיד את היפנים זו המחשבה המעיקה שהם ייאלצו לעשות את הנורא מכל ולהפסיד ימי עבודה.

ולסיום, דרך טובה להגן על הגוף מפני מחלות החורף היא להקפיד על חימום טוב של הבית. חימום מרכזי אינו מחזה נפוץ ביפן, תנורים רגילים ושמיכות פוך בהחלט אינם מספיקים, והדרך היעילה ביותר לחמם את הבית היא באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת של תנור הנפט. כתוצאה מכך, בחודשים האחרונים אני מוצאת עצמי מיטלטלת פעמיים בשבוע לתחנת דלק הקרובה לביתי וחוזרת משם עם מיכל גדוש בנפט מזוקק כדי לחמם את דירתי הקפואה. זה קצת כבד, אבל אני לא מתלוננת, רק מודה לאלוהים על שבכלל עושים לנו טובה ועדיין מוכרים את זה - אחרי הכל, באופן רשמי האביב כבר התחיל פה מזמן.