שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הפוך וייגל, הפוך

    לפני כמה שנים היה מיכאל וייגל אחת ההבטחות של עולם המשחק: הוא השתתף בסדרה המצליחה "הפוך" והופיע ב"הבימה". אבל באמצע הקריירה הנוסקת, הוא חתך לדת - וכיום מככב בסרטים חרדים לילדים. וייגל הפקות מציגים: "המהפך"

    מאז שהתהפך מזלם של יהודי פרס ומדי בימי אחשורוש, נצרבה בתרבות היהודית מסורת פורימית של "נהפוך הוא". מסורת זו, שלרוב מנוצלת על-ידי ילדות כדי ללבוש שמלת כלה, היא למעשה תזכורת שלא משנה איפה אתה היום - מחר, מחרתיים או בפורים הבא, אתה יכול להיות במצב אחר לגמרי. לא בהכרח, אבל יש סיכוי לא רע שזה יקרה גם לכם. מי שעשה "ונהפוך הוא" מוחלט של החיים שלו לפני כמה שנים הוא מיכאל וייגל, אחד מגיבורי "הפוך", שבתחילת שנות ה-90' היתה אחת הסדרות הפופולריות בטלוויזיה.


     

    וייגל , שהיום אפשר לקרוא לו גם הרב וייגל, היה אחד משמונה הדמויות המרכזיות בסדרה שעסקה בקבוצה של חברים המנסה להרוויח כסף ממיזם משותף (הפקת סרטים למבוגרים). במקביל, הוא נמנה וייגל עם קבוצת שחקנים צעירים מבטיחים שהתקבלה ל"הבימה". הוא הגשים את מה שכל סטודנט למשחק חולם עליו בלילה, או בזמן שהוא ממלצר, אבל בתוך כל זה וייגל החל לחזור בתשובה - תהליך שהסתיים עם בית בכפר חב"ד, הסמכה לרבנות והצגות עם מוסר השכל יהודי. מיכאל וייגל גאה להציג: "המהפך".

     

    הפוך על הפוך

    "אין רגע אחד שבו הכל משתנה", מסביר וייגל כשהוא נשאל על הנקודה שבה הכל התהפך, "זה בדיוק כמו שקרה בסיפור המגילה. יש אוסף של פרטים. אירוע שרדף אירוע, ובכולם היתה השגחה פרטית".

     

    אבל בכל זאת, חייבת להיות איזו נקודת התחלה

     

    "בשנה השנייה שלי בניסן נתיב, אמי נסעה להשתלת לב. בתהליך ההתאוששות היתה הידרדרות והיא הורדמה ולא התעוררה. קראו לנו שנחתום על מסמכים שיאפשרו לרופאים לנתק אותה ממכשירי ההחייאה, אבל בדרך נס מופלאה, שלושה ימים לאחר שהגענו היא פקחה עיניים. שלושה ימים אחר כך היא כבר שחתה בבריכה, והמשיכה לחיות שמונה שנים נוספות. אני חושב שהאירוע הזה גרם לי להסתכל אחרת על החיים, אבל עדיין לא הביא אותי להתעוררות דתית. למרות שראיתי נס לנגד עיניי, ואמרתי תודה לבורא עולם, המשכתי לחיות מבלי להיות מחויב לעול תורה ומצוות. חוויתי הצלחות, מצאתי את עצמי במסיבות, מחלק חתימות, יושב בפאבים, אבל בגלל שבאתי מבית פולני, משהו תמיד הציק לי".

     

    אלא שכנאמן לפולניותו, וייגל גם המשיך לעבוד ולעבוד. מהסדרה "הפוך" הוא נפרד לטובת ההצגה "מלחמת אחים", שהועלתה בהבימה. לצורך ההצגה, שעסקה בקנאות דתית ופילוג בעם, עברו השחקנים סדרה בת חצי שנה של מחקר היסטורי דתי ופילוסופי של העם היהודי בימי בית שני.

     

    "כחלק מהכנות להצגה היינו במנהרות הכותל, שמענו הרצאות מרבנים, ותוך כדי עבודה התחלתי להתעורר רוחנית", הוא מספר. "הרגשתי שאני מגלה על העם שלי דברים מדהימים. נחשפתי לפרטים שבכלל לא ידעתי. 'מנחה' היתה בשבילי מילה נרדפת וגבוהה למתנה, והיהדות היתה בעיקר דברים שאסור לעשות. 

     

    "תוך כדי הכנות להצגה התחלתי להתחבר לשורשים של המסורת שלי. אני שיחקתי את יהודה עציון, מראשי המחתרת היהודית, והצלחתי בתור שחקן להגיע למשהו שמאוד קרוב אליו. אני, איש מרצ לשעבר, רמת שרוני, פתאום עם כל העוצמה של שחקן שרוצה להיות נאמן לתפקיד, התחלתי להרגיש דברים אחרים".

     

    סעודת שבת זה וואו

    זו היתה תחילתו של התהליך. חודש לאחר שעלתה ההצגה, אביו של וייגל נפטר ובמהלך השבעה הגיע אליו אדם שלימד את השחקנים פילוסופיה בהכנות להצגה. הוא הגיש לוייגל ספר ואמר לו כי זה יכול להועיל לו. הספר הזה היה קיצור שולחן ערוך. "הוא אמר לי 'בספר הזה תמצא מרגוע לנפשך, כאן כתוב כל מה שאתה צריך לתקופה הזו' ואני התחלתי לקרוא. כשהסתיימה השבעה התלבטתי אם להמשיך להגיד קדיש על אבי - מצד אחד זה לא התאים לי לקום כל בוקר מוקדם, אבל מצד שני משהו בי לא נתן לי מנוח. מאחר שבכל דבר יש השגחה, כך גם אצלי, ובאותה תקופה גרתי מול בית כנסת, אליו התחלתי להגיע באופן קבוע. ככה גליתי את הקדוש ברוך הוא, ופגשתי את הזקנים המתוקים ששומרים על הגחלת, אבל עדיין לא התחייבתי. הנהפוך הוא הגדול קרה שלושה חודשים אחר כך".

     

    לא, לא היתה עוד דרמה גדולה. וייגל הוזמן לכנס של נשות חב"ד, שם חיפשו שחקן שיקרא קטעים. הוא הגיע לכנס, וראה אולם מלא נשים חרדיות - קהל שמעולם לא הופיע מולו. הוא ניגש לרבנים מאחורי הקלעים וביקש לשוחח עם אחד מהם, והופנה למארגנת - הרבנית גרליצקי. כמובן שהיא הזמינה אותו לשבת, והוא מיד אמר "לא".

     

    למה לא?

     

    "אמרתי לעצמי 'הופה, אם הם מזמינים אותי לסעודת שבת, הם בטח כבר רוצים להלביש עליי זקן וציצית".

     

    אבל תן לי לנחש שבסופו של דבר הלכת

     

    "בסופו של דבר אמרתי שבטח יהיה שם אוכל טוב, אז הגעתי. נפגשתי עם הרב בבית הכנסת, ובהתחלה לא הבנתי למה חצי מהשכונה הולכת איתנו, אחר כך הבנתי שאלה הם הילדים שלו. מרוב לחץ שאני הולך לעשות שבת עם דוסים לא אכלתי מהבוקר. הגעתי לבוש כולי לבן. כשיצאתי משם כעבור שלוש וחצי שעות הרגשתי שזו הדרך הנכונה, ושאני חייב לעשות את זה".

     

    סעודת שבת זה נחמד, אבל בחיים הדתיים יש הרבה מעבר לזה. ככה מתחייבים?

     

    "הרגשתי שזה לעשות מעבר מאיש של פלספנות, לחיים של מעשים אמיתיים. יהודי שומר מצוות לא יכול לשבת רגל על רגל. אין לו זמן בלי גבולות. זה לא חיים שמותר בהם הכל. אנשים אמרו לי למה אתה מגביל את עצמך, אבל האמת היא שכשאין גבול, אז לחיים אין צורה. נכון שלפעמים זה נורא מתסכל ואתה רוצה לשבור את הכל, אבל כשאתה רואה את המסגרת הכללית של הקדושה, אתה מבין את הערך של הבית שלך, של העם שלך, אתה אומר 'וואו מה יש לנו ביד'".

     

    פאה ככיסוי ראש

    ועבור כל ה"וואו" הזה, וייגל הפך לגמרי את כל אורח חייו, כל קריירה נוסקת. "נשאלתי רבות איך החלפתי מטקות בשבת על החוף בצ'ולנט", הוא מספר, "והתשובה שלי תמיד היתה שכשאתה מתאהב במשהו, שום דבר כמעט לא עומד בדרכך. חלק מההחלטה שלי לחזור בתשובה היתה בעקבות השבת ההיא, שהסעודה היתה טעימה, החברה היתה טובה, והילדים היו מדהימים. כל זה השפיע עליי, חוויתי את העונג שבדת".

     

    וכידוע, לכל שבת יש מוצאי שבת. אז החל וייגל בתהליך מאוד-מאוד איטי של חזרה בתשובה, שכולל גם בירורים ארוכים מול המשפחה המבוהלת, גם בכל הנוגע להופעה החיצונית. "כשבאתי לאמא שלי עם זקן, היא אמרה לי 'מה אתה עושה? עכשיו תהיה מכוער'".

     

    על עצמו הוא מספר: "עבדתי הרבה על עצמי. הייתי אז באגו טריפ, מלא בעצמי, היה לי טוב, וגם אחרים התפלאו על המהלך הזה שאני עוזב את כל מה שיש לי. כשאני מסתכל אחורה, אני אומר לעצמי שבאמת יכולתי להיות עוד יותר, לעבור לקולנוע ועוד, אבל כשאני מסתכל על האושר שיש לי היום בבית, אני מרגיש שאי אפשר בכלל לשים את זה אחד מול השני. לכל התפקידים החשובים שאולי הייתי מקבל אין ערך, כי כל זה הולך בסוף מן העולם".

     

    הקריירה החדשה

    ולא רק המשפחה התקשתה לקבל את השינויים, גם התיאטרון הלאומי לא יצא מגדרו מהתלהבות. "בסופו של דבר הם אמור לי 'לך לך'", הוא נזכר. "זה התחיל בזה שהייתי מאחר במוצאי שבת. מחפש פאה לשים על הראש כדי שיהיה לי כיסוי, כמו כיפה. בסוף עשיתי להם קשיים כשהם עמדו בפני פרויקט חדש שעסק בזוגיות, ולא הסכמתי להשתתף בו. אני אשקר אם אגיד שזה לא צבט לי, אבל בתהליך כזה אדם חייב לתת את עצמו באמת. יש משפט חסידי שאמרו לי ביום חתונתי שמתמצת את הכל - 'העושר היהודי אינו בבתים וממון, אלא בכך שאנו יהודים שומרי תורה ומצוות, ומביאים לעולם בנים וצאצאים שומרי תורה ומצוות".

     

    ופרנסה מה יהא עליה? ובכן, וייגל לא סיים את קריירת המשחק. בשנת 2000 פנה אליו יגאל הושיאר, יוצר חרדי, ומאז הם הולכים יד ביד ומייצרים סרטי ילדים תחת חברת

    ההפקה "ניצוצות של קדושה". וייגל כבר שיחק ב-30 סרטים חרדיים, דלי תקציב, אבל כאלו שהוא חש בהם את העשייה הערכית. במקביל, הוא משתתף בהצגות לילדים ובערבים של חב"ד שבהם הוא מספר את סיפורו האישי.

     

    "נכון שזה לא חדר הלבשה בהבימה, ולפעמים אני קצת מתבאס, אבל אני רואה את החדווה והשליחות שבדבר, וזה שווה לי", הוא אומר.

     

    "בחב"ד יש עידוד עצום למקצוע הזה. אני מרגיש שעשיתי שינוי מהותי. אני לא בז לתקופה הקודמת, ואני לא מנותק ממנה. אני רואה בה דברים טובים, ואני מוקיר אנשים שעבדתי איתם, אבל אין לי געגועים או נוסטלגיה לתקופה הזו. יש לי לפעמים רגעים בהם אני נזכר בשמחה בחויות שחוויתי, ויש רגעים שאני משווע לתפקיד יותר גדול, אבל יש לי מעט מאוד קשר עם חברים מהתקופה ההיא. מה שעושה את הקושי בשמירת הקשר זה המותר והאסור בחיים הדתיים, אבל אם אחרים יבינו שזה טעם החיים, נזכה לגאולה. הלוואי".

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מיכאל וייגל. במודל החדש
    מיכאל וייגל. במודל הקודם. הפוך
    צילום: זיו קורן
    מומלצים