באמת כולם מבינים במחשבים?

לפני ימים אחדים נתנה שופטת בית-המשפט לתביעות קטנות ברמלה, אסתר נחליאלי-חיאט, פסק דין בעניינו של אדם שקנה מבזק מחשב נייד, גילה שהוא קטן מדי לטעמו ולא נוח לשימוש, ביקש לבטל את העסקה, אך בזק סירבה בנימוק שהוא לא מילא אחר התנאים שהציבה לשם ביטולה.

השופטת קיבלה את עמדת בזק לאורך כל הדרך, ואגב כך לא חסכה באמירות לחובתו של התובע. אך בכך גם נחשפו חולשות פסק הדין, הנובעות מגישה החותרת תחת תפיסות היסוד של משפט הצרכנות המגן.

נאמר כבר כעת, כי התובע אכן שגה בכמה מצעדיו בהקשר זה. אך בה בעת שהשופטת זקפה טעויות אלו לחובתו, היא כלל לא התייחסה להתנהלותה של בזק, ומכאן גם תוצאת פסק הדין.

בזק לא פירסמה מידות או משקל

נפתח בכך שהתובע ראה את פרסומי בזק ביחס למחשב, התרשם, והחליט לקנות אותו. מי שביצעה את הרכישה בפועל היתה רעייתו, ורק לאחר שהיא הביאה את המחשב הביתה התגלה לו גודלו האמיתי, ובשל קוטנו הוא התקשה לקרוא טקסטים באמצעותו.

על המחשב הזה אומרת השופטת: "המחשב מסוג Asus ידוע כמחשב נייד זעיר שנמכר תחילה רק באמצעות הנתבעת במסגרת מבצע למשדרגי הגלישה המהירה באינטרנט" (ההדגשה שלי, י"א).

באמת? ומנין הקביעה הזאת? האם הצרכן הממוצע מוחזק כמי שאמור לדעת את כל זה ולהבינו מאליו מעצם ההתבוננות בפרסומת של בזק? בכל הכבוד, לא הרבה דברים הם בגדר מין "אקסיומות" הנהירות לכל אדם ממוצע או לכל צרכן ממוצע, ומחשבים - על אחת כמה וכמה שאינם נמנים עם התחומים האקסיומטיים האלה.

ההיפך הוא הנכון: מחשבים אמנם זמינים כיום לכל רוכש, אך עם הזמן רק מתרחב הפער בין הידע של האדם הממוצע עליהם לבין זמינות הרכישה, ולכך נגיע גם בהמשך.

כך שהתובע לא היה אמור להבין כי מדובר במחשב נייד כה קטן. אבל מי שכן ידעה - והעלימה פרט זה בפרסומיה - היתה בזק. החברה לא פירסמה במודעות, לא את מידותיו של המחשב ולא את משקלו, נתונים שיכלו לסייע לקורא הפרסומת להבין במה מדובר. אז נכון שטוב היה עושה התובע אילו בדק בעצמו בחנות של בזק את המוצר, אבל זה לא פוטר את בזק מן החובה המינימלית לתת תיאור מלא של המוצר במודעות.

אבל למחדלה הבסיסי הזה של בזק לא התייחסה כלל השופטת. ולא שחסרה הוראה בחוק בעניין זה. ראו את סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן, האוסר לעשות כל דבר, מעשה או מחדל, שעלול להטעות צרכן לגבי פרט מהותי בעסקה, ובכלל זה "המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס".

ומה זו אקטיבציה?

בין שאר נימוקיה לכך שסירבה לבטל את העסקה ציינה בזק, כי התובע ביצע אקטיבציה במחשב, בה בשעה שבהוראותיה צוין במפורש כי ניתן לבטל רק אם לא בוצעה אקטיבציה. מנגד טען התובע, שאין לו מושג מה זו אקטיבציה.

על כך מצאה השופטת לנכון לציין: "והעובדה כי התובע אינו יודע מהי אקטיבציה אינה פוטרת אותו מהאחריות לתוצאה של מי שעשה אקטיבציה, לכל הפחות היה עליו לברר מהי אקטיבציה, ולא לתת לילדיו להפעיל את המחשב, כפי שאישר שעשה, ואחר כך לטעון כי לא ידע מהי אקטיבציה".

היה עליו לברר? אולי נבדוק את העניין מכיוון אחר: מדוע לא הסבירה בזק - בעברית המובנת ונהירה לבני אדם מן היישוב - מהי אקטיבציה? מה מנע ממנה להסביר כי מדובר ברישום תוכנת חלונות במחשבי חברת מיקרוסופט, כדי להבטיח שהתוכנה נרכשה כדין ותפעל כראוי, באחת משתי דרכים - בשיחת טלפון למיקרוסופט כדי לקבל קוד שיוקלד למחשב, או באמצעות ההוראות באינטרנט? מדוע לא ציינה זאת במפורש ובפירוט, תוך הסבר שרק הימנעות משורת צעדים זאת היא שתאפשר ביטול?

עצם השימוש במונח, שבמקרה הטוב הוא מקצועי למחצה, יש בו כדי להטעות את הצרכנים. הדבר חמור במיוחד מכיוון שמצד אחד כל אדם יכול לקנות מחשב, אך מן הצד האחר לא כל הרוכש גם מבין את מורכבות המוצר והכרוך בו. אך לעובדה זו לא התייחסה השופטת, ולא נשמעה ממנה מלת ביקורת אחת לכיוונה של בזק, שסירבלה את ההוראות בשפה סתומה בעבור רוב בני האדם.

התבטאות אומללה על נשים

לסיום, בכל הכבוד הראוי, ישנה בפסק הדין אמירה שמן הראוי ששופט בישראל, ועל אחת כמה וכמה שופטת, יימנעו ממנה. כדי לתאר את העובדה שהתובע לא קנה בעצמו את המחשב, אלא רעייתו היא שרכשה אותו בפועל, כתבה השופטת: "משסמך על הפרסומת ושלח את אשתו לרכוש את המחשב..."

שלח את אשתו? האם כך רואה השופטת קשר בין בני זוג - כשהאחד נותן הוראה והשני נשלח לבצעה? האם לא עלה על דעתה כי בכך היא פוגעת בכבוד רעייתו של התובע? מלשון פסק הדין לא ברור אם אמנם כך התבטא התובע עצמו כשתיאר את מה שקרה. אבל גם אם אכן הוא חטא בלשונו, אסור היה לשופטת להיגרר אחרי התבטאות אומללה שכזו. ממילא לא היתה לדבר רלבנטיות, מכיוון שאיש לא הכחיש כי האשה היא זו שקנתה, והדבר רק מאיר התבטאות זו של השופטת באור עוד יותר בעייתי.

ערב יום האשה הבינלאומי, שיצוין כרגיל ב-8 במרס (יום א' הקרוב), יש מקום לדאגה נוכח היעדר הרגישוּת והמודעוּת המתבקשות, כאשר מדובר במי שיושב על כס המשפט.