אמא יקרה, מצטערת שלא אוכל להגשים לך חלומות
אני יודעת שהגיל מעולם לא נחשב בעינייך. "אדם הוא אדם", את אומרת, "קודם כל, עוד לפני כל המספרים". ועדיין העובדה שבקרוב תחגגי את יום הולדתך ה-50 מרגשת אותי באופן מיוחד. מצטערת שאין ביכולתי לתת לך את כל מה שהייתי רוצה להעניק
אני מביטה בך ישנה ומתרגשת. אפילו בשנתך, את גורמת למביטים בך להתרגש. אני מלטפת את שיערך ונזכרת שהבטחתי לקחת אותך מחר להסתפר. חורף שלם חלף מאז הפעם האחרונה שיכולת להרשות לעצמך תספורת חדשה.
אמרתי לך שאת יפה בדמותך, שהעיצוב החדש יוכל רק להדגיש את עינייך הירוקות, המקוות. ובכל זאת, אני יודעת שזה חשוב לך.
אני מתבוננת בך ומצטערת. מצטערת שאין ביכולתי לתת לך את כל מה שהייתי רוצה להעניק ביום ההולדת הזה.
אני יודעת שהגיל מעולם לא היה אמת מידה בשבילך. "אדם הוא אדם", את אומרת, "קודם כל, עוד לפני כל המספרים". ועדיין העובדה שבשבוע הבא תחגגי את יום הולדתך ה-50 מרגשת אותי באופן מיוחד.
את משתעלת. מזג האוויר הזה לא עושה לך טוב. אבסורד, שדווקא עונת האביב, האהובה עלייך ביותר, גורמת לך גרד ושיעול.
הסברת לי שבחיי יהיו דברים רבים שההנאה מהם תדרוש תמורה, ולימדת אותי גם איך מביטים לאנשים בעיניים.
אני יודעת על מה את חולמת. אינני צריכה לנחש. וצר לי שוב שאין בידיי לוכד של חלומות. הספקתי אמנם לסדר, לבשל ואפילו לשטוף, כדי שיישאר בחלל שלך ריח נקי. הכנתי את השניצלים שאת אוהבת והכנתי זר של חמניות, פרחי השמש שכה אהובים עלייך. בנוסף קניתי את ליקר השוקולד, זה שמספיקות לך ממנו שתי לגימות מתוקות בלבד כדי שראשך יהיה סחרחר. אבל לצערי, גם השנה לא יכולתי לקנות לך מיטה. אני יודעת שהספה הזו הורגת לך את הגב, וזה הורג אותי.
אילו רק יכולתי הייתי לוקחת לך קצת מן העצב הזה
עוד מכתב:
לאבא שלא מכיר אותי: סליחה, עכשיו מכל הלב
טל איפרגן
גם אם הבנתי שלא עזבת בגללי, אלא מפני שלא אהבת את אמא שלי, שלא היתה מוכנה לחלוק אוצר עם שותף שאינו אוהב - במשך שנים רבות לקחתי את האשמה עליי. וזה עשה לי לא טוב. לכן כעסתי עליך. זאת ההזדמנות לומר לך שאני מצטערת
ביקשת שלא אארגן לך כלום, בלי הפתעות ובלי בלונים. "אל תשכחי שזו שנת אבל", הזכרת לי. חלפו כמעט שבעה חודשים מאז שסבתא נפטרה, ועדיין לא סלחתי לעצמי על כך שהייתי משוכנעת שתזכי לראות אותה שוב. על כך שהבטחתי לך שהיא תחכה בסבלנות עוד קצת. לא שיערתי שזה יכאב כל כך.
אילו רק יכולתי הייתי לוקחת לך קצת מן העצב הזה הלילה.
השעה רק עשר ועשרים בלילה, ואת כבר ישנה. ככה זה כשקמים בכל בוקר בעשרה לחמש וחוזרים הביתה רק רק בשש ומשהו בערב, במשך 29 שנה. העייפות מנצחת את התחביבים.
"אני רק רוצה יום של חופש", ביקשת.
הלוואי שיכולת השנה להפסיק לעבוד כל כך קשה ולפנות לך זמן לדברים שאת אוהבת - לתפירה, לצילום, לציור. אני בטוחה שהיית בוחרת להתנדב, לעזור לילדים שזקוקים לאהבה. את הדוגמה הטובה ביותר לכך שילד יכול לגדול לתפארת בדירת חדר, עם מקרר ובו חצי שקית חלב וסיר של אורז מבושל, כל עוד אוהבים אותו מאוד. כל עוד נותנים לו את הכלים הנכונים, מלמדים אותו להשתמש בהם נכון ואת הזכות לבחור כיצד.
הייתי בת ארבע כשאנשי הרווחה רצו לקחת אותי ממך
אינני מסוגלת לחשוב על מקום אחר בו הייתי רוצה לגדול אילו היית מרימה אז ידיים. הייתי בת ארבע כשאנשי הרווחה רצו לקחת אותי ממך, סברו שיש חממה נעימה יותר מזו שאת בנית סביב. הייתי כמעט בת 12 כשהם הזכירו לך שילדה בגילי לא צריכה לעבוד. את ניצבת מולם גאה, נלחמת על כך שלא יחסר לי דבר, הגנת על זכויותיי.
קניתי לך את העוגה שאת אוהבת, עם הקוקוס והאגוזים, וחמישה נרות קטנים צבעוניים. כל אחד מהם הוא סמל לעשור, ויחד הם אמורים להביא מזל. לצערי הרב, גם השנה לא יכולתי לקנות לך מכונת כביסה חדשה במקום זו שהתקלקלה. אני מתבוננת בידייך, יודעת עד כמה כואב לכבס שנים ביד, יד שנועדה להעביר אנרגיות וחום לאחרים.
אחרי שנלך למספרה ניסע לים. כמו תמיד, בשלושה אוטובוסים שונים. אמרו שיהיה יום יפה. את תגידי: "לא משנה מה אומרים, כי לחוץ תמיד יהיה מה לומר. מה שחשוב הוא מצב הרוח". אני אסכים איתך חלקית, אציין את הימים בהם מעונן.
את תזכירי שהשמש קיימת גם בימים מעוננים, תאמרי שנוכל לשבת לנו מול הים ולדמיין קישוטים אחרים, אלה שיום בהיר אחד יהיו שלנו. אני אבטיח לך שעוד אצליח, את תבקשי שאאמין. ואנחנו נודה לאל שיחלוף באותן הדקות ממש מעלינו על מה שיש, נסכים איתו שזה כמעט הכל.
ואז אביט בך שוב ואתרגש. אני רוצה לומר כל כך הרבה, מבלי לדעת מהיכן ראוי להתחיל. ולבסוף אבחר כנראה במילה הזו, הקטנה, המוכרת ומעלת החיוך.
אומר לך אמא –
תודה.
תודה על מי שאת. על זה שתמיד היית. ועל מי שאני, בזכותך. גדלתי להיות אדם שמאמין בטוב, בידיעה שיהיה בסדר, שכל דבר לטובה. גדלתי להיות מישהי שמשתדלת להביט על הכאב מהצד ולהימנע מלאפשר לו להכאיב. מנסה לחזק את מי שכואב לו, כפי שלימדת אותי.
"לא כולם יזכו להכיר אותך באמת", אמרת לי לא פעם, והוספת שלא אתן לזה לעצור אותי מלהיות. אותך זה מעולם לא עצר. ובכל זאת, במלאת לך 50, הייתי שמחה שאנשים נוספים יזכו להכיר אותך ושתהיה להם ההזדמנות לברך.
מאחלת לך יום הולדת שמח, אמא יקרה שלי.
מי ייתן ועינייך הירוקות ימשיכו תמיד לקוות.
אוהבת אותך מאוד.
בתך היחידה,
טל
שף הדמעות / טל איפרגן
נסעתי אל הים הבוקר
בכדי ללכת לבדי
הגוף זקוק לפעילות
אני זקוקה להיות אני.
מול השף של הדמעות
שלחש שזה מורכב.
כשתיבל את מי הים
ודאי גם הוא אהב.
(מתוך הספר "נגיעות" מאת טל איפרגן (הוצאת טרקלין "גוונים")
האימייל של טל
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
