זורקים חכה: דייגים חובבים מדברים
לריגוש של תפיסת דג גדול ולגאווה של להגיע איתו הביתה אין תחליף: שלושה דייגים חובבים מדברים על זה
"תפסתי דג 75 ק"ג"! הידיעה הזו הקפיצה את כל משתתפי פורום הדיג הישראלי לפני כמה חודשים. מאחורי הכותרת הזו עמד הדיווח של ים בת ה,15- בתו של הדייג הוותיק שמעון טרגש. "ביום שישי חזרתי ממפגש עם חברי בשלוש בלילה ואבא חיכה לי ער, לשאול למה איחרתי. עניתי בזהירות שלא היה לי איך לחזור מוקדם יותר, ומיד הצעתי לו כוס תה כדי שישכח מהעניין. אבל אבא הודיע לי שהוא הולך לדוג ולכן כדאי שאכין תרמוס שלם, ועוד יותר כדאי שאצטרף אליו. הוא הביא עוד חכה מהמחסן והוריד לי את החרמונית שלו מהארון. ככה נסענו אבא ובת לזמן איכות יחד ב3- בבוקר." ים מדווחת עוד, שהצליחה לתפוס דג. "החזקתי את החכה ופתאום הרגשתי שהיא מרקדת! הדג הראשון שלי עכשיו בחכה! אמנם הוא היה קטן, והחלטנו להחזיר אותו לים כי לא דגים למטרות שעשוע - אבל חזרתי מרוצה, כי תפסתי דג שמשקלו 75 קילו, שזה אבא שלי. כמה פעמים בחיים עוד ייצא לי ולאבא לצאת לדיג בלילה, ותוך כדי לדבר על החיים, לשתף, לצחוק ולרכל"?
פורום הדיג הישראלי הוא רק אחד האתרים המשמשים את דייגי ישראל החובבים, אם כי הגדול שביניהם. הפורום הפעיל הזה מפוצץ בדיווחים, הסברים, שאלות, ברטרים והחלפות ציוד, ובעיקר סיפורים מהים. יותר מ3,000- דייגים חובבים רשומים בו, ואלה אינם יוצאים לים לפני שבדקו את תחזית מזג האוויר באתר, או ביררו מה אפשר לתפוס כרגע.
מלמעלה למטה - ברקודה, מליטות וסרדינים (צילום: ירון ברנר)
נפגשנו עם שלושה דייגים ותיקים, שהמילה "חובבים" קטנה עליהם. לצד פרנסה ועבודה קשה, משפחה ועיסוקים אחרים - הם צמודים לחכה שלהם ומבלים בים הרבה שעות, חורף וקיץ. כמה? "לפחות פעמיים-שלוש בשבוע," אומר טרגש ,(42) המתגורר במושב בית יצחק בשרון ומנהל אשכול גני ילדים. "אני מעדיף לדוג בערב, אחרי שהשכבתי את הילדים," מעיד שגיא מתתיהו ,(38) מנהל רשת מחשבים של חברת מזון גדולה. השניים לא גדלו על הים. הם התאהבו בו רק בבגרותם.
אייל עובדיה, לעומתם, הצעיר שבחבורה ,(33) דווקא גדל על הים, כילד עירוני בתל-אביב. עובדיה עובד כמנהל רכש והפקה של מרכז הירידים העירוני, ולצד הדיג הוא הפך לחזאי הבלתי מעורער של הדייגים. הוא "יודע לתת תחזית מדויקת להפליא, יותר מכל חזאי מקצועי אחר, כולל גובה הגלים, הרוחות והזרמים," מעידות התגובות בפורום. דווקא הוא, הוותיק מבין השלושה, צימצם את שעות הדיג לסופי שבוע, והוא יוצא עם החכה "רק" בשישי ושבת "החל מ12- בצהריים ועד השקיעה."
הנשים שלהם, אגב, למדו לקבל. "בהתחלה עוד נלחמנו בבריחה הזו לים, כשהכל נופל עלינו. היום אנחנו כבר משחררות," אומרת סיגל עובדיה.
לא מדובר בשלושה דייגים מקשישים, שיושבים על כיסאות בחוף וממתינים לחכה ש"תרקוד" (בעגה שלהם.( החבר'ה האלה מקצועיים לגמרי, אף שאינם עושים עסק מהדגים ובוודאי אינם מוכרים אותם. להפך. ההוצאות רק הולכות ותופחות, וכדי לפתות את הדגים צריך להשקיע עוד ועוד כספים. "הציוד מגיע לאלפי שקלים. זה כולל חכות, חוטים, קרסים, משקולות עופרת, זרחנים וכמובן פיתיונות," מסביר מתתיהו.
אבל מהן ההוצאות האלה לעומת העונג לעמוד מול הים, לשמוע את רחש הגלים, להכין תה חם בחורף או לגמוע בירה קרה בקיץ? ולא נכחיש - גם ההישגיות דוחפת אותם. "אתה כל הזמן מקווה שתצוד דג ענק ותצא גבר-גבר," אומר טרגש. "אפילו כשכלום לא נתפס, או כשיוצא דג קטן ומחזירים אותו - תמיד יש תקווה. אולי הפעם תצא נימפה"?
ומה קורה כשבאמת תפסת דג גדול?
"או-הו, חגיגה גדולה. קודם כל מצטלמים איתו, אחר כך מזמינים את כל החברים והמשפחה לאכול ממנו."
כדי שהתענוג הזה יקרה, הם מוכנים לצאת בקור הגדול שלפני עלות השחר, להירטב מהגלים הגדולים, לסבול מכאבים בזרוע בגלל תנועת זריקת החכה, לחיות כמה שעות רצופות בלי טלוויזיה ובלי האח הגדול, ובעיקר לבלוע אכזבות. "דיג זה סוג של הימור, ממש כמו קזינו," אומר עובדיה. "משקיעים ומצפים הרבה, אבל הרבה פעמים יוצאים עם דלי ריק." עובדיה כבר הספיק לדוג מיאכטות באוסטרליה, בתאילנד ובארצות-הברית, ואפילו דגי ענק. "אבל שם אין למי לספר על התפיסה, וזה מבאס," הוא אומר.
הלהיט של החורף. אינטיאס (צילום: ירון ברנר)
שיטת הז'ירז'ור
רוב הדייגים שפגשנו דגים בעיקר בשיטת הז'ירז'ור, שכבר זכתה לכינוי 'דיג היי-טק.' בשיטה הזו לא מתלכלכים ולא מסריחים. דגים מוקדם בבוקר, שמים את הדגים במקרר במקום העבודה - וצוללים לשגרה. ז'ירז'ור פירושו דיג בעזרת בובת דמה מפלסטיק, שבה משולב קרס. תנועות הדיג מדמות את הבובה לדג קטן, שאליו נמשכים הדגים הגדולים. "ככה מתחכמים לדגים בלי להתעסק עם פיתיונות ועם ריח רע," מסביר טרגש. וגם מוכן לגלות סוד שלא רבים יודעים: בחורף הזה אפשר היה לתפוס בים שלנו המוני קלמרי עם פיתיון מפלסטיק דמוי שרימפס. אבל חשוב שתדעו: את הקלמרי שתופסים לא אוכלים, אלא משתמשים בו כפתיון חי - ולא כזה שמתחפש - לדגים הגדולים.
הלהיט של החורף הזה היה האינטיאס. הדג הזה יכול להגיע גם ל20- ק"ג, אבל כדי לתפוס אותו צריך חוט עבה במיוחד וקרס גדול. עוד דגים גדולים, שגורמים הרבה נחת לדייגים כאשר הם נתפסים בחכה שלהם, הם לוקוסים ודגי מוסר. בסך הכל הים התיכון מציע מגוון עצום: סרגוס, פלמידה, בורי, לברק, מליטה, ברקודה - הם מונים רק חלק. ויש גם דג טלוויזיה, כזה שמתחפר בחול, שקוף, ולכן הוא מכונה טלוויזיה. "ממנו עושים צ'יפסים," אומרים הדייגים. משאר הדגים עושים סושי, חריימה (ראה מתכון,( או סתם על האש.
"בערך בשעה 13:30 יש דג. מרגיש אותו טוב על החכה, אבל כנראה שהוא נתפס בסלע. אני צועק לתמיר. התותח בא לעזרה. שאפו עליך. הדג עולה, ויש אינטיאס חמוד ראשון שלי. האדרנלין בשמיים, ואני מבסוט עד קצה הקיאק. מצטלמים עם הדג - והביתה," סיפר בסוף השבוע ארז, דייג מתחיל שנתן לדיווח שלו בפורום את הכותרת "אינטיאס בתולים." בתגובה, הגיעו אליו כמעט אלף טוקבקים עם ברכות ואיחולים.
מה מפריע לדייגים
התמעטות הדגים. זו המכה הכי כואבת. עד כדי כך הם מתמעטים, שצריך לצאת עם סירות ללב ים כדי לתפוס משהו. זו מכה עולמית: דיג יתר, זיהומים ובניית מרינות וסכרים, שפוגעים במערכות האקולוגיות.
בעיה נוספת: דיג באמצעות רשתות. על פי התקנות, אסור להשתמש ברשתות ללא רשיון, אבל הדייגים שלנו מעידים על חאפרים כאלה, שמחסלים את הדגה. "צריך לשחרר דג שלא הגיע לבגרות מינית ועוד לא השריץ, וכך אנחנו עושים. אבל בעלי הרשתות תופסים אותם, כי למשרד החקלאות אין מספיק פקחים כדי לאכוף את התקנות האלה. הבעיה העיקרית היא תפיסת דגיגוני בורי, שמשריצים בשפכי הנחלים. ככה נכחד דור שלם של דגיגונים," מסביר מתתיהו.
ויש עוד בעיה. מכה של פריצות למכוניות, שנשארות במגרשי החנייה של החופים. "אתה חוזר מהחוף עם הדגים - ומוצא מכונית פרוצה. מה-זה מבאס," הם אומרים, ובכל זאת לא מוותרים.
החופים הכי טובים לדיג בארץ
ראש הנקרה: מדפי סלעים במים שיוצרים סביבה עשירה בדגים ועומק גדול קרוב לחוף.
שבי ציון: חוף משולב סלעים וחול מאכלס סוגי דגים שונים.
אכזיב: שמורת טבע, מותר דיג בחכה. מים עמוקים, ריפים עשירים בדגים גדולים וקטנים גם יחד.
חוף רמב"ם חיפה: ממש מתחת לבית החולים רמב"ם - חוף סלעי בעל עומק בינוני של 4-2 מטרים.
בת-גלים חיפה: חוף פתוח במפרץ חיפה, ידוע בגלים וברוחות.
חוף הכרמל: מול טירת הכרמל, רווי ריפים בעומקים שונים, מאכלס אוכלוסיית דגים גדולה ומגוונת.
עתלית: דיג מהגשר הממוקם צפונית לבסיס חיל הים (שאסורה הכניסה אליו,( יחסית מצומצם בסוגי הדגים. נווה-ים: חוף חולי בעיקרו, מאכלס דגים נודדים, כגון לברק, אינטיאס וטוניות.
קיסריה: אזור נמל קיסריה העתיק מורכב מחומות טבעיות ומלאכותיות אשר יוצרים סביבת מחיה למגוון דגים וכמו כן מחסה לקלאמארים.
שפך נחל חדרה: באזור יציאת המים מהטורבינות של חברת החשמל מגוון רחב של דגים ודגים טורפים גדולים שבאים לזרם בחיפוש אחרי מזון.
נעורים, חבצלת השרון: חוף משולב סלעים וחול, נחמד לדיג של סרגוסים, דניסים ודומיהם.
בלו ביי, נתניה: עוד חוף משולב סלעים וחול.
ארסוף: חוף בעל ריפים רבים, דיג פורה של מרבית סוגי הדגים.
סידני עלי: ממש מתחת למסגד סידני עלי, חוף עם הרבה סלעים וריפים בעומקים ודגה עשירה.
מרינה הרצליה: דיג מהשובר של המרינה לכיוון הים, קרקע חולית מעורבת עם סלעים קטנים, מקום מארב של דגים טורפים ושוכני סלעים.
תל ברוך/המזח: תל ברוך הוא חוף שמשלב רצועת חול ארוכה מזח סלעי, משופע בריפים רדודים ובכל סוגי הדגים הנתפסים בדיג חופי. שימו לב - גובים תשלום במגרש החנייה.
נמל תל-אביב/שפך הירקון: מטיילת העץ של הנמל החדש, הרבה עמדות דיג, דגים קטנים לרוב, לפעמים הפתעות.
חוף הסלע בת-ים: חוף סלעי ביותר, מפרץ סגור ושקט, דיג רגוע, דגים קטנים לרוב.
אשדוד/תחנת הכוח: באזור יציאת המים מטורבינות חברת חשמל, אזור שורץ טורפים ודגים מכל הסוגים והמינים.
פארק אשקלון: שפך של הנחל לים יוצר מקום טוב לדגים להטיל את ביציהם ולטורפים לחפש את הדגים הקטנים, והדייגים מרוויחים.
חריימה מעולה של שגיא מתתיהו
המרכיבים:
1/4 כוס שמן
דג במשקל קילו לפחות (פלמידה, לוקוס, לברק, בורי וכו('
פלפל חריף לפי הטעם
צרור כוסברה קצוץ דק (למי שאוהב)
בצל גדול קצוץ דק
2 כפות רסק עגבניות
6 שיני שום כתושות או קצוצות דק
1 כפית מלח
3 כפות פפריקה מרוקאית מתוקה
1 כפית פלפל שחור
1 כפית כמון
1 כוס מים
אופן הההכנה:
- חותכים את הדג לפרוסות עבות.
- בסיר רחב מטגנים את הבצל והשום קלות, מוסיפים את התבלינים והפלפלים וממשיכים בטיגון עוד דקה בערך.
- מניחים את פרוסות הדג, מוסיפים את הכוסברה והמים, מביאים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה לקטנה ונותנים להתבשל 25-20 דקות. מגישים עם לחם שחור אחיד.
