שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    החירשים בהלכה. אז והיום
    עד המאה ה-18 החירש היה מרוחק מהחברה וגם חז"ל התייחסו אליו כחסר דעת. האם שינוי מעמדו החברתי משפיע על מעמדו ההלכתי? הרב בני לאו ואליקים כיסליו דנים בשילוב החירשים בקהילה

    מעמדו של החירש בחברה הקדומה היה כמעמדו של המפגר. הוא היה מרוחק מהחברה ומשוחרר מחובותיה. עד למאה ה–18 לא שילבו את החירש במערכת לימודית ולא ציפו ממנו לשום תועלת. גם חז"ל התייחסו לחירש כחסר דעת הפטור מכל החובות של אדם בוגר. העולם עבר כברת דרך עצומה ביחס אל החירש, מאז הקמת בתי הספר לחירשים ופיתוח שפת הסימנים המאפשרת תיקשור קוגנטיבי מלא בין החירש וסביבתו.

     

    מרתק לקרוא את עמדת החכמים בתקופה שבה החלו החירשים להשתלב בסביבה. הדיון עוסק בשאלה אם שינוי מעמדו של החירש בחברה משפיע על מעמדו ההלכתי: האם הוא יהיה חייב במצוות? האם הוא יכול להינשא ולהתגרש? האם הוא יכול לבצע פעולות הלכתיות אחרות הדורשות דעת בוגרת?

     

    פרופסור ויקטור יענער הוליד את השינוי העולמי בנושא זה וכתב ספר הדרכה לחינוך ילדים חירשים אלמים (1832-1836). הוא הוכיח שלחירש יש את כל הכשרונות לרכישת שפת הדיבור: שכל המסוגל ללמוד שפה, האיברים הצריכים לכך, החושים המאפשרים את קליטת צורות השפה, ונוסף לכל זה האמצעים להתקשר עם הזולת. המחקר הזה השתרש בעולם והתקדם מאד במערב אירופה במחצית המאה ה-19.

     

    הרב הילדסהיימר כבר נמצא בסוף המאה ורואה גם את המחקרים וגם את התוצאות החינוכיות של בתי הספר לחירשים. כתוצאה מכך הוא מגיע למסקנה: "נראה לי שעיקר הדבר תלוי בשאלה אם כח השכל של החירש לקוי באופן מוחלט או שהוא נורמלי כשלעצמו וכעין אוצר גנוז... כהצד הראשון היה מקובל אצל הגוים עד תחלת המאה הי"ט לספה"נ, עד שבא גואלם ומצילם של מסכנים אלו בעלי ארבעת החושים, ויקטור אוגוסט יעגער, פרופסור במדינת וירטעמברג, שהסיק בחיבורו... כי לחירש יש כל הכשרונות לרכישת שפת הדיבור... ונוסף לכל זה האמצעים להתקשר עם הזולת... ואין בזה שום סתירה לדחז"ל שלא דיברו אלא בחירש שלא היה באפשרותו להפעיל את כח השכל שלו".

     

    והיום...

    מאז עברו כבר מאתיים שנה והיום כמעט כל הפוסקים מסכימים שניתן להכיל את החירש במסגרות חברתיות וממילא גם במערכות הדתיות. זו התפתחות נדירה ומוכחת המצביעה על יכולת החברה להשפיע על עמדת מערכת המשפט בכללה וההלכה שלנו בתוכה. בכיוון זה פוסק הרב עובדיה יוסף:

     

    "... ונראה שלענין הלכה למעשה, כדאים הם הגאונים המקילים לצרף חירש אילם שלמד בבית הספר לחרשים אילמים, למנין, לקדיש ולקדושה. ומכל מקום כשהם מנין מצומצם בצירוף החירש אילם, ראוי לכתחילה שלא יחזור השליח צבור תפלת שמונה עשרה, אלא יאמר תפלת שמונה עשרה פעם אחת בקול רם עם הקדושה, כדי שלא להכנס בחשש איסור ברכה לבטלה...".

     

    בנקודה זו עלינו להעמיק

    ולעיין היטב ברובד נוסף והוא הקבלה המוסרית של חברי הקהילה ובית הכנסת המתווספת על ההיתר ההלכתי. זאת, ניתן ללמוד מתוך סוגיית בעל מום הנושא כפיו. הגמרא במסכת מגילה (כד ע"ב) דנה במי שאסור להם לבצע את ברכת הכהנים: "כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו ... מפני שהעם מסתכלין בו". ומפרש רש"י, שהסכנה בדבר נובעת מכך ש"מסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות, לפי שהשכינה שורה על ידיהן". הכיוון לפתרון ביחס לאנשים בעלי מוגבלות זו משורטט בגמרא על ידי מקרים שבהם האדם בעל המום נשא כפיו: "והא ההוא דהוה (שהיה) בשיבבותיה (בשכונתו) דרב הונא, והוה פריס ידיה!". הסיבה להיתר זה מפורש בגמרא: "ההוא דש בעירו הווה". ומפרש רש"י: "כבר היו רגילין אנשי עירו ולא היו מסתכלין בו".

     

    המפתח לקבלתו של בעל המוגבלות מצוי, אם כן, ביחס אותו נוקטת הקהילה כלפי החריגים בקרבה. כאשר בני העיר "בוהים" באותו כהן בעל מום, כדבר חריג ויוצא דופן, אזי "עיניה(ם) כהות". ואולם כאשר הקהילה בוחרת לקבל את בעל המוגבלות, הופך ה"מום" שלו מעניין שהוא חריג, לעניין רגיל ומקובל ואף מותר הלכתית.

     

    כך יחסנו צריך להיות גם כלפי החירש וכל בעל צרכים מיוחדים המצוי בקהילתנו. יחסה של הקהילה אל השונים שבקרבה, הוא הקובע האם ובאיזה מידה הם יכולים למצוא מקום בתוכה. רק כאשר שייכותם לקהילה של אנשים אלו תהיה עניין "רגיל" יוכל להתקיים שילוב אמיתי שלהם. זאת לא רק בבתי הכנסת, אלא גם בשאר תחומי החיים. הרובד ההלכתי המתיר, אם כן, נע ומתפתח אך עלינו לצרף לכך גם את מוכנותנו העמוקה לקבלתם של אנשים שונים המצויים בקרבנו. רבדים אלו יחד יוכלו ליצור בקרבנו חברה וקהילה המקדשות שם שמיים ולקיים בנו: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם... מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (דברים כ"ט, ט-י). 

     

    הרב בני לאו ואליקים כיסליו חברים בית המדרש לצדק חברתי של "במעגלי צדק" ו"בית מורשה". היום (שני) מתקיים יום התרמה של ארגוני החרשים - "הטה אוזן לדממה" ברחבי הארץ. לתרומות: למשלוח עשרה שקלים - יש לשלוח את הספרה 10 למספר אס אם אס 2747. קו הטלפון לתרומות - 1700707191.

     

    לקראת האירוע, רבני צהר השיבו ב-ynet לגולשים על שו"תים ייחודיים בנושא. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הרב בני לאו
    אילוסטרציה
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מומלצים