מריר ועצבני
הוא הקים בית חרושת לסרטי אימה סוג ז', גילה לעולם את אוליבר סטון ואת אחד מסרטיו הראשונים עשה דווקא בישראל - ויותר מ-30 שנה אחרי, הוא לא מפסיק להתלונן על זה. תכירו את לויד קאופמן, שבגיל 64 נשאר הילד הרע שהוליווד היתה רוצה לשכוח
בנבכי הפילמוגרפיה הארוכה והמכובדת של קאופמן ניתן למצוא סרטים כמו "Tromeo & Juliet", "Class of Nuke 'Em High" וכמובן, הלהיט הגדול ביותר שלו - "The Toxic Avenger" (שבארץ הופץ בשם שהעניק לו המפיק איז'ו שני - "האיש המורעל והיפהפיה העיוורת"), סרט קאלט ביזארי על לוזר שהושלך לחבית חומר רעיל והפך לגיבור-על שפניו הושחתו ונשקו העיקרי הוא מגב. "האיש המורעל" הניב שלושה סרטי המשך (הרביעי בדרך), חוברות קומיקס, סדרת אנימציה לילדים, שפע מוצרי מרצ'נדייזינג ובקרוב גם מחזמר שכתב מעריץ אדוק של הסדרה - דיוויד בריאן מלהקת הרוק "בון ג'ובי".
"Tromeo & Juliet". ביקר בישראל (צילומים: Troma Entertainment)
קאופמן הוא גם אחד מצמד המייסדים היהודים של חברת ההפקות העצמאית "Troma Entertainment", שמהלך 35 שנות פעילותה הפיקה למעלה מ-100 סרטים דלי תקציב - מעין שעטנז בלתי אפשרי של אימה, אירוטיקה, מיוזיקל, קומדיה וסאטירה. ברשימה ישנו אפילו סרט ישראלי אחד - אך על זאת בהמשך.
יישאר צעיר לנצח
בגיל 64, קאופמן עדיין נמרץ, נלהב ושש אלי קרב כמו קולנוען מרדן צעיר. קרוב לוודאי שזה מה שסייע לו להבחר כיושב ראש הברית של מפיקי הקולנוע והטלוויזיה העצמאיים ומי שיוביל את המאבק נגד ענקי המדיה והממסד ההוליוודי בקונגרס. "מעט חברות עצמאיות כמונו שורדות", הוא מסביר. "אנחנו חיים מפירורים מיקרוסקופיים שנופלים מהשולחן וענקי המדיה מונעים מאיתנו להגיע לטלוויזיה. אנחנו נלחמים גם על שמירת האינטרנט ניטרלי ופתוח לכל היוצרים. למזלנו, המהפכה הדיגיטלית מאפשרת לכל אחד לעשות סרט ולהציג אותו באינטרנט - מבלי שייאלץ ללקק לבוסים באולפנים הגדולים".
קאופמן עם "האיש המורעל". היו ימים בשנות ה-80
כש"Toxic Avenger" יצא לאקרנים ב-1984 הוא הוצג בכ-2,000 בתי קולנוע. הסרט הרביעי, שיצא 20 שנה לאחר מכן, הוצג ב-300 בתי קולנוע - וגם זאת לא בו זמנית. הסיבה לדבריו היא שתאגידי הבידור שולטים גם בבתי הקולנוע.
סרטו האחרון, "Poultrygeist: Night of The Chicken Dead" (שהוקרן בפסטיבל אייקון), סאטירת אימה סקסית, מוזיקלית וגרוטסקית על תעשיית הג'אנק פוד, פתח רק בבית קולנוע אחד בניו יורק. ולמרות שבסוף שבוע הראשון "פולטריגייסט" גרף יותר מכל סרט אחר שהוקרן במקביל, הוא נדחק החוצה במהרה בעקבות יציאת הסרט הרביעי בסדרת "אינדיאנה ג'ונס". "בבית הקולנוע הזה היו שישה מסכים, ואפילו ה'ניו יורק טיימס' ו'אנטרטיינמנט וויקלי' נתנו לסרט שלי ביקורת טובה יותר מזו של 'אינדיאנה ג'ונס', שהיה סרט מחורבן", הוא מתרעם. "ובכלל, בסרט שלי יש סצינת סקס לסבית!"
"Poultrygeist". סאטירה מוזיקלית עם דם ולסביות
בין סרט לסרט מדלג קאופמן בין כנסי מדע בדיוני ברחבי ארצות הברית ונפגש עם המעריצים האדוקים של סרטי טרומה. "אנחנו מותג קטן ששרד כל כך הרבה זמן רק בזכות המעריצים הנאמנים", הוא מבהיר.
אז מי המעריץ הטיפוסי של "Toxic Avenger" וטרומה?
"זה עניין חוצה גילאים - יש ביניהם תלמידי תיכון וגם אנשים בגיל העמידה. טרומה כבר בת 35 והמעריצים שלנו גדלו איתה. יש הרבה גברים אבל גם לא מעט זוגות. אני יודע שקוונטין טרנטינו ופיטר ג'קסון מאוד אוהבים את 'Toxic Avenger'".
הכיבוש הישראלי
קאופמן מעולם לא רכש השכלה קולנועית. לעסקי הסרטים הגיע במקרה, כשלמד באוניברסיטת ייל ובמקום לבחור בקריירה של מורה החליט להצטרף לשותפו לחדר, מייקל הרץ, בהפקת סרטים - שותפות ששרדה עד היום. הוא עבד במספר סרטים ידועים ביניהם גם "רוקי", אך מהר מאוד גילה שהוא מתעב את העבודה במסגרת האולפנים והחליט להתמקד בעשייה קולנועית משלו. אחד הנסיונות הראשונים שלו כיוצר עצמאי נרשם ב-1970 ודווקא בישראל, כשמנחם גולן גילה עניין באחד התסריטים שלו.
קאופמן. "עמי ארצי גנב לי את הסרט"
לדבריו, הקשר נוצר מתוך כוונה להפיק קופרודוקציה שתצולם בישראל, באנגלית ובעברית. קאופמן הצעיר גייס בארצות הברית 150 אלף דולר יחד עם ידידו אנדי לאק (לימים נשיא NBC ויושוב ראש סוני מיוזיק), ומנחם גולן הבטיח לגייס סכום דומה.
ב"הבלש האמיץ שוורץ", או באנגלית "Big Gus What's The Fuss", כיכבו כמה מהשחקנים הבולטים של התקופה: בומבה צור, יוסף שילוח, ששי קשת ומונה זילברשטין. קאופמן מגדיר אותו בפשטות כ"סרט הגרוע ביותר בהיסטוריה". "זה היה ניסיון איום ונורא שאני זוכר היטב למרות הזמן שחלף", הוא אומר בהשלמה. "מנחם פרש ונאלצנו למצוא משקיעים נוספים, מאחר שאולפני הרצליה נתנו רק סיוע טכני ולא מימון כספי. בינתיים המפיק עמי ארצי השתלט על הסרט ויחד עם שאר הישראלים לקח אותו ממני".
ארצי, שמתגורר היום בלוס אנג'לס ופועל שם גם הוא כמפיק, לא נשאר חייב. "הטענות של לויד הן שטותיות לחלוטין", טוען ארצי. "הוא היה שותף בהפקת הסרט, וכיוון שצילמנו בישראל – היו אמורות להיות שתי גרסאות: אנגלית ועברית. לויד אמור היה לכתוב את הסרט ולביים אותו, אבל הוא לא הצליח להשתלט על זה – ואני נאלצתי להיכנס לפרויקט ולעשות את הגרסה העברית עם דני נווה. אגב, מנחם גולן בכלל לא היה מעורב בסיפור הזה.
"לויד ואני נפרדנו בהסכמה שהוא מקבל את זכויות ההפצה של הסרט בחו"ל. כל מה שהוא עשה עם זה משם ואילך היה לחלוטין בשליטתו. להאשים את הישראלים בכך ש'גנבנו לו את הסרט' זה פשוט מגוחך. לא היה לי שום קשר לסרט הזה כבר למעלה מ-30 שנה. אגב, יצא לי לפגוש את קאופמן כמה וכמה פעמים מאז, והוא מעולם לא התלונן בפני על הנושא הזה".
קאופמן על הסט של "Poultrygeist". לא שולל עוד הפקה ישראלית
כך או כך, מזלו הרע של הסרט לא הסתכם באובדן השליטה לכאורה - שכן הוא עלה לאקרנים ימים ספורים לפני שפרצה מלחמת יום כיפור. אבל לדבריו של קאופמן, לא זו היתה הסיבה לכישלון המסחרי. "כיוון שהתסריט שוכתב בעברית, הוא עבר שינויים רבים ולא היה טוב עבור השוק הישראלי או האמריקני. גם ללא סקס ואלימות, זה היה סרט מחפיר והיחיד שאני פשוט לא רוצה שיראו" .
לדבריו, הכנסותיו מהסרט הסתכמו בסכום צנוע של 200 דולר, זאת כשהשכיר עותק 16 מ"מ של הסרט לבית כנסת בארצות הברית. אלא שגם זה לא עבר בשלום. "הרבי זעם עלי", הוא צוחק. "הוא אמר לי, 'איך אתה מעז להציג סרט איום שכזה!'"
אולם למרות הנסיון העגום שלו עם תעשיית הקולנוע הישראלית, קאופמן לא נוטר טינה לנפשות המעורבות, ולא שולל על הסף הפקת סרט נוסף בישראל. "אבל רק בתנאי שתהיה לי שליטה מלאה עליו", הוא מדגיש.
לעשות כסף מפסולת
לאחר הניסיון הישראלי הוא שב לארצות הברית והחל לביים ולהפיק ברצף שלל סרטים אותם הוא מגדיר כ"קומדיות חרמניות", שילוב של סקס וקומדיית נעורים. בינתיים החלו גם האולפנים להפיק סרטים דומים, ואז הבחין קאופמן בידיעה שגרסה כי סרטי אימה אינם מסחריים. "זה היה היה חסר היגיון לחלוטין והחלטנו שזה בדיוק מה שנעשה", נזכר קאופמן. "החלטתי לשלב אימה, אירוטיקה וסאטירה פוליטית - ואז קראתי שפסולת רעילה היא פצצת זמן מתקתקת".
"The Toxic Avenger". הוליווד רצתה לקנות את הקונספט
כל אלה יחדיו העניקו לו את ההשראה לקונספט של "The Toxic Avenger", שעלה לאקרנים ב-1984. הוליווד הממוסדת גם גילתה עניין בעיבוד לעלילות הדמות הטרגית, אך קאופמן טוען שהם פשוט לא הציעו די כסף. "וחוץ מזה", הוא מבהיר, "אני חייב שתהיה לי שליטה מלאה על זה כי מה שהכי אוהבים בהוליווד זה לדפוק אותך".
"Toxic Avenger" היה כאמור הלהיט הגדול ביותר של טרומה - קאופמן טוען שכלל אינו יודע כמה הכניסו הסרט והמשכוניו - וההצלחה איפשרה לו להמשיך לביים ולהפיק סרטים דלי תקציב נוספים, רובם ככולם יצאו היישר לספריות הווידאו, ביניהם ניתן למצוא גם את סרטיהם הראשונים של סמואל ל' ג'קסון, קווין קוסטנר, מריסה טומיי ואפילו הבמאי אוליבר סטון.
"אוליבר הוא חבר ילדות שזרק אותי אחרי שנעשה מפורסם", מספר קאופמן. "הוא היה משוגע, אבל בחור טוב. היה ברור שהוא יהיה קולנוען מאוד מצליח, או רוצח סדרתי. הוא הגיע לסרטים בגללי. אחרי שחזר מווייטנאם הוא כתב רומן מחורבן ובדיוק אז התחלתי לעשות סרטים בייל. הוא עזר ושיחק באחד הסרטים שלנו ואחר כך התברר שהוא קולנוען נהדר".
אפשר להתעשר מ"B-Movies"?
"אני לא עושה בי-מוביז, אני עושה טרומה מוביז - שאי אפשר לקטלג ומשום כך לפעמים אנחנו מצליחים ולפעמים לא. אני זוכר איך אני ויורם גלובוס היינו מניחים עלונים לפרסום הסרטים שלנו על שמשות של מכוניות בפסטיבל קאן. היום, יורם מנהל אימפריה ואני עדיין מחלק עלונים בקאן".
