שתף קטע נבחר
צילום: ויז'ואל/פוטוס

הבאנו ביכורים

מארונדיטי רוי דרך ג'ונתן ספרן ועד זיידי סמית. הסופרת אדיבה גפן עם חמישה ספרי ביכורים שכבשו אותה, ולמעשה לא הרפו ממנה עד היום

יש סיבות שונות לפיהן אני בוחרת בספר זה או אחר. לפעמים זה נושא הספר, או הז'אנר. לפעמים זה המלצות של חברים או ביקורות מהללות, אבל ביני ובין הסופרים מתקיים גם הבליינד דייט - הספר הראשון של סופר, או המפגש הראשון שלי עם יצירתו.

 

אני נותנת לספרו לכבוש אותי, להוביל אותי למרחבים חדשים, בכישרונו האחר, בקולו המקורי, ביפי סגנונו ובנקודת המבט הייחודית שלו. המפגש הראשון דומה לאהבת נעורים; התמסרות כנה, רעננה, מתפעמת ובעיקר נאמנה. זה בעצם בליינד דייט שהופך לאהבה ממבט ראשון.

 

ומרגע שנשאבתי לספר - אני יודעת שאקרא כל מה שהסופר הזה יכתוב אי פעם. כך גיליתי לפני שנים רבות את כתיבתו של עמוס עוז בספר הראשון שלו "ארצות התן". את חיבתי הגדולה לספרי מתח גיליתי כשקראתי את "השינה הגדולה" של ריימונד צ'נדלר, והרשימה עוד ארוכה

 

אלוהי הדברים הקטנים/ ארונדיטי רוי

את ספרה של ארונדיטי רוי ההודית קראתי בסופשבוע אחד ארוך. אני זוכרת את עצמי קוראת ובוכה.

מסיימת, מסרבת להיפרד, חוזרת, קוראת ושוב מתייפחת. משהו בדרך הסיפור ובדמויות כבש אותי מהשורה הראשונה. היה לי ברור כי פגשתי ביצירת מופת נדירה, בסוג של כתיבה לירית עזת הבעה וחד פעמית, עד כדי כך ששאלתי את עצמי אם תוכל אי פעם ארונדיטי לחזור ולהגיע לפסגה גבוהה כזו. ואכן, זהו הרומן היחיד שהיא כתבה עד כה.

 

"אלוהי הדברים הקטנים" הוא רומן סמי-אוטוביוגרפי עמוס בכאב וטעון פוליטית, המגולל את סיפור ילדותם של שני תאומים לא זהים שהופכים לקורבנות של הפוליטיקה ושל הנסיבות המשפחתיות. הספר מתאר כיצד מושפעים חיי אנשים מאידאולוגיות מנותקות או משגיאות שנעשו לפני דורות.

 

כל כך אהבתי את הספר, עד כי לימים נסעתי למדינת קרלה במערב הודו כדי להגיע לבית משפחתה. נהג המונית שהביא אותנו לכפר "איימנם", בו מתרחשת העלילה, סיפר כי תיירים רבים מבקשים להגיע לבית, אבל הוא נעול ונטוש, שכן המשפחה מתגוררת במקום אחר. שומר מנוסה ושבע תיירים הניס אותי. הצצתי מבעד לסורגי השער וניסיתי לראות אם דרמות עדיין מרחפות שם. לרגע כמו ראיתי את הדמויות חולפות שם.

 

הכל מואר/ ג'ונתן ספרן

בשדה התעופה בדרך לטיול באוקראינה, המקום בו נולד אבי, רכשתי את הספר הזה. לא הכרתי את הסופר

ומעולם לא נתקלתי בשמו, אלא שעל הגב העטיפה נכתב כי מדובר במסע של סופר לאוקראינה. חשבתי הנה ספר שיתאים למסע השורשים הפרטי.

 

בתור לטיסה התחלתי לקרוא ומיד נכבשתי. רק אחרי שסיימתי אותו בחדר המלון יכולתי לרדת לכיכר המקסימה בעיר "לבוב" ולהתענג על העיר, אלא שהדמויות המשיכו לרחוש וכל פיסת נוף החזירה אלי את החבורה המשונה שיוצאת לדרך. הספר הבדיוני לחלוטין מספר על ביקורו של ספרן בעיירה "תרחימברוד", שבה התגורר סבו לפני שהיגר לארצות הברית.

 

העיירה הייתה באותם ימים חלק מפולין ונמצאת כעת באוקראינה. הוא מחפש את האישה המסתורית שהצילה את הסב בתקופת השואה והסתירה אותו מהנאצים. לצורך המסע, הוא שוכר את שירותיה של חברה אוקראינית המתמחה בארגון טיולי שורשים ליהודים אמריקאים. השילוב הכל כך יהודי בין עצב והומור, מין ומוות, קודש וחול, הוא שהופך אותו בעיני לספר גדול שמשך אותי לספרו השני הכובש לא פחות.

 

הידיד הקטן/ דונה טראט

למען הצדק ההיסטורי, "הידיד הקטן" הוא בעצם ספרה השני של דונה טראט, אלא שספרה הראשון "ההיסטוריה הסודית" לא זכה משום מה לתהודה של ממש כשהתפרסם בעברית והורד נכלם מהמדפים. רק הצלחת "הידיד הקטן" כעבור שנים החזירה לו את התהילה המגיעה לו.

 

טראט מתויגת כסופרת ספרי מתח, אלא שהספר הזה הוא הרבה יותר ממותחן; מדובר בספר קשה, אפל, מסתורי ואכזרי. בהחלט לא קל לקריאה, תובעני ודחוס, אבל אותי הוא הסעיר; הספר מתרחש בדרום ארצות הברית בקיץ אחד, לח, חם, שאין בו יום של נחמה. גיבורת הספר, הרייט קליב, בת 12 וחצי, גדלה בצל מות אחיה בן ה-9 שנמצא תלוי על עץ - אסון שריסק את משפחתה והשאיר אותה לגדול בבדידות.

 

אמה שרלוט נכנסה לדיכאון עמוק, אחותה אליסון ישנה רוב הזמן ואביה חי בעיר אחרת עם מאהבת. הספר מתרחש במהלך קיץ אחד בו הרייט מחליטה לצאת ולמצוא את הרוצח של אחיה ולנקום בו, מתוך שאיפה ילדותית ונוגעת ללב שבכך תצליח לאחות את שברי משפחתה ולהתגבר על הטרגדיה.

 

יחד עם חברה הטוב ביילי היא יוצאת למשימה ואני, הקוראת הצמודה שלה, עוקבת אחריה, חרדה לה, מעריצה, אוהבת ולא פעם שולחת יד לחבק את הנערה החכמה, החזקה והנוגעת ללב. הספר הדהים אותי ביכולת לשרטט דמויות, בנוף האנושי, ובעולם הדמוני שמבעבע ומותיר את הגיבורים חסרי נשימה. 

 

שיניים לבנות/ זיידי סמית

שוב זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, ספר ביכורים כובש שחיבר אותי לנצח לסופרת זיידי סמית. אפילו

שספרה השני היה אכזבה - אהיה לנצח קוראת נאמנה שלה, מה גם שהשלישי "על היופי" היה אפילו מדהים לא פחות. זיידי הייתה בקושי בת 21 כשהספר הראשון שלה יצא לאור ומיד זיכה אותה בהכרה, בפרסים חשובים, בחוזים נכבדים ובתהילה עד כדי כך שב"סאנדיי טיימס" נכתב עליה "אחד הקולות הגדולים בדורה". 

 

מסופר על שלוש משפחות, שני דורות, אזור אחד קטן בצפון לונדון; משפחות ג'ונס, איקבאל וצ'לפן לא יכלו להיות שונות יותר זו מזו – צבעים שונים, דתות שונות, תפיסות עולם שונות – ובכל זאת, חייהן קשורים אלה באלה לעולמים. הספר נפתח בתמונה בלתי נשכחת בה מנסה ארצ'י ג'ונס, אנגלי פשוט ממעמד הפועלים, להתאבד אך ללא הצלחה.

 

מה אין בספר הנפלא הזה; מלחמות, אמונות אפוקליפטיות, רעידות אדמה וגזלת אדמות. עבר שמכה בהווה, מזרח מתנגש במערב, שמרנות מתנגשת בחדשנות, מסורת וקידמה, ייאוש ותקווה והכול מסופר בהבנה אנושית יוצאת דופן, בהומור רב, בתעוזה, במקוריות וביכולת מדהימה לספר סיפור. לסמית כשרון הבעה ענק, ודבר לא נעלם ממנה. היא בוראת עולם ססגוני, מציפה אותו בדמויות ומחברת את הקרקס האנושי הזה ליריעה מרתקת, נוקבת ובעיקר חכמה. יריעה מפוכחת ויחד עם זאת מלאת הומור ושנינות.

 

האמא של הכלב/ פאוולוס מאטסיס

עיני נתקלו בספר במקרה, אולי ציור העטיפה משך אותי, אולי הכותרת המשונה, או אולי שם הסופר היווני שבקושי הצלחתי לבטא. לצערי, כמעט ואיני מכירה סופרים יווניים בני זמננו. בכל זאת, משהו בשם סקרן אותי. משכתי אותו מערימת הספרים והתחלתי לדפדף. ואז, התאהבתי, שוב, מהשורה הראשונה.

 

"האימא של הכלב" הוא סיפור קורותיה ואסונותיה של יוון במלחמת העולם השנייה תחת הכיבוש האיטלקי. אלא שהכל מסופר בדרך וירטואוזית על ידי רוביני מסקריס, המכנה את עצמה בשם "רראו" - שחקנית סוג ד' אם לא למטה מזה, אך מספרת בחסד, שמעידה על עצמה מיד בפתח הספר שהיא מוכרת כשקרנית ומלוכנית ימנית.

 

התאהבתי מיד בדמות ההפכפכה, המשעשעת עד דמעות, אך הנוגעת ללב. הסופר כמו אינו משתלט על הדמות שברא והוא מניח לה לספר את קורות חייה בקול המיוחד שלה, בדרך אסוציאטיבית מבדחת, עד שמצאתי את עצמי שואגת  מצחוק וזאת למרות שהאירועים אינם משעשעים כלל והקורא אינו יכול שלא לגעת בכאב, בצער, באובדן ובסבל שהיו מנת חלקם של תושבי יוון במלחמת העולם השנייה. 

 

החלק החזק ביותר בספר הוא זה המתאר ילדותה בצל הכיבוש, כשאסונות נוראים נפלו על יוון בזה אחר זה. האב נעלם, והיא, אמה ושני אחיה נותרו בחוסר כל והגיעו לחרפת רעב ממש. מעבר להומור צפה היסטוריה קשה. ביד אמן מאטסיס רושם סצנות בלתי נשכחות, למשל, כשהאם תופרת לילדיה תחתונים מהדגל היווני, למשל סיפור

אהבתה לאפרוח שכולם חומדים את בשרו העלוב, ושלמרות הרעב הגדול העובר על המשפחה היא שומרת עליו ואינה מניחה לאיש לגעת בו. פיסה של אנושיות בתוך הזוועה המצמררת.

 

הבליינד דייט עם "האימא של הכלב" הצליח מעל למשוער. בעיני זוהי יצירה נדירה, שבה אימה וצחוק, כבוד והשפלה, ובעיקר כוח ההישרדות משמשים בהן בערבוביה, והכול כתוב בידי יוצר עז ביטוי, בעל ראייה מקורית והומור של מטורף.

 

אדיבה גפן, סופרת, פרסמה עד היום כ-12 ספרים, ביניהם "עוקף שיקגו", "פיקדילי דרום" ו"אבק יהלומים". ספרה החדש נקרא "תחנה סופית - ערד". במרכז הספר ניצבת דקלה שושקוביץ, צעירה שנונה ובעלת חושים חדים, שמתחקה אחר מותה של בחורה בשם סמדר, ובדרך זוכה גם באהבה גדולה.

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
גפן. בליינד דייט שהופך לאהבה
צילום: יוסי צבקר
לאתר ההטבות
מומלצים