תהיה בנאדם, גבר, תתקשר אליי מידי פעם
גם זה משהו מוגזם לבקש? הרי לא ביקשתי חתונה או משהו. אומרים שבחורים בתל אביב נלחצים מכל סימן של מחויבות, אבל הלו, נסחפת קצת. ממתי בחורה חמודה כמוני היא איום קיומי?
לא נחמד להגיד את זה, אבל ההתחלה היתה מאוד מחושבת. חזרתי מדייט שלא מצאתי בו עניין, רצתי לשותפה והצהרתי בפניה שנמאס לי ואני לא יוצאת לדייטים יותר לעולם, גם ככה שום דבר טוב לא מחכה בחוץ. רבע שעה מאוחר יותר החלטתי שלא בחורה כמוני תישבר בכזו קלות. נזכרתי באיש הנעליים, וכמו הרובוט ב"שליחות קטלנית" סקרתי את היתרונות והחסרונות. בסופו של החישוב הקר הגעתי למסקנה ששווה לתת לו סיכוי, ועכשיו זה זמן טוב כמו כל זמן אחר. רצתי חזרה לשותפה ושאלתי אותה איך אני מתחילה איתו בפייסבוק. תוך כמה שעות הגיעה התשובה החיובית – יוסטון, יש לנו דייט.
פגשתי אותו פעם, באיזו מסיבה ויצא שנסענו יחד במונית הביתה. הוא דיבר בלי סוף ועשה לי כאב ראש אטומי, עד סוף הנסיעה הייתי מוכנה לכל מעשה אגרסיבי שהוא, חוקי או לא חוקי, העיקר שישתוק. אחרי זה פגשתי אותו בעוד מסיבה והוא דווקא היה ממש בסדר ואפילו נראה נבוך כשהזכרתי לו את הפעם שעברה וציינתי באוזניו שיותר מתאים לו להיות לא שתוי. ואז הגיעה ההודעה המפלרטטת קלות בפייסבוק אחרי שהחבר ואני נפרדנו, רשמתי בזיכרון, ואחרי כמה דייטים שלא יצא מהם כלום החלטתי לנסות.
הזמן שאחרי הפרידה הוא זמן לא פשוט, נורא מפתה לשקוע ברחמים עצמיים, אבל החלטתי שאני לא נופלת לבור הזה, אלא ממשיכה הלאה, יוצאת עם בחורים, מנסה למצוא את האהבה הבאה וכאלה. ניגשתי לסיפור כמו לחיפוש עבודה, בוחנת יתרונות וחסרונות, מנסה לראות מי מתאים למה שאני מחפשת, לא לבזבז זמן, לא למשוך את עצמי או את הצד השני. הכל קר ועסקי. ואז פגשתי את איש הנעליים וקרה משהו שלא הבאתי בחשבון – היה לי ממש כיף, וכל השיקולים היפים שלי עפו מחוץ לחלון. ביי ביי.
הגעתי לפגישה טעונה באנרגיה, על סף היפראקטיביות, שונה מאוד מהבחורה הרצינית והשקטה שאני בדרך כלל. קשקשנו שעות, זונחים את כללי הזהירות המקובלים ומדברים על מה שבא לנו, ברכיים נוגעות בברכיים, רוכנים אחד לשני מידי פעם כדי לא לפספס מילה. כשהוא קיטר בדרך חזרה לחנייה שהעולם מסתובב לו (מי לא יודע לשתות) הזמנתי אותו לכוס מים אצלי. כוס המים התארכה עד שעות מאוחרות של הלילה, וכשהוא רמז שהוא עייף אבל לא הראה סימני תזוזה, שאלתי אותו אם הוא רוצה להישאר לישון, מבהירה שלא מדובר בהזמנה לסקס. הוא קיבל את התנאים ונשאר לישון, המשכנו לקשקש לתוך הלילה ובסופו של דבר נרדמתי בחיבוק שלו. כשהתעוררתי לרגע קל והסתכלתי עליו, קפץ לי לראש ללא הזמנה המשפט שילדים בסדרות אמריקניות אומרים על בעל חיים ממש חמוד “Mom, can I keep him?”, וכל מה שרציתי זה שיישאר. באמת שבכל החישובים הקרים לא הבאתי בחשבון שמשהו כזה עלול לקרות.
אבל, לכל דייט יש מוצאי דייט, ואחרי הלילה המגניב ההוא הגיעו כמה ימים שהקשר בינינו התמצה במיילים קצרים בפייסבוק, כשבסופו של דבר, ברשמיות מטורפת, הוא ציין בפני שניפגש בתחילת שבוע הבא. עכשיו, אני יודעת שאנחנו לא מכירים, אבל הלו, כאילו טלפון, משהו, אני התחלתי איתך, מה דעתך לגרום לי להרגיש קצת רצוייה בזמן שעד הפגישה הבאה? אני יודעת שיש אנשים עם סבלנות, שיכולים להמשיך הלאה בחיים כאילו כלום, למרבה הצער אני לא אחת מהם. הצלחתי לשכוח ממנו לכמה ימים, אבל בסופו של דבר התחלתי לכסוס ציפורניים ולתהות מה לכל הרוחות קורה איתו, ואיך אחרי ערב כזה נחמד עם בחורה מהממת כמוני הוא שומר על קור רוח ולא שר לי סרנדות ליד המרפסת או לפחות מתקשר. מה לא בסדר איתו? בחורה אחרת היתה שומרת על פאסון, אני כתבתי לו שהוא דביל.
"איך בשלב כזה מוקדם של היחסים שלנו אני כבר דביל?"
"אני לא דביל, אני ממש בסדר. הדביל מגיע אחרי כמה זמן, ואחרי זה מגיע השלב שאני אידיוט ומניאק, אבל זה קורה בשלב מאוחר יותר, איך בשלב כזה מוקדם של מערכת היחסים שלנו אני כבר דביל?" כיוון שאני בחורה כל כך נחמדה הסברתי לו, שיידע. במקום להעריך את הנאום הקטן והחינני שלי, הוא עצר את הרכב בחריקת בלמים, הסתובב ודהר להחזיר אותי הביתה כאילו הוא הדמות הראשית במהיר ועצבני וכל מלאכי הגיהנום רודפים אחריו.
הלו, לא ביקשתי חתונה או משהו, רק רציתי שתתקשר מידי פעם אם גם אתה מעוניין בי, גם זה משהו מוגזם לבקש בעיר הזאת? לפני דקה הכל היה סבבה, רצית שאבוא לישון אצלך, תירגע, מה רוח הסערה הזאת, שמועות אומרות שבחורים בעיר הזאת נלחצים מכל סימן של מחויבות, אבל הלו, נסחפת קצת. ממתי לכל הרוחות בחורה חמודה כמוני היא איום קיומי?
"תעצור", אמרתי לבחורה ההיסטרית שלידי, שרק לפני רגע היתה בחור מאוד חמוד, כובשת את הדחף להוריד שתי סטירות מצלצלות, תירגעי מותק. "לא באתי עם הינומה, לא ביקשתי ממך טבעת. בסך הכל רציתי טלפון, זה הכל". בתגובה הוא פצח בנאום קצר ונחמד משלו, שעיקרו חוסר היציבות שלו בחיים, העובדה שהוא חי על מזוודות, לא נשאר באותה דירה או עם אותה בחורה יותר מחודש – חודשיים. יופי. מקסים. התרשמתי מאוד מהיכולות הוורבליות שלך. חוץ מזה שבשלב זה זה לא קשור לעניין, הכל בסדר גמור.
"היה לך כיף?"
הוא הודה באשמה.
"יופי, גם לי היה כיף. אנחנו לא מכירים מעבר לזה, יכול להיות שדברים יהיו רצינים, יכול להיות שניפגש עוד פעמיים ובזה זה יסתכם. כשכיף לי אני רוצה להישאר, כשלא אני הולכת. כזה פשוט. כל מה שביקשתי הוא שאם דברים עובדים תתקשר מידי פעם, ואם לא – תודיע לי, כמו שאני אודיע לך אם אני ארצה ללכת". הוא נראה המום מכך, כאילו לא עברה במוחו המחשבה שגם אני יכולה ללכת, שוב עלה בי הדחף להוריד לו סטירה, הפעם מסיבות אחרות.
הוא שוב היה חמוד ברמות פליליות, שוב התחבקנו כל הלילה
בסופו של דבר שוב ישנו ביחד, מחובקים כמו שני ילדים, לא לפני שווידאתי שוב ושוב שהוא באמת רוצה, כבוד עצמי וכאלה. הוא שוב היה חמוד ברמות פליליות, שוב התחבקנו כל הלילה, ושוב עברו כמה ימים בלי להיפגש, הפעם לפחות הוא למד להשתמש בטלפון ולחייג. מחיאות כפיים.
אילו הייתי בחורה עם קצת שכל וקצת סבלנות, כנראה שהייתי מחכה לראות מה יהיה. בכל זאת בחורים חמודים הם מצרך די נדיר, וגם אם לא יצא מזה משהו רציני, גם סתם ליהנות זה לא רע לזמן מסוים. אבל אין לי סבלנות, ואין לי כוח לחוסר הסבלנות שלי. תהיה בנאדם, גבר, אם אתה צריך שאלך בקצב שלך, תגיד לי, באמת שאנסה, אם אתה רוצה רק את הרגע, כנראה שאתן לך אותו לזמן מה, אבל דבר איתי, תגיד מה קורה. התרשמת ממני מספיק בשביל לדבר איתי כל הלילה? יופי, אני לא צעצוע נחמד שאפשר להחזיר אחרי זה למדף ולשלוף משם כשמשעמם. אהבת את האימפולסיביות והאינטנסיביות שלי בלייב, יופי, אתה לא יכול לכבות אותה עכשיו רק כי כרגע היא לא מתאימה לך.
נכון, אנחנו לא מכירים, אבל לפגוש מישהי שמוצאת חן בעיניך, לא מתביישת להראות שגם אתה מוצא חן בעיניה ומוכנה לנסות להבין אותך, זה לא דבר של מה בכך. אז אולי הקלפים לא לטובתנו, אתה עם המזוודות שלך ואני עם הפרידה שהיתה לא מכבר, אבל אני מוכנה לשכוח מהסטטיסטיקות ולפגוש אותך נטו, פשוט כי מצאת חן בעיניי, גם אם זה לא הכי חכם.
אתה מוכן לתלות את הספק שלך בארון ליד הספק שלי ופשוט לראות מה קורה? אולי זה יותר קשה מאשר להתלבט בינך לבינך, אבל קח בחשבון שאם לא תתייחס אלי, מתישהו לא אהיה כאן, ואז כל ההתלבטות היפה שלך היתה לשווא. ובינינו, לא חבל?
לפנייה לכתב/ת 
אני לא צעצוע נחמד שאפשר להחזיר אחרי זה למדף ולשלוף משם כשמשעמם
צילום: liquidlibary
מומלצים
