שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לא מפסיק ללמוד מההיסטוריה

    לכבוד ספרו "השיבה הביתה" שיוצא בעברית, תפסה שירי לב-ארי את ברנהארד שלינק לשיחה על דור רביעי למלחמה, העיבוד הקולנועי ל"נער קריאה" ואשמה: "הדבר היחיד שממשיך להפחיד אותי הוא ההבנה עד כמה דקה היתה שכבת הקרח שעליה התקיימה החברה הגרמנית"

    לא פשוט להיות סופר גרמני אחרי מלחמת העולם השנייה. בפרפראזה על השורה הידועה של מאיר אריאל, "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה" – אפשר אולי לומר שבסוף כל רומן גרמני עכשווי יושב סבא עם עבר נאצי ודילמות מוסריות.

     

    כל כך הרבה מורכבויות רבצו לפתחם של סופרים גרמנים במחצית השנייה של המאה ה-20, שאין מה לקנא בהם כלל. ברנהארד שלינק, מחבר הספר "נער קריאה" שאף עובד השנה לסרט קולנוע (בכיכובם של רייף פיינס

    וקייט וינסלט שזכתה באוסקר על משחקה בסרט), מצליח להתמודד עם המשימה הזאת לא רע בכלל; בכתיבה מאופקת ומרוסנת, לא רגשית מדי, אבל בכל זאת ישירה, הוא מטפל בעברה הטעון של ארצו, בלי להתנצל ובלי להסתבך באשמה. הוא פשוט רוצה להבין.

     

    שלינק הוא חלק מרכזי בשיח העכשווי בגרמניה, שחדל אט אט מעיסוק באשמה ובכפרה, ומתמקד בניסיון להבין מה בעצם קרה שם ולמה. את השיח הזה מובילים דווקא אינטלקטואלים מהשמאל, כמו הסופרים וו.ג' זבאלד המנוח וגינתר גראס.

     

    "איך נלמד מההיסטוריה אם לא נבין למה ואיך נוצרו אירועים היסטוריים?" אומר שלינק בראיון שנעשה באמצעות הדואר האלקטרוני. "זה בוודאי חשוב להבין איך אנשים הפכו לקורבנות, אבל בשבילנו יותר חשוב להבין איך אנשים הפכו לפושעים, או יכלו לתת לדברים האלה להתרחש".

     

    "אני חושב שזו טעות לחפש לקח אחד חשוב מההיסטוריה של גרמניה במאה ה-20, כי יש הרבה לקחים. הדבר היחיד שממשיך להפחיד אותי גם היום הוא ההבנה עד כמה דקה היתה שכבת הקרח שעליה התקיימה החברה הגרמנית בזמן רפובליקת ויימאר, בעוד כולם חשבו שהיא מוצקה למדי".

     

    חי על קו ברלין ניו-יורק

    שלינק, בן 65, הוא סופר ומשפטן. הוא משמש כשופט וכפרופסור למשפטים, ומחלק את זמנו בין ברלין לניו יורק. הוא נולד ב-1944 בבילפלד שבצפון-מזרח גרמניה, וגדל בהיידלברג לאב גרמני ולאם שוויצרית. בבגרותו למד בהיידלברג ובאוניברסיטה החופשית של מערב ברלין. ב-1988 התמנה לשופט בבית המשפט החוקתי של נורדריין-וסטפאליה.

     

    את דרכו הספרותית החל ב-1987 עם סדרת רומנים בלשיים שגיבורם הוא המפקח זלב (אחד מהם ראה אור בעברית, "זלב חוקר(ת) פרטי"). לתודעה הבינלאומית הוא פרץ ב-1995 עם ספרו "נער קריאה" – רומן הנשען על יסודות אוטוביוגרפיים, ומספר על מיכאל ברג, נער בן 15 שמנהל רומן עם חנה שמידט, אשה רווקה בשנות ה-30 לחייה, בגרמניה של שנות ה-50.


    שלינק. "יש הרבה לקחים מהמאה ה-20" (צילום: Isold Ohibaum)

     

    הרומן בין השניים, שבחלק ניכר ממנו מקריא הנער לאהובתו מספרות העולם, מסתיים באופן פתאומי כשחנה שמידט נעלמת מחייו. שנים אחר כך הוא פוגש אותה שוב, אבל בנסיבות אחרות לגמרי: כסטודנט למשפטים בבית המשפט, שם מתנהל משפט נגד שלוש פושעות מלחמה נאציות ושמידט היא אחת מהן. הספר זכה להצלחה בינלאומית ולפרסים ספרותיים, תורגם לכ-40 שפות, וכאמור עובד לסרט קולנוע מצליח.

     

    הסרט אולי מסמן מגמה בגרמניה של תום עידן ההתנצלויות; הגרמנים עסוקים עכשיו בעצמם, מתוך ניסיון מוצדק וחיוני להבין את עברם ולפנות מקום גם לסבל שלהם בזמן המלחמה ההיא.

     

    סוגיית הנאצית הטובה

    שלינק יודע שסוגית "הנאצית הטובה" שליוותה את הספר, תלווה גם את הסרט. בסוף הספר והסרט קשה שלא לחוש אמפתיה כלפי חנה שמידט, האנאפלביתית היפה והאנושית להפליא, שהיתה חלק מהמנגנון הנאצי, ראתה כיצד שורפים גופות יהודים באושוויץ ולא עשתה דבר.

     

    "אני מקווה שהקוראים והצופים חשו כלפי שמידט מה שחש כלפיה מיכאל ברג", אומר שלינק. "אני מקווה שהם חוו את הקונפליקט שהוא חווה, את מה שחשו בני הדור השני למלחמת העולם השנייה כלפי דור המלחמה: חיבה ואימה, משיכה וגועל, סימפטיה וגינוי".

     

    "אמא שלי נולדה בשוויץ הדמוקרטית, והיא תמיד אמרה לי שאם יש לי משהו לומר – כדאי שאעשה זאת בשפה שכולם יבינו. 'נער קריאה' היה מיועד לצעירים וזקנים, גברים ונשים, אינטלקטואלים ואנשי מעשה, משכילים ולא משכילים. אני שמח שכתכתי ספר כל כך דמוקרטי".

     

    כעת רואה אור בעברית הרומן האחרון שפירסם שלינק ב-2006, "הדרך הביתה" (לפני כן הוא פירסם את קובץ הסיפורים "אהבות מוברחות"). "הדרך הביתה", שרואה אור בהוצאת זמורה ביתן, בתרגום חנה ליבנת, מספר על פטר דבאואר, שגדל עם אמו בגרמניה שאחרי המלחמה.


    "נער קריאה".  מתמודד עם העבר

     

    אמו מתחמקת מלספר לו פרטים על אביו, שככל הנראה מת. את חופשות הקיץ הוא מבלה בשוויץ אצל סבו וסבתו, שעורכים סדרה של ספרים בידוריים קלים, ואוסרים על הנכד לקרוא ספרות זולה. יום אחד הוא קורא בכל זאת את אחד מכתבי היד, שמספר על חייל גרמני החוזר מהשבי הרוסי, דופק על דלת ביתו, ומוצא את אשתו בחברת גבר אחר וילדה קטנה.

     

    הדפים האחרונים של כתב היד אבדו, כך שדבאואר נאלץ לחפש בעצמו את סוף המעשה. הוא יוצא לחפש את מחברו של כתב היד, וממשיך למסע חיפוש בעקבות עצמו, זהותו, עברו ועברה של ארצו.

     

    הספר כתוב כסיפור בתוך סיפור בתוך סיפור; האודיסיאה של החייל הגרמני נקשרת לאודיסיאה של מחבר כתב היד, שנקשרת לזו של גיבור הרומן של שלינק. שאלות של צדק ומוסר מרחפות מעל הרומן, כשמתחתן מבעבעת ההיסטוריה הקשה של אירופה במאה ה-20.

     

    "החלק הראשון של הסיפור קשור מאוד לסיפור האישי שלי", אומר שלינק. "כילד, קראתי יום אחד את אחד מאותם רומנים קלים שהסבא והסבתא שלי ערכו. מאחר שכבר השתמשתי בעמודים האחרונים של כתב היד וקרעתי חלק מהם - לא יכולתי לקרוא את הסוף. שנים אחר כך רציתי לדעת איך הסיפור מסתיים".

     

    מדוע בחרת עכשיו לעסוק במיתוס השיבה הביתה?

     

    "השיבה הביתה היא לא מיתוס עתיק אלא כמיהה נצחית. כשטלמכוס, בנו של אודיסאוס, מחפש את אביו, הוא יודע את מי הוא מחפש. כשהגרמנים מחפשים את אבותיהם, הם כל הזמן מופתעים מחדש".

     

    שלינק עוסק רבות במה שמכונה "הדור השני" למלחמת העולם השנייה – אלה שנולדו בגרמניה החרבה שאחרי המלחמה. "מה שמשתנה היום בגרמניה הוא תסבוכת האשמה של דור המלחמה. עבור הדור השלישי והרביעי למלחמה התסבוכת הזאת לעולם לא תוכל להיות מה שהיא עבור הדור השני, שנולד אחרי המלחמה".

     

    "לחוש אשמה כזאת זה אפשר רק כשאתה מכיר אישית אנשים שפשעו במלחמה, או סייעו לפשעים או סתם העלימו עין. ההיכרות האישית הזאת היא מה שיוצר את המתח שבין חיבה ואימה כלפי דור המלחמה".

     

    האם יבוא יום שבו הספרות הגרמנית תוכל להתנתק מההיסטוריה שלה ולהתרכז בנושאים אחרים?

     

    "שום ספרות לא יכולה להתנתק מההיסטוריה שלה. המישור הפרטי יכול להתנתק מהמישור הפוליטי והקולקטיווי רק במחיר של פרובינציאליות קיומית".

     

    בימים אלה כותב שלינק אוסף חדש של סיפורים קצרים. גם "השיבה הביתה" יעובד ככל הנראה לקולנוע, ואת התסריט הוא כותב בעצמו. "עיבוד קולנועי טוב גורם לספר לדבר בשפה נוספת, והוא מעשיר את אלה שמדברים בשפה הזאת. אני אוהב לראות את זה קורה ואוהב להיות מעורב בזה".

     

    מרוצה מהגרסה הקולנועית

    שלינק מדבר באלגנטיות על העיבוד הקולנועי של הבמאי סטיבן דאלדרי ל"נער קריאה". "היו לי בראש דימויים משלי לספר, אבל שום סרט לא יכול לייצר אותם. סופר שמצפה שהסרט יממש את הדימויים שיש לו בראש על הספר – אסור לו למכור את זכויות ההסרטה. סופר יכול רק לצפות שבמאי ראוי ימצא דימויים חדשים ומקבילים לספר".

     

    "דאלדרי והתסריטאי דייוויד הייר הצליחו לשמר את הסיפור ואת הנושא המרכזי של הספר. הם לא יצרו

    סרט שואה, כפי שהם בוודאי יכלו לעשות באמצעות היזכרות ופלאשבקים. במקום זאת, הסרט תיאר את המעורבות של בני הדור השני באשמה של הדור הראשון".

     

    "הוא הצליח להעביר את האווירה בגרמניה בשנות ה-50, את תחושת הביטחון ואי הביטחון שחש מיכאל ברג בו בזמן, את הפחד והנוקשות והעדר ההבנה של חנה שמידט, את עוצמת האהבה שלהם, ואת הדרמה בבית המשפט".

     

    "נער קריאה", אומר שלינק, הוא לא ספר על הנאציזם או על השואה, אלא על מערכת היחסים בין דור המלחמה והדור שבא אחריו. "מדובר בעיקר באשמה של הדור השני ועל הסתבכות באשמה בכלל. הסופרת האמריקאית ג'ויס האקט הסבירה למה יש לאחרונה הרבה סרטים אמריקאים על השואה והרייך השלישי – אחרי בוש יש צמא גדול לדיון מוסרי שהתשובות עליו ברורות, שיש בו מושגים מוחלטים של טוב ורע. אבל 'נער קריאה' לא מתאים לחלוקה הזו".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הדרך הביתה. שאלות של מוסר וצדק
    עטיפת ספר
    "נער קריאה". מרוצה מהסרט
    לאתר ההטבות
    מומלצים