מתה הבלרינה יקטרינה מקסימובה

הפרימה בלרינה האגדית, יקטרינה מקסימובה, שרקדה על במת תיאטרון הבולשוי במשך יותר משלושים שנה, מתה היום (ג') בביתה בגיל 70. סיבת המוות עדיין אינה ידועה. היא הותירה אחריה את בעלה ושותפה לבמה, ולדימיר וסילייב, שעמד בראש הבולשוי כמנהלו האמנותי במשך חמש שנים. מהבולשוי, שם עבדה מאז פרישתה מהבמה כמאמנת, נמסר כי מקסימובה לא סבלה מבעיות בריאותיות.

קריירת הריקוד של מקסימובה בבולשוי החלה בשנות ה-50. תפקידה המרכזי הראשון היה ביצירה "מפצח האגוזים" של הכוריאוגרף ואסילי ויינונן למוזיקה מאת צ'ייקובסקי. התפקיד הזה סימן תחילת דרך מפוארת ומאז ביצעה את מרבית התפקידים הנשיים הראשיים של הבלט הקלאסי.

בוריס אקימוב, מנהלו האמנותי הנוכחי של הבולשוי, אמר כי הוא מזועזע ממותה של מקסימה שהשתתפה רק ביום ראשון האחרון במפגש מקצועי בו נכחו כל מאמני הלהקה. "היא היתה מלאת אנרגיה והתלהבות", אמר אקימוב לסוכנות הידיעות הרוסית Itar-Tass. "היא היתה שמחה ופעילה והציעה הצעות אמנותיות רציניות ורגישות. באותו הערב היא נכחה בבלט האהוב עליה 'ספרטקוס', בו רקדה במשך שנים ארוכות בתפקיד הראשי".

אנדריי פטרוב, מנהלו האמנותי של ה"קרמלין בלט" בו עבדה מקסימובה במקביל כמאמנת מאז 1990, אמר כי חסרונה של הפרימה בלרינה יורגש היטב. "היא היתה בלרינה גדולה, ובמקביל תמיד אמרה את האמת לא חשוב כמה מרה היתה". גם נשיא רוסיה, דמיטרי מדבדב, שלח את תנחומיו למשפחה ולחברים לעבודה.

"איבדתם מישהי קרובה ויקרה, אך האמנות הרוסית איבדה בלרינה גדולה, שכשרונה הנדיר ורב הפנים זכה בצדק להשתייך לתרבות העולמית", כתב מדבדב בטלגרמה שיצאה מהקרמלין, "בזכות המחול המבריק, החן המדהים ויופיה הרב היא הקסימה את הצופים".

מקסימובה נחשבת כאחת הבלרינות האהובות והפופולריות ברוסיה. היא נחשבה לרקדנית בעלת קווים נקיים ויכולות טכניות יוצאות דופן לצד כשרון דרמטי. היא נולדה במוסקבה, ב-1 בפברואר 1939, ולמדה במכון לכוריאוגרפיה תחת פיקוחה של הבלרינה אליזבתה גרדט. הביוגרפיה היצירתית שלה אינה נפרדת מזו של ולדימיר וסילייב, בעלה, שליווה אותה במקביל לאורך כל דרכם המקצועית המשותפת.

ב- 1959 רקדה ב"פרח הסלע", יצירה שהפגישה אותה לראשונה עם הכוריאוגרף יורי גריגורוביץ' עמו

שיתפה פעולה לאורך יותר מעשרים שנה. למרות שמקסימובה לקחה חלק פעיל בפיתוח הבלט הסובייטי העכשווי, היא נחשבה כיוצאת דופן מרקדני התקופה הסובייטית, כיוון שהופיעה רבות כרקדנית אורחת בלהקות מערביות.

זכורה במיוחד הופעתה בעבודות של מוריס בז'אר, ג'ון קרנקו ורולאן פטי. במהלך שנות ה-80 הופיעה ביחד עם בעלה גם מחוץ לשורות הבולשוי ורקדה ביצירות שיצר במיוחד עבורה. שיתוף הפעולה בין השנייים נחשב לאחד המוצלחים בתולדות המחול. אחת היצירות המפורסמות של השניים היא "Aniuta", שעלתה בבכורה ב-1986, ומבוססת על יצירה קולנועית שיצאה לאקרנים ארבע שנים קודם לכן.