שתף קטע נבחר

החוויה היוונית שלי

במבט ראשון, סלוניקי נראתה לה אפרורית וצפופה. אחרי שתי כוסיות אוזו, היא גילתה עיר שמחה שאי אפשר לעמוד בפניה. מור אלזון קפצה למחוז מקדוניה ביוון ובילתה בטברנות הוללות, בחופים לבנים ובמנזרים תלויים באוויר

יום שני, אחת וחצי בצהריים והשמיים של סלוניקי נראים כאילו זה עתה שתו כוסית אוזו ושכחו לערבב אותו עם מעט קרח או מים. מין ערבוב של חמיצות אפרורית-ירקרקה שגורמת לך לתהות מה צופנים בחובם הימים הבאים. אחרי כוסית שנייה של אוזו בארוחת הצהריים זה כבר לא באמת מעניין אותך, כי אפילו השמיים האפורים מחייכים אליך. ככה זה בסלוניקי, קשה לך להיות מדוכדך או אפרורי, אין לך ברירה אלא להיות שמח.

 

הנטייה הגורפת היא לחשוב שהערים היווניות נראות כולן אותו הדבר – או שאתה אוהב את זה או שלא. אבל סלוניקי שונה, מעין משל לפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שבו". אם היא נראית לכם עיר אפרורית וצפופה, צאו אל רחובותיה ותגלו עיר שמחה שאוהבת את מבקריה ונמצאת באזור זמן שונה לחלוטין ממה שאתם מכירים.

 

אם אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה של רטרו, סלוניקי לוקחת בסיבוב ומוכתרת כמלכת שנות ה-80 למאה הנוכחית. יתכן וזו תרומת חוקי העיר המחייבים בנייה חדשה על פי סממנים של בתים עתיקים, העוזרת לשמור על הצביון המיושן משהו של העיר, וייתכן מאד שזו אופנת שנות ה-80 השולטת ברחובות, אבל כל אלו רק מגבירים את התחושה של פעם שמערסלת אותך ועושה לך נעים. כולם מדברים על כמה טוב היה פה פעם, אף אחד לא באמת זוכר, אבל סלוניקי נותנת לכם לטעום את הפעם הזה בכל מקום שאתם הולכים אליו ויש מכל דבר לכל אחד.


כמעט לכל בית בעיר יש מרפסת. ברקע, עוד מסלוניקי (צילומים: מור אלזון)

 

ביקור בעיר

אם אתם רואים את עצמם כטיפוסים אורבניים וחול הים אינו משאב יקר ללבכם, תוכלו למצוא בעיר כמה אפשרויות שיגרו את האינטלקטואל שבכם. מוזיאון הארכיאולוגיה בעיר הוא מהחשובים בעולם, וגם אם הארכיאולוגיה היחידה שאתם מכירים היא מסדרת סרטי "אינדיאנה ג'ונס", אומרים שכל אחד מתחבר למשהו מהתערוכה האינסופית הזו של אוצרות וסיפורים.

 

כתובת: 6 Manolis Andronikos St

 

מוזיאון הקהילה היהודית הוא עוד מקום נפלא להגיע אליו. חבוי בין חנויות ובתי מגורים, שוכן לו בבניין השייך לקהילה היהודית ואוגר בתוכו את ההיסטוריה של הקהילה היהודית הכי גדולה ביוון, טרם מלחה"ע השניה. קו הזמן יילמד אתכם על מה שארע לקהילה הזו, יספר על השריפה הגדולה, שחברות הביטוח של אז טוענות שקרתה בגלל אי תשומת לב לחצילים שטוגנו במחבת, וייתן גם הצצה למה שנשאר אחרי השואה. תמונות, כתבים, תלבושות וחפצים שמעלים צמרמורת, אולי אפילו יותר ממוזיאונים אחרים שעוסקים בשואה, בגלל שמדובר בקהילה אחת שחיה בעיר בה אתם מסתובבים.

 

כתובת: 13, Agiou Mina Street. עלות כניסה ליחידים: 3 יורו. בקבוצה: 2 יורו לאדם. שווה את ההשקעה.

 

המגדל הלבן הוא סמלה של העיר סלוניקי וקיים מאז התקופה העותומאנית. גובהו כ-30 מטרים וכיום הוא משמש מוזיאון. בעבר הוא הספיק להיות בית כלא (ואף נקרא פעם "המגדל האדום" בשל ההוצאות להורג). במלחמת העולם השנייה הוא שימש במחסן מזון עבור הוורמאכט, בסיס לחיל האוויר, תחנה מטאורולוגית, בי"ס ליורדי ים ואומרים שבימים יפים אפשר לראות מראשו את הר האלים – האולימפוס.

 

רוב המוזיאונים פתוחים בכל ימות השבוע, למעט יום שני. חגים וימים מיוחדים גם בהם סגורים המוזיאונים – 1 בינואר, יום הפסחא, 1 במאי, 25-26 בדצמבר (חג המולד). כדאי גם לשאול בבית המלון.


אפילו למגדל הלבן יש מרפסת

 

אם אתם מעדיפים שלא לבלות את זמנכם במוזיאונים, קחו מפה, כזו שמציעים בכל מלון, שימו אותה בתיק ולכו לאיבוד בעיר (המפה תשמש אתכם למצוא את דרככם חזרה למלון). תמצאו שכמעט בכל רחוב יש בית עתיק, אולי אפילו כמה, ורוב הסיכויים שהשם החרוט עליו מוכר לכם, או בעל צליל יהודי.

 התחילו מהעיר העליונה, האקרו-פוליס, שבה עשרה מגדלים שפעם שימשו בתי כלא. לכו לאורך החומה ורדו ברחובות הנשפכים אל הים. תמצאו את שער הניצחון – הנקרא Arch of Galerius - שרק חלק ממנו נשאר עומד, באמצע העיר, מתחבא בין הבתים, הגיעו אל המגדל הלבן הניצב על הטיילת הארוכה, חלפו על פני פסל אלכסנדר מוקדון ותנו לעיר לספר לכם מה קרה בה בעבר ומה קורה היום.

 

אם אתם נוסעים עם ילדים שלא כל כך אוהבים "סתם לראות בניינים", אתגרו אותם ובקשו מהם למצוא בית שאין לו מרפסת. רוב הסיכויים שהם לא יצליחו. נדמה כאילו בסלוניקי בונים קודם את המרפסת ואז את הבית. לכם זה ייתן הזדמנות לבדוק כל פיסת היסטוריה מעניינת.

 

הסיור בעיר לא יסתיים ביום אחד כך שאין צורך לרוץ ולמצוא כל מקום שנמצא על המפה, אם בכל זאת בחרתם להשתמש בה. קחו את הזמן, סביר להניח שאת חלקו תבלו בחנויות שכאן בארץ לא תמצאו, אכלו צהריים באיזו טברנה קטנה ופשוט תיהנו מהעיר.

 

יום שני, את יודעת

יום שני הוא אמנם היום שפותח את השבוע עבור הסלוניקאים, אבל גם היום הכי עייף בשבוע. הרי החגיגות מתחילות בימי שלישי ונמשכות עד לראשון בלילה - אז מה הפלא שבשני כבר אין כוח לכלום? אם אתם מגיעים ביום שני, כמו שקרה לי, אל נא תיפול רוחכם. נסו ליהנות מהשקט שלפני הסערה. לכו לטברנה שלשם שינוי לא רוקדים בה על השולחנות, והכינו את עצמכם לבאות. הכיוון אותו אתם מחפשים הוא רובע הלדדאיקה, רובע הבילויים.

 

אם בכל זאת תרצו קצת רעש, הפאבים שעל הטיילת יסייעו לכם להגיע להאנג-אובר מהגיהינום עם זיכרונות נפלאים על הרמת כוסית משותפת לכם ולעוד עשרות אנשים שאין לכם מושג מי הם, אנשים שישמחו לספר לכם על קבוצת הכדורסל האהובה עליהם, יחלקו איתכם בירה מקומית ועוד כמה שוטים וירקדו איתכם בלי הפסקה.

 

גם אם אתם לא נהנים מפאבים, תעברו על פניהם, סביר להניח שינסו לשכנע אתכם להיעמד ליד אחד השולחנות הגבוהים ויצמידו לכם כוסית מלאה. משם הדרך להילולה קצרה ביותר. המוזיקה, אגב, מצוינת, בעיקר אחרי תדלוק קל, ואף אחד לא באמת שם לב שכל המילים המושרות הן ביוונית.

 

הטברנות מספקות בילוי מוצלח ביותר, וגם אם תעדיפו את הפאבים, ארוחת ערב צריך לאכול איפשהו והמקום הכי מתאים הוא הטברנה. הווי הטברנה מתחלק לשניים – שעות הצהריים ושעות הערב. בשעות הצהריים, אם חשקה נפשכם במאכלי ים משובחים, צזיקי שמנתי ועוד מנות גדולות שלא מפסיקות להגיע אל השולחן, שבו לכם באחת הטברנות, עדיף אחת שצופה למים, והתענגו על כל ביס.

 

בערב מדובר בסיפור שונה לחלוטין. אמנם יום שני הוא, כאמור, יום חלש וספק אם תמצאו טברנה מקצועית המחזיקה בתזמורת גדולה באותו יום, אבל אפשר לחפש. בכל מקרה, במהלך השבוע כל טברנה שתחלפו על פניה תקדם אתכם במוזיקה חזקה, אנשים שמחים וצוהלים והרבה אוזו. קשה שלא להיסחף איתם, גם לכאלו שמעדיפים לאכול את הארוחה שלהם בשקט, מה שהופך את הארוחה לחוויה אחת גדולה.

 

את רחוב אריסטוטליס - מדרחוב שמוביל את הטיילת ואל הכיכר הגדולה בעיר, כיכר אריסטוטליס (בקיץ הכיכר מלאה בדוכנים ובימות בידור) - חוצה רחוב השוק הנקרא Vatikioti בצד המרוחק מהים. במהלך היום מופעלים בו דוכני שוק צבעוניים (בדקו במלון מתי פתוח) ולקראת הערב נסגרים הדוכנים ונפתחות הטברנות בצהלה ובשמחה, בכולן יש נגנים וזמרים וכולן מציעות אוכל נפלא.

 

מה יפים החופים

סלוניקי יושבת לאורך הים האגאי ולא קשה למצוא בה חופים מתאימים לבילוי. כרגע עדיין קריר שם, מי שנהנה מרוחות אביביות אמיתיות, ימצא את מזג האוויר הנוכחי מתאים בדיוק. אבל מי שמעדיף את השמש ואת השיזוף צריך להמתין עוד קצת לפני שהוא פורש את עצמו על מרבד של חול.

 

כעיר נמל גדולה, לא קשה למצוא חוף או קצת מים בקרבתה של סלוניקי, אבל אם אתם באמת רוצים אווירת חופש וים, שיכרו רכב וצאו לנסיעה של כשעה וחצי אל חצי האי חלקידיקי, זה ישתלם לכם. חלקידיקי בנוי משלוש לשונות יבשה אשר כל אחת מהן יוצאת אל הים. הראשונה היא קסנדרה, אזור תיירותי מלא מלונות ועיירות קטנות שמציעות בילויים. השנייה, סיטוניה, פחות מפותחת מבחינת תיירות ולכן מציעה בילוי שקט יותר בחופיה. השלישית היא אתוס, המזרחית ביותר ומהווה אזור סגור לנזירים, אין כניסה לנקבות. כן, לא טעיתם, נקבות, כלומר, אפילו חתולה לא יכולה להיכנס לשם. אם אתם, הגברים, מעוניינים להגיע לשם, קחו בחשבון שתצטרכו ללון במנזר, הנזירים ישמחו לקבל את פניכם ולארח אתכם. נשים, אתן מחוץ למשחק, תוכלו להסתפק בשיט מסביב לאזור והצצה מרחוק.


חופים לבנים ומים צלולים, מהמיטב של חלקידיקי

 

שתי הלשונות הרלבנטיות לכל המינים מתהדרות בחופים לבנים ומים צלולים. אחת העיירות, ממנה ניתן גם לצאת לשיט מהנה, היא קסטוריה. שקטה ומתוקה, יש בה מעט תיירים והיא מציעה כל מיני פעילויות, משיט ועד לצלילה. אם אתם לנים באחד מבתי המלון באזור, אתם יכולים לשכור רכב או אופנוע ולצאת לסיור לאורך החופים, בדרך תמצאו חנויות המוכרות את תוצרי המקום, תצפו הנופים היפים ותיהנו מהשקט.

 

למי שחפץ בטיול למיטיבי לכת, הר האולימפוס, המושלג בקצהו גם בתקופה זו, מציע מסלולים לטרקרים. הכפר ליטוחורו (Litohoro) מהווה בסיס למטפסים, וגם מי שלא מעוניין להגיע למעלה, יכול להגיע לכפר. מספרים שהוא יפהפה והנופים סביבו מרהיבים.

 

עולים גבוה

יעד נוסף מומלץ לטיול הוא המטאורה (Meteora). המקום נחשב לאחד מהמיוחדים בעולם ואף הוכרז אתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו. האזור מאופיין בתופעה גיאולוגית של עמודי סלעים המתרוממים לגבהים אדירים. אם לא די בכך, הרי שהפלא הגדול הוא המנזרים הבנויים בקצה של כל מצוק כזה, כאילו יד נעלמת הניחה אותם שם. המנזרים הוקמו בימי הביניים על מנת להגן על הנזירים מרדיפות וכיום חלקם מהווים מוזיאון בהם נשמרים אוצרות. יש 24 מנזרים שכאלה, כיום פעילים רק שישה מהם.

 

הנסיעה אל המטאורה אורכת כ-3.5 שעות, תוכלו לשכור רכב בסלוניקי ולהגיע עצמאית, פחות מומלץ לנסוע בתחבורה ציבורית - הנסיעה היא בשלושה אוטובוסים ותיארך יותר מ-3.5 שעות. 

שימו לב שנסיעה על הכביש הראשי מצריכה תשלום אגרה הנע בין אירו אחד לשלושה – תצטרכו לשלם אגרה שלוש פעמים במהלך הנסיעה בכיוון אחד. זה שווה את המאמץ.

 

העלייה אל האזור היא מהכפר קלמבקה (Kalampaka) שם גם תוכלו לאכול צהריים וליהנות מסיבוב בכפר. מקום נוסף ממנו ניתן לעלות הוא הכפר קסטראקי (Kastraki) מקום קטן ושליו המציע גם צימרים ואם חשקה נפשכם בקצת רומנטיקה, הוא בהחלט יכול לספק את הסחורה, בייחוד בחורף, כשיורד שלג באזור.

 

הכביש מתפתל בין עמודי הסלעים ומספק מקומות עצירה לצילום הנופים המרהיבים, יש מנזרים שניתן להגיע אליהם בהליכה קצרה בין העצים, ויש שההגעה אליהם כרוכה בטיפוס המון מדרגות. כניסה למנזר היא בעלות של שני אירו לאדם. גברים צריכים ללבוש מכנסיים ארוכים, נשים צריכות ללבוש חצאית, אם הן לובשות מכנסיים, הן תוכלנה למצוא חצאיות ממתינות להן בכניסה. אם אתם עם הילדים, או סתם לא מתלהבים מכנסיות וציורי קיר, אולי כדאי לוותר על הכניסה למנזרים, יש שימצאו את הסיבוב הזה משעמם.


מזהים את המנזר בראש ההר?


ועכשיו?

 

יאמאס!

הסלוניקאים הם אנשים חביבים ומאירי פנים, הם ישמחו להסביר לכם איך מגיעים ל-H&M, איפה אפשר להשיג בשמים בזול ומתי השוק נפתח. יתכן ותתקשו למצוא אנשים דוברי אנגלית, אבל תמיד יהיה מישהו שיצליח להבין ולהסביר, גם ציור של מפה יכול לעזור. 

 

עם רדת החשיכה ופתיחת בקבוקי האוזו, העיר נעשית שמחה יותר, מוארת יותר וכולם נהיים חברים שלך. אל תשכחו לתת טיפים למלצר ולנהג, זה יעזור להם לחבב אתכם יותר.  

 

הכותבת היתה אורחת של חברת "אשת טורס" המפעילה טיסות ישירות לסלוניקי החל מה-29.5.2009

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פסל אלכסנדר מוקדון על הטיילת בסלוניקי
צילום: מור אלזון
כיכר אריסטוטליס קצת ריקה, כן, ניחשתם, מדובר ביום שני בערב
צילום: מור אלזון
מומלצים