לאכול באילת: אכזבה ב"לורנס" ותיקון ב"אדי"

חלפו כך וכך שנים מאז ביקורך האחרון באילת. אתה רוצה להאמין שהלכלוכית הדרומית הפכה ללאס וגאס של הערבה, אך בעודך עובר את מחסום התיל הראשון, מתברר שמדובר באותה עיירה מדברית נידחת ודהויה, שבמקרה שרועה על ים סוף ומתפרנסת מתיירות. גם ההיצע הקולינרי של אילת, שברוב המקרים אסור בכבלי הכשרות, לוכד את הסועדים ברשתות דיג המשתלשלות מהתקרה וגורר אותם בכוח לתחילת שנות ה-80, לא מעורר געגועים עזים לעיר הדרומית.

למרות זאת, התאמצנו ועצרנו בשתי תחנות קולינריות, שדומה כי אין מנוגדות מהן. בראשונה התאכזבנו, בשנייה התאוששנו.

אכזבה בלורנס

"לורנס‭,"‬ מסעדת שף הממוקמת במלון הספא "הרודס ויטאליס" בחוף הצפוני, הוקמה על ידי השף רונן דברת-בלוך ולאחר עזיבתו, מפעיל אותה השף יואב הרט.

בהיותה מסעדת גורמה כשרה, "לורנס" מושתתת מראש על אבסורד קולינרי: מטבח חלבי עם מנות דגים ומנות ראשונות שלושת-רבעי מולקולאריות. למשל סביצ'ה לוקוס עם סלט קינואה, קוויאר שחור וקציפת לימון ב‭55-‬ שקלים, או רביולי לוקוס בפונדו פטריות חמאה לבנה וקציפת כמהין ב‭58-‬ שקלים. מהיצע היין הנרחב למדי של המקום בחרנו משום מה בסוביניון בלאן של ירדן. חשבנו שנתענג על יין חצוף ומרענן, שיתאים עקרונית לליווי של ארוחת דגים, והתאכזבנו מבקבוק חסר אופי, שהדבר הטוב שהציע היה קרירותו.

המנה הראשונה שניסינו הייתה טונה אדומה צרובה בקרסט תבלינים. ביפן הטונה נאכלת כמו שהיא והסועדים מתענגים על דקויות טעמיה. במערב, שפים למדו לצפות את הנתחים העדינים בתבלינים, כדי לא לשעמם את סועדיהם תאווי הריגושים.

מנה ראשונה בעלת השם הארוך "ריזוטו פטריות פורצ'יני עם גלידת פטריות מורל על מצע של פלפלים קלויים" הקרינה סתמיות. הריזוטו היה רטוב מדי, ופטריית המורל (גמצוץ חרוטי, בעברית) איבדה את טעמה כבר כשהושרתה במים, והוכיחה שוב שבניגוד לכמהין, היא כה יקרה (עד ‭3,000‬ שקלים לקילו) רק מפני שהיא נדירה.

גם העיקריות לא ריגשו – פילה לוקוס עם קונפי שורשים בזיגוג אסייתי עם קרם חצילים, תומחר ב‭140-‬ שקלים. אם היו בו טעמים, הם היו עדינים ומרומזים מדי – כמו לשמוע מוסיקה המנוגנת ממרחק. מנה נוספת של פילה דג ים עם קרם אספרגוס ורוטב ערמונים הוגשה יפה, אבל גם היא הייתה נטולת כריזמה.

אין ספק שב"לורנס" נעשה שימוש בחומרי הגלם היקרים והמשובחים ביותר ובטכניקות הבישול החדשניות ביותר. איכשהו כל אלה מסתכמים במנות שהווירטואוזיות הגלומה בהכנתן אינה הופכת אותן למלהיבות, שלא לומר טעימות, בטח שלא יחסית לציפיות שמעורר המחיר, שיכול להעפיל כאן בקלילות ל‭500-‬ שקלים לזוג, ואפילו צפונה מזה.

תיקון ב"המחבוא של אדי"

ב"המחבוא של אדי‭,"‬ השוכנת במעין צריף גדול הנטוע בין בנייני מגורים במעלה שכונה א‭,'‬ לא היה שולחן פנוי ואלמלא הזמנו מקום מראש, היינו נאלצים להצטופף עם הזוגות שהמתינו בחוץ.

התפריט, המושתת על פירות ים, דגים ובשר באוריינטציה צרפתית-איטלקית, הפתיע גם בשל המגוון וגם בזכות מנות שלא ציפינו לגלות כאן: כך למשל בין המנות הראשונות נמצאו הרבה מאוד צדפות טריות בנוסחים שונים. אחרי התלבטות קשה, הזמנו אותן אפויות עם פיסות בייקון ורוטב ווסטרשייר, וניהננו מאוד, גם מהשרדונה הצרפתי הצונן שהוזמן איתן.

מרק בצל עם גבינה מותכת הפתיע לטובה - מרק בצל כהלכתו מושתת למעשה על ציר בשר, כפי שקרה כאן. לעומתו, מרק הירקות היה סתמי  לגמרי. לצד המרקים הוגשו מאפים קטנים וחמימים במילויים שונים.

בעיקריות נאלצנו להתלבט בין שלושה חלקים שונים ונרחבים של התפריט: הפינה האיטלקית, המציעה שלל מעדני פסטה, מעדני ים ומנות בשריות. בסופו של דבר נכנענו להמלצת המלצרית החביבה ובחרנו בפילה בקר אפוי עם סוכר חום, שום וחרדל. הסטייק עצמו היה מעולה – מהטובים שאכלנו בארץ. אבל כצפוי קצת מתוק מדי, בגלל ציפוי הסוכר. גם הדג שהוזמן בנוסח סיני חמוץמתוק היה טוב, אבל איכזב מעט בהיותו הרבה יותר מתוק מחמוץ.

לסיכום, "המחבוא של אדי" אולי קצת מיושנת, אבל דווקא משום כך מדובר במסעדה נעימה ומיוחדת. עיקר יתרונה בהיותה לא כשרה בעיר שרוב מסעדותיה כשרות. על ארוחה מלאה כולל יין שילמנו סך סביר למדי של 350 שקלים לזוג.

• "לורנס" - מסעדת שף. מלון הרודס ויטאליס. טל: ‭08-6380115‬

• "המחבוא של אדי‭."‬ האלמוגים ‭.68‬ טל:‭08-6371137 ‬