שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: jupiter
    האם מותר לגלוש באינטרנט בזמן העבודה?
    מחד, המעסיק רוצה שהעובדים יגיעו "לעבוד" ולא רק "לעבודה". מאידך, העובדים מעוניינים בחירות אלקטרונית ואפשרות לפרטיות, גם בשעות העבודה. איך מאזנים בין השניים ומה קבעו בתי המשפט שדנו בסוגייה?

    זה לא שהופתעת. יותר הפליא אותך התירוץ היצירתי שלהם.

     

    כי הלא ידעת היטב מה מצב החברה. כבר 4 חודשים שלא נכנס פרויקט חדש, העבודה התנהלה בעצלתיים, וכל הזמן רצו שמועות שהתקציב עומד להסתיים. ידעת שהם מחפשים סיבה לפטר אנשים, להקל על המערכת. אבל את עובדת שם חמש שנים, ויש לך אחריות, ולא נוטשים חברים בצרה, אז ממש השתדלת להיות בסדר: המשכת להגיע בזמן, כל בוקר, ולעשות את כל המוטל עליך, כמו שצריך, וגם כשהמשרד התרוקן מוקדם, לא חתכת הביתה לפני הזמן.

     

    ובדיוק בגלל זה את כל כך נסערת. למה הם ציפו? שתסתכלי על הקיר? הלא את כל העבודה סיימת לפני ארוחת הצהריים. וגם זה בניחותא. אז כשכולם היו הולכים, חוץ מיוסי, המלשן הזה, ולא היה לך מה לעשות, היית עושה קצת "סידורים": חשבונות, קצת עדכוני facebook, זה הכל.

     

    מסתבר שהם רק חיכו לתירוץ הזה. בשימוע הם הטיחו בך שזה כל מה שאת עושה, ושניצלת את מצב החברה והשתמשת במשאביה ועוד טענות מופרכות. ואת בכית, והתנצלת, וניסית להסביר, אבל הם היו ממש נחושים, וזה לא עזר לך.

     

    תוך שבוע כבר היית בבית. ועכשיו אפילו מכתב המלצה הם מסרבים לתת לך בגלל "הפרת המשמעת החמורה"... מה תעשי עכשיו. מה תעשי?

     

    ***

     

    האם ניתן לפטר עובד רק מאחר וגלש באינטרנט לצרכיו הפרטיים? 

    נכון לכתיבת שורות אלו התשובה לשאלה זו, על פי הדין הישראלי, הינה חד משמעית: אולי.

     

    מאחר וטרם נחקק חוק ברור בעניין והפסיקה של בתי הדין היא מועטה ולאו דווקא עקבית, התשובה היא שאלה של נסיבות המקרה הספציפי והפרשנות שבית הדין יקנה להן.

     

    כך למשל, בשנת 2001 נקבע על ידי בית הדין לעבודה כי ניתן לפטר עובד בעילת גלישה באינטרנט לצרכים פרטיים.

     

    באותו מקרה נקבע כי טענות העירייה נגד אחד המוקדנים, שגלש באינטרנט שעות רבות לצרכים פרטיים, נכנס לאתרים בלתי ראויים וערך סקרים שונים באינטרנט, צריכות להישמע בפני בית הדין למשמעת, מאחר וגלישה פרטית, שבוצעה בזמן שהעובד אמור להקדיש את כל זמנו וערנותו לביצוע עבודתו, וכאשר הוא מקבל על אותן שעות שכר עבודה ללא שביצע את עבודתו באותן שעות - הינה עבירת משמעת מובהקת.

     

    מה משמעות קביעה זו? 

    על פניו, משמעות הקביעה הינה שהעבירה:

    (1) יכולה להביא לפיטורי העובד;

    (2) יכולה להביא לשלילת זכאותו לפיצויי פיטורין.

     

    הדין הישראלי והפסיקה מאפשרים להכיר בשלילת פיצויים מעובד שביצע הפרת משמעת חמורה, כגון: גניבה ממעביד, מעילה בו או מסירת סודותיו וגם בעבירות פליליות. ואולם, חשוב להבין כי בית הדין יאשר שלילת פיצויים רק במקרים חמורים שתוצאותיהן קשות; במקרים אחרים, בית הדין יסתפק בקביעה כי פיטורי העובד היוו עונש ראוי ומספק, הכל על פי הנסיבות הספציפיות.

     

    בענייני גלישה פרטית נקבע, למשל, כי צפיית מנהל בסרטים פורנוגרפיים בזמן העבודה, בנוכחות עובדות אחרות, בתוך open spce משותף, הינה "מעשה חמור שראוי לגינוי ולענישה", אך לא לשלילת פיצויי פיטורין. עגמת הנפש של העובדות לא הוכרה כנזק שמקים עילה לשלילת פיצויים, בין היתר מאחר והן לא טענו להטרדה מינית, והעובד טען כי כלל לא ידע שהצפייה בפורנו הפריעה להן.

     

    שינוי גישה? 

    במקרה אחר שנדון בשנת 2008 נקבע כי אין לפטר עובד שגלש באינטרנט בזמן עבודתו. באותו מקרה העובד, טכנאי רנטגן במקצועו, גלש באינטרנט לצורך פרטי. על מנת לגלוש באינטרנט, ביצע העובד השתלטות מרחוק, באמצעות תוכנה מסויימת, על מחשב שנמצא פיזית באגף אחר... ההשתלטות הפריעה לעובד אחר לעבוד על המחשב שלו, שנחסם, ואף הסתבר בדיעבד ש"הגולש מרחוק" ביצע את ההשתלטות בעת שבדק חולה... למרבה ההפתעה, בית הדין לא גיבה את הרצון לפטרו בשל כך.

     

    מה ההבדל? 

    לאור השינוי בפסיקת בית הדין בשני המקרים שהובאו, כדאי לעמוד על ההבדלים ביניהם, וכך נוכל להבין באילו מקרים צפוי בית הדין לאשר פיטורי עובד בשל גלישה פרטית, ובאילו לא:

     

    1. שכיחות הגלישה - המוקדן הגולש גלש באופן יומיומי, שעות רבות. הגולש מרחוק גלש פעם אחת בלבד, למספר דקות.

     

    2. איסור ברור ומפורש על ביצוע הגלישה - המוקדן הגולש קיבל מספר הערות והתראות, והעירייה אף ניתקה לו את הגישה לאינטרנט זמנית... בעוד שעל הגולש מרחוק מעולם לא נאסר בכתב לגלוש. נקבע כי יש לחדד את גבולות המותר והאסור ולפרט מה הההשלכות של הפרת האיסור על עתיד המפר בחברה.

     

    למשל, מעבידה שפיטרה עובדת שבליל שבת (!) הגיעה לעבודתה לגלוש באופן פרטי באינטרנט, חוייבה על ידי בית הדין לשלם לעובדת המפוטרת את דמי ההודעה המוקדמת ופיצויי פיטורין במלואם. בית הדין קבע, כי אמנם ראוי שהגלישה באינטרנט לא תיעשה על חשבון זמן העבודה (העובדת הרבתה בגלישה גם בשעות המקובלות), אך "הדברים הינם עניין להסכמות שנוצרות במקום העבודה". מאחר ולא נאסר עליה לגלוש - לא ניתן בדיעבד להיתלות על עילה זו ולשלול פיצוייה.

     

    3. נזק למעסיק - המוקדן הגולש גרם נזקים לעירייה כאשר לא ביצע את עבודתו. עבודתו של הגולש מרחוק לא נפגעה כלל.

     

    4. איזון האינטרסים - נגד המוקדן הגולש עלו טענות נוספות: נהג לזרוק את ניירות עבודתו על חבריו לצוות, לא טרח לענות לטלפונים על אף שהוא היה המוקדן וכולי. על כן, באיזון האינטרסים, "ניצח" קניין המעסיק (העירייה). לעומת זאת, הגולש מרחוק היה מבוגר יחסית, במקצועו הייחודי קשה למצוא עבודה חלופית, לא היו נגדו תלונות קודמות והוא התנצל מיידית, ובית הדין העדיף את אינטרס הפרנסה של העובד תם הלב על פני אינטרס המעסיק שמיהר לפטרו.

     

    מגמות מודרניזציה בעולם ובארץ  

    מעבר לאבחנה הברורה בין פסקי הדין, חשוב לשים לב שגם הפסיקה עצמה התפתחה: שבע שנים לאחר הקביעה הנחרצת לגבי המוקדן הגולש, מגלה בית הדין אמפתיה כלפי הגולש מרחוק.

     

    יש לזכור כי בבתי הדין יושבים שופטים, אנשים אמיתיים אשר חווים את התפתחות השימוש באינטרנט בעצמם. הם יודעים שהאדם הממוצע מבלה חלק ניכר משגרת יומו בשיטוטים באתרי חדשות ועדכונים, צפייה בסרטונים ביוטיוב, התכתבויות אישיות בדואר האלקטרוני, התכתבויות טקסט בטלפון הנייד, צ'יטוט בתוכנות מסרים מיידיים, וכתיבת פוסט בבלוג שלו... הכרה זו באה לידי ביטוי בפסיקות השופטים.

     

    גם ביהמ"ש בניו יורק הבין זאת, ובשנת 2006 קבע כי כיום, גלישה באינטרנט בזמן העבודה מקבילה לקריאת עיתון או שיחה בטלפון ואינה מצדיקה פיטורים, כל עוד הפעילות הפרטית לא מפריעה לתפקוד העובד.

     

    אני מאמינה שגם נתונים שאינם משפטיים יכולים להשפיע על הרוח הנושבת בבית הדין. כך, למשל, פורסמו לאחרונה תוצאות מחקר שבוצע באוניברסיטת מלבורן שבאוסטרליה, והמעלה כי יעילות העובד דווקא צפויה לעלות כאשר הוא "מתרענן" בגלישה פרטית קצרה מספר פעמים ביום העבודה (כמובן שהמחקר לא מעודד גלישה כרונית...). נתונים אלו, למשל, יוכלו במידת מה לסייע לעובד המפוטר בבית הדין.

     

    בהיקף מידתי ובזמן סביר

    נושא הגלישה באינטרנט במקום העבודה מגלם בחובו סוגיות לא פשוטות. מחד, קניין המעסיק - המחשבים והעסק שייכים לו וזכותו לדרוש כי העובדים יגיעו "לעבוד" ולא רק "לעבודה". מאידך, זכות העובד לחירות אלקטרונית ופרטיות, גם בשעות העבודה. מטבע הדברים ולאור שעות העבודה הארוכות הנדרשות מעובדים כיום, קניין המעסיק צפוי "להתערבב" עם השימוש הפרטי, ויש צורך להכריע אימתי הקו המפריד מיטשטש באופן כזה שהמעסיק נפגע מכך ויוכל לפטר עובד כתוצאה מכך, ומתי זהו שימוש סביר ומותר.

     

    לאור השאלות הרבות שעלו, נחתם לאחרונה הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים לארגוני מעסיקים, אשר מסדיר לראשונה את שימוש העובד הפרטי, במערכות המידע של המעביד.

     

    ההסכם מעגן בפועל את זכות העובד לעשות פעולות אישיות "שאינן קשורות לעבודתו", במחשב של המעביד, והוא נועד להסדיר בעיקר את זכויות המעסיק והעובד לעניין ניטור, ביטחון מידע, פרטיות העובד ועוד. אמנם טרם ניתן צו הרחבה שיחיל אותו על כלל העובדים במשק, אך אני צופה כי בתי הדין יתבססו בפסיקותיהם העתידיות, הנוגעות לגלישה פרטית כעילת פיטורין, גם על אמות המידה שנקבעו בהסכם זה:

     

    1. ראשית, מעצם קיומו של הסכם שכזה, ניתן להבין כי פעילות אישית סבירה של עובד באינטרנט המשרדי - מותרת כיום.

     

    2. בהסכם נקבע כי הגלישה תתבצע "בהיקף מידתי ובזמן סביר", ולכן סביר להניח שבית הדין לא יגבה פיטורי עובד במקרים שהגלישה הפרטית בוצעה במידה מידתית וסבירה.

     

    3. מאידך, במקרים בהם יבצע העובד במערכות המעסיק "שימוש בלתי חוקי או שימוש החושף את המעסיק לתביעות צד שלישי או שימוש שיש בו כדי לפגוע בעסק" (עילות שנקבעו בהסכם לצורך בחינת אפשרות המעסיק לעקוב אחר פעילותו האישית של העובד), סביר להניח שבית הדין כן יגבה את פיטורי העובד לאחר שהוכח שפעל באופן כזה.

     

    מעסיקים – שימו לב

    בהסכם הקיבוצי הוקנתה למעביד הזכות לקבוע כללי שימוש במחשב במקום העבודה. מומלץ להעלותן על הכתב (כולל איסור גלישה לאתרים מסוימים, הוראות אבטחת מידע ועוד) ולהביאן לידיעת העובדים.

     

    הסדרת הנושא בכתב תיצור מעין חוזה בין המעסיק (המציע) לעובד (המקבל את התנאים הספציפיים למקום עבודתו), כך, שהמעביד יוכל להוכיח ביתר קלות כי הפרת הכללים בוצעה על ידי העובד ביודעין. בית הדין לא יראה בעין יפה טענת מעסיק שמעולם לא התנגד במפורש לגלישה פרטית, ולפתע מודיע על התנגדותו העזה כ"תירוץ" לפיטורין.

     

    ולסיום, המלצה אישית -

    אם אתם קוראים במקרה את הטור בזמן העבודה, נא סגרו את הדפדפן וחיזרו לעבוד.

    תטקבקו כבר מהבית.

     

    דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי והחוזים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.


    פורסם לראשונה 15/05/2009 14:48

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים