האם רווקה חייבת בהדלקת נרות?

שאלה:

האם רווקה חייבת בהדלקת נרות? (שיר, ראשון לציון)

תשובה:

הדלקת נרות שבת מיועדת להרבות אור ושלום בבית. חכמים דרשו על הפסוק "ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה" (איכה ג) כי הנביא ירמיהו, מחבר מגילת איכה, מתאונן על חוסר שלום, כיוון "שלא היה לו ממה להדליק, ובמקום שאין נר - אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה" (רש"י, מסכת שבת כה, ב).

הארת הבית בנרות חשובה כל-כך, שאם יש לאדם אמצעים כספיים מוגבלים, עליו להעדיף את הדלקת הנרות על פני יין לקידוש, ושמן לנר חנוכה.

מצד עיקרון זה, אין הבדל בחיוב ההדלקה בין גברים ונשים. וכך היא לשון ההלכה: "אחד האנשים ואחד הנשים, חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת; אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא" (שולחן ערוך אורח חיים סימן רסג ,ב).

אמנם, חכמים חייבו דווקא את האישה במצוות ההדלקה, ונתנו מספר טעמים לדבר, והעיקרי שבהם - "הנשים מוזהרות בו יותר, מפני שמצויות בבית ועוסקות בצורכי הבית" (שולחן ערוך אורח חיים סימן רסג , ג). מכאן המנהג שהאישה היא המדליקה את הנרות, והאיש - "יש לו... גם כן לסייע במצווה, ויתקן את הנרות ויהבהב אותם, דהיינו שידליקם ויכבם כדי שיהיו נוחים אחר כך להדליק" (קיצור שולחן ערוך סימן עה, סעיף ה).

כל זה כאשר האישה נמצאת בבית, אך כאשר האישה אינה נמצאת, או רווק, או בכל מציאות אחרת בה אין אישה – המצווה מוטלת על הגבר, או על כל אדם המתגורר בבית, כיוון שעניין המצווה הוא שיהיה אור בבית, וכנזכר. מכאן מובן שרווקה המתגוררת לבדה, צריכה להדליק נרות בביתה.

האם הבנות הרווקות הנמצאות בבית ההורים, צריכות גם כן להדליק? כאשר מספר משפחות אוכלות יחד בליל שבת, נחלקו הפוסקים, בדין הדלקת נרות; דעת

השולחן ערוך, שרק בעלת הבית מברכת, מכיוון שחובת האחרות אינה ברורה, שהרי יש כבר אור בבית, וכך נוהגים הספרדים.

לעומת זאת, דעת הרמ"א היא שכל אישה מדליקה ומוסיפה בזה אור לבית, ולכן גם היא צריכה לברך, וכך נהגו האשכנזים. לדעת כולם, יכולים האורחים להדליק בחדר המיוחד להם. אולם, לגבי הבנות הרווקות, גם אצל האשכנזים לא נוהגים להדליק. (מלבד חסידי חב"ד, שחידשו שכל בת, גם אם היא רווקה תדליק).

לסיכום: בת רווקה הנמצאת לבד בדירה (או יחד עם בנות אחרות) חייבת להדליק נר שבת בברכה, וכן הדין בבן רווק. אולם אם הבת נמצאת אצל הוריה, אינה צריכה להדליק, וכך הוא מנהג רוב המקומות. כל טוב. (משיב: הרב שמואל שפירא)